שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
לאחר מכן עשויה להתעורר השאלה, מה יהא על דין היאוש כשבמסיבות המקרה ידוע לצד שכנגד כי החפץ היה לאחרונה בידו של שומר, וחזקות-היאוש לגבי בעל-הבית והשומר הן שונות: כגון שחזקת בעל-הבית היא שהתיאש וחזקת השומר שלא התיאש, או להיפך. לגבי ההיפך, השאלה תהא אמנם, בדרך-כלל, רק ריטורית בלבד: כי חוץ מן המקרה שהיאוש הוא הקובע את אבדן יכולת-השליטה מלכתחילה (ושאז עשויה החזקת השומר להיפסק על-ידי עצם יאושו, וממילא תיפסק בכך גם החזקת בעל-הבית, אף-על-פי שהלה לא התיאש), אין לראות כיצד יכול יאוש השומר להשפיע על מעמד בעל-הבית שלא התיאש;לו) וממילא, מתוך שלא יושפע מעמד בעל-הבית, לא יושפע גם מעמד השומר.
אך כשחזקת בעל-הבית היא שהתיאש וחזקת השומר שלא התיאש (כגון שיש לשומר יכולת-פעולה, שבעל-הבית אינו יודע עליה) - השאלה היא ממשית: שהרי המדובר הוא במעמד בעל-הבית, ואילו הוא התיאש. אולם, נראה לומר, שבהעדר יאוש השומר, גם יאוש בעל-הבית אינו יאוש. בכיוון זה, יש לנו דין מפורש שיאוש בעל-הבית איננו יאוש, כשהחפץ נמצא והוחזק על-ידי שומר-אבדה בשבילו;לז) וגם אם דין זה ניתן לתירוץ על-ידי כך, שהחזקת השומר החזירה על כנה את החזקת בעל-הבית, וממילא אין כאן אפוא בסיס ליאוש - בהבדל מן המקרה שהעדר-היאוש מצד השומר מלוּוה באבדן-החזקה אף על-ידיו הוא בעצמו, העובדה נשארת שאין אבדן-ההחזקה יכול להיחשב כאבדן של קבע בעוד שלפחות לשומר יש עדיין תקווה סבירה (וממילא גם פעילה) להחזרתו של החפץ, וממילא יוצא שיאוש בעל-הבית לבדו אמנם אינו יכול להיחשב כיאוש.
במלים אחרות אפשר לסכם אפוא, שלפחות במה שנוגע לתוצאות הקנייניות של היאוש, אין דין יאוש בחפץ שהיה בשמירה, אלא אם התיאשו בעל-הבית והשומר כאחד.
ד. חשיבות מושג היאוש - הערכה השואתית
משנתבררו לנו דיני היאוש למעשה, יכולים אנו לעבור להערכת מקומו של המושג במסגרת המשפטית בכללה, ובכיוון זה נראה שיש להבדיל בין חשיבות היאוש לעניין סיום זיקת ההחזקה לבין חשיבותו בתחום דיני הבעלות. אשר לסיום ההחזקה - כבר הסברנו את הגיון הדברים בסע' י'א של פרק ג' לעיל, וכאן נתעכב אפוא רק על חשיבות היאוש מבחינה קניינית.
בתחום זה, הדברים הם פשוטים למדי במה שנוגע להפקעת החובות וההשפעות-שבדין הכרוכות במעמד הבעלות והחדלות להתקיים משאיבדו הבעלים את החזקתם ונתיאשו. אם נסב את הדברים על דוגמה מסוג המורגל בחיינו כיום - למשל, חובת מס-רכוש לגבי יהלום - לא נתקשה לעמוד מיד על ההגיון המחויב שבשלש ההנחות הבאות: אבדן היהלום ודאי אינו צריך, כשלעצמו, להפקיע את קניין הבעלים; עם זאת, ודאי אין בעל היהלום צריך להתחייב במס בגינו, כשלמעשה היהלום אינו בידו ואין הוא יכול להשתמש בו, לא בעצמו ולא באמצעותו של אחר; ואף-על-פי-כן, ודאי גם אין טעם לפטור את הבעלים מן המס כשהאבדן נראה ארעי, והבעלים משתדלים אמנם לחזור ולהחזיק ביהלום, תוך מאמץ העשוי להיות מוכתר בהצלחה בכל עת. כאן באמת נחוץ אפוא קנה-מידה לסימון היקבעות האבדן, בלי פגיעה בעקרון הבעלות ומעבר לסימן הניתן על-ידי אבדן ההחזקה כשלעצמו. מוסד היאוש מספק את קנה-המידה הלזה בדיני ישראל, - ואם בשיטות אחדות אין לכך הקבלה, הרי זה חסרון שלהן.
יותר מסובכת היא שאלת חשיבות היאוש לעניין הפטור מאחריות לנזק והאפשרות לזכות בחפץ. מבחינה זו מקביל היאוש להתישנות תביעת הבעלות בשיטות המשפט של אירופה (וביחוד בגרמניה,לח) וכן במדינת ישראל, לפי חוק ההתישנות מתשי"ח), אם כי יש בין שני המוסדות הבדל מהותי ועמוק. צד השוויון הוא ששניהם מרופפים את הבעלות עם אבדן ההחזקה, ואינם מפקיעים אותה; אולם, בעוד שההתישנות נותנת פטור נוהלי מפני תביעת החזרה או אחריות בנזיקין, כשעבר זמן מסוים אחר שנולדה עילת התביעה נגד התופס או המזיק, הרי לפי הדין העברי אין הפגיעה בבעלות מתישנת לעולם אם נגרמה בעוד הבעלות היא שלמה, ואילו היאוש יוצר רק פטור מאחריות או אפשרות של זכייה לזולת - אם נעשה מעשה בהסתמך על היאוש שכבר היה. היאוש מועיל אפוא דווקא למי שלא היתה נגדו עילת תביעה מקודם, ובמלים אחרות משמע כי תוצאות היאוש וההתישנות הן ממש הפוכות: במקום שההתישנות פוטרת, אין מועיל היאוש, ובמקום שמועיל היאוש - ממילא אין עדיין התישנות. אם נתרגם את הדברים למשמעותם המעשית, נמצא שההתישנות פוטרת את הגזלן, אבל אין לה משמעות לגבי המוצא אבדה; היאוש, לעומת זאת, תועלתו העיקרית היא למוצא אבדה, ואין הוא פוטר את הגזלן. אולם, מידת הדמיון שאמרנו נשארת אף-על-פי-כן בעינה, וממילא נשארת גם ההקבלה העניינית - כי שני המוסדות הם גורם לפטור מאחריות ואפשרות של זכיית הזולת על סמך השתקעותה של זכות-הבעלות הקודמת; כמו-כן, חוזרים שני המוסדות ומתדמים גם בתחולת תועלתם, ביחס למי שבא מכוחו של גזלן.לט)
לו) ר' גם לעיל, בפרק ג' סע' י"א, בסמיכות להערה קמ"ח. עם זאת ר' שם, בהמשך, שלפעמים יוכל השומר להיות מוכר כמורשה להאביד את החפץ מדעת, ואז למעשה ייחשב אפוא "יאושו" כהתגלמות בלבד של "יאוש" הבעלים, או כגורם המוציא גם את "יאוש" הבעלים אל הפועל.
לז) ר' קצוה"ח על סי' רנ"ט ס"ק א'.
לח) ר' לעיל, פרק א', סע' ה' סי' 3, בסמיכות להערה צ"ג וגוף ההערה.