שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
אפשרות אחרת, השייכת גם היא למסגרת זו של הקנאה אגב עבודה, הריהי כאשר תוכן העבודה המחויבת הוא בביצוע זכיות קנייניות בשביל בעל-הבית - וכגון פועל שנשכר ללקט מציאותשס) פועל כזה, כל זמן ששכירותו לבעל-הבית נמשכת (והוא לא הודיע על הסתלקותו ממילוי חיוביו), ונקרית לו זכייה הנופלת בגדרי השכירות - מיוחסת לו הכוונה לזכות בה בשביל בעל-הבית, ובעל-הבית אמנם זוכה בה, באופן אוטומטי, באמצעותו. מבחינת ההשתלבות החוזית אין כמובן נפקא מינה בין זכייה מסוג זה לבין הקנאה אגב עבודה מן הסוג הראשון שניתחנו לעיל.
אולם, אפשרות מיוחדת זו עשויה גם לעניין אותנו באופן מיוחד באשר יש בה משום חולייה מקשרת בין עניין ההקנאה אגב עבודה לבין נקודה נוספת התובעת עוד הבהרה בנידון הכללי שלנו, והיא בעית החיובים ההדדיים בחוזה שותפות. העניין תובע הבהרה מיוחדת, משום שיש מקום לשאול, האם אמנם גם בחוזה מסוג זה נתלה המילוי, על-פי דיני ישראל, בתיאוריה שהעלינו בדבר חוזה-הכנה חובי מחד גיסא ובדבר התמורה הקונה והתמורה הנקנית מאידך; שהרי לכאורה, בחוזה שכזה, אין הגיון הדברים דומה ליחס התמורתי שבין עבודה לשכר או בין הקנאה למחיר, אלא הרבה יותר מכן נראה כאן לכאורה ההגיון האירופי-היבשתי, המדבר על "חוזים הדדיים" גרידא, האמורים בסתם להתמלא בד-בבד בלא היזקקות למושג התמורה.
והנה, בעיון יותר מעמיק נראה לומר כי הסתברות של מסקנות אלו תיתכן לכל היותר רק למראית-עין בלבד, ואילו בפנימו של דבר, באמת אין החוזים מן הסוג האמור שונים עקרונית ממה שראינו לעיל ביחס לחיובים הדדיים אחרים. גם כאן, לא זו בלבד שהחיובים ההדדיים נמצאים תלויים זה בזה בגידורם הקאוזי - ואף לפי השיטות האירופיות ועקרון המילוי בד בבד, למעשה אין אחד מהם ראוי אפוא להבשיל למילוי אלא אם באמת כבר הוחל תחילה במילוי חברו - אלא יתר-על-כן: פשיטא הוא שגם בחוזים מסוג זה, אם חיובי צד אחד יתמלאו במידה כלשהי, ולא יתמלאו החיובים של הצד השני, הרי שבחישוב פיצויי ההפרה יהא הצד הראשון זכאי על-כל-פנים לתשלום יחסי מתאים כנגד החיובים שמילא מצידו להנאת חברו, וממש אפוא - כאמור - ואמנם כמו ביתר החיובים חיובי-התמורה ההדדיים שניתחנו. גם כאן יוצא אם – כן, במילים אחרות, שהחיוביים ההדדיים מכוונים באמת לתמורות, שתיקנינה האחת על-ידי רעותה, לשם איזונה - ובמקורותינו מוצאים אנו כי בדיני ישראל אמנם נתפסים החיובים ההדדיים של חוזה השותפות - בעיקרו של דבר - כחיובים המכוונים לתמורה של עבודה כנגד עבודה, באופן שכל אחד מן השותפים ייחשב כלפי חברו כפועל וכבעל-בית גם יחד, ואילו הזכיות הקנייניות שתושגנה לשותפות אגב כך תיחשבנה על דרך זכיותיו של פועל שנשכר ללקט מציאות לרבו.שסא) אין צריך לומר כי תיאור זה אינו ממצה את כל הסוגים והמקרים שיתכנו בשותפות - וביחוד יתכן כמובן שהחיובים ההדדיים יכללו גם חיובי הקנאה ישירים, או שיכילו רק חיובי הקנאה, בלי חיוב עבודה (כמו בשותפות ה"עיסקא") - אך העקרון לגבי השאלה שהיצגנו מתברר כאן על-כל-פנים לחלוטין.
עם זאת, עדיין צריכים אנו לחזור ולתת את הדעת גם על סוג אחר של חוזה חיובים הדדיים המכוון לעניין משותף, ואשר בו אמנם אין מגמה של יחסי תמורה קונה ותמורה נקנית בין שני אגפי החיובים. כוונתנו היא לדוגמה של חוזה פסיקת הנדוניה, אשר מצד אחד ודאי תלויה תחולתו מלכתחילה בכך ששני אגפיו (חיובי החתן וחיובי הכלה) אמנם יהיו תופסים וחלים זה כנגד זה - ומבחינה זו, ברמה ההתקשרותית-המופשטת, אפשר לראות אפוא את אגפיו כמוגדרים הדדית; אך מצד שני, ברמה הגישומית, נמצא כי החלטת התחולה של שני האגפים גם יחד תלויה כאן רק בגורם החיצון של התגשמות עניין הנישואין, אשר על דעתו נקשר החוזה, ואילו משנתגשם העניין הזה, נעשים שני אגפי החוזה מוחלטים כל אחד בפני עצמו ובמקביל, בלי שמילוי איזשהו מהם יהיה תלוי עוד במילוי של רעהו.שסב) באופן כזה יוצא, שלמרות צד הגידור ההדדי בין שני אגפיו של חוזה-הנדוניה, הרי הגידור החולש על מהותו של חוזה זה אינו למעשה בצד הגידור ההדדי, כי אם בצד הגידור על דעת קיומו של החוזה הנוסף,- ובסך-הכל אין לראות אפוא את חוזה הנדוניה כחוזה עצמאי, כי אם רק כעין חוזה של תנאי-לואי לחוזה-הנישואין, במובן המצומצם של תנאי-לואי שניתחנו לעיל (וכפי שבעצם ראינו כבר גם בסעיף ד' של פרקנו, במס' 10, בסמיכות להערה רי"ח).
שונה מזה המצב כאשר חיובים הדדיים הדומים לכאורה לחוזה פסיקת-הנדוניה נקשרים לאו דווקא על דעת קיומו של איזה חוזה עיקרי מחוצה להם, כי אם על דעת ביצועה של משימה משותפת במובן הפיסי - ובדומה למה שנידון, למשל, בתשובת הרא"ש כלל ח' סע' י"ג ושו"ע יו"ד סי' רכ"ח סע' מ"ד.שסג) נראה לומר כי בהעברת העניין למסגרת של דיני ממונות יהיה זה חוזה שותפות רגיל של עבודה-כנגד-עבודה מן הסוג שראינו מקודם - והרבותא שיש לנו ללמוד בהקשר זה מן המקורות המיוחדים הדנים בעניין הריהי רק כלהלן.
בחוזים שאינם חוזים פשוטים של תמורה קונה פלונית אחת ותמורה נקנית פלונית אחרת, אלא מורכבים הם מסבך של תמורות ותנאים שונים, יש חשיבות יתרה, להבחין (גם בדיני ישראל) בין תנאים עיקריים ותנאים שהם רק תנאי-משנה (ובין אלה ובין אלה יכולים להיות הן תנאי-לואי הן תניות פנימיות בהרכב אגפי התמורות). התנאים העיקריים הם אותם מתנאי החוזה, אשר משתמע ממכלול הדברים כי לצד הנפגע באי-התמלאותם ניתנת הברירה לראות בדבר כעין תנאי מפקיע לגבי תחולתו של העסק - והיינו שאז ניתן לו לחזור בו למפרע, ובאופן שיחולו הדינים שראינו בעניין "דעייל ונפיק אזוזי", לקראת סיומו של סעיף ה' בפרקנו לעיל, בסמיכות להערה רמ"ט. במילים אחרות ניתן לומר, שאם במכר הפשוט היסקנו כי לדין "דעייל ונפיק אזוזי" יש רק משמעות שולית, הרי בתחום החוזים המורכבים אמנם חוזר הדין ומקבל משמעות בולטת מאוד.שסד)
שסא) ר' בית-יוסף על טור חו"מ סי' קע"ו סע' ד', בשם הר"ן הגהות מימוני.
שסב) דוק בעה"ש אה"ע סי' נ"א סע' ו'.
שסג) מעשה בשניים שגמרו ביניהם (אמנם לא על-פי קניין בדיני ממונות, כי אם על יסוד שבועות בקודש), לעלות יחד לארץ-ישראל, במסגרת הסדר מפורט של חיובים הדדיים ביחס לביצוע הדבר. ההתפתחות היתה שאחד הצדדים נמנע מלהצטרף למסע כמוסכם, והרא"ש פסק כי אף-על-פי שהיתה לאיש אמתלא מספקת בדין, מכל-מקום פטור הצד-שכנגד מלמלא את חלקו, והריהו פטור משבועתו מעיקרא.
שסד) ר' שו"ע יו"ד סי' רל"ו סע' ו', והגה שם, וט"ז ס"ק י"ג. השווה ההבחנה בין conditions{תנאים, אנגלית} ל-warranties{התחייבויות, אנגלית} במשפט האנגלי (אנסון, עמ' 361 ואילך), וכן סע' 6 של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א, במדינת ישראל (המדבר על "הפרות יסודיות" - ובלתי-יסודיות). ביבשת אירופה מבחינים לעניין זכות החזרה מחוזה בין הפרות חשובות ופחותות: ר' ספר החוקים האזרחי האיטלקי, סע' 1455; הערה מס' 3 לסע' 1184 של ספר החוקים האזרחי הצרפתי בהוצאה הקטנה של דאלוז. קנה-המידה של הבג"ב הוא בשאלה אם ההפרה השמיטה את עניינו של הנפגע במילוי החוזה (סע' 325, 326), והוא הדין בחוק החיובים השוייצרי סע' 108).