שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
סייג עקרוני אחר לדיני אחריות השומר הוא שאין האחריות הזאת חלה כלל בארבעה מיני חפצים: בעבדים, בשטרות, בקרקעות ובהקדשותנה) - ונברר עתה מה משמעות הדבר ומה טעמו.
שאין האחריות חלה - לפי שיטתנו - משמע אחריות השומרים המיוחדת, הנובעת מן הדין; אבל אין מניעה שהשומר יקבל עליו אחריות חוזית אף בחפצים אלה.נו) ובנקודה זו חוזרים אנו למחלוקת הרמב"ם עם חבריו, שהזכרנו לעיל, בסע' ג'.
לדעת הרמב"ם, לא זו בלבד שאחריות השומר החוזי היא תמיד חוזית, ממילא, אלא יתר-על-כן, הוא מרכיב את האחריות הזאת על שני גורמים חוזיים מקבילים. מצד אחד רואה הוא את דרגות האחריות השונות, הנקבעות בהלכה, כחזקות של גדרי אחריות, אשר בסתם - באין התנאה מפורשת אחרת - מקבל עליו השומר את דינה של אחת מהן, לפי טיב החוזה שבו הוא מתקשר; והרמב"ם מסכים כי חזקות אלו אינן חלות בארבעת מיני החפצים שבהם עוסקים אנו כאן. אולם, יש לדעתו בסיס חוזי לאחריות השומר החוזי גם בלי כל אותן חזקות ובלי התנאה כאחד: כי מהו הסכם של שמירה? הווה אומר, קבלת התחיבות מן השומר שיעשה את הנחוץ כדי לשמור את החפץ; ואם השומר מפר את ההתחיבות, ונגרם נזק המתקשר להפרה, הרי השומר אחראי על-כל-פנים, בגין ההפרה, על-פי דיני החיובים והנזיקין הכלליים.נז) את גדרי האחריות הזאת מעמיד הרמב"ם על גדרי אחריותו של שומר-חינם, אם כי לא במלוא הקפם: לפי חזקתו של שומר-חינם, לא זו בלבד שמתחייב השומר לקיים שקידה מסוימת, אלא גם מקבל הוא עליו שלא להיות נאמן על קיום השקידה הדרושה אלא בשבועה - והרמב"ם גורס כי החמרה זו היא אמנם מיוחדת לחזקתו של שומר-חינם, אבל מצד דיני החיובים והנזיקין הכלליים נשאר הכלל בעינו כי "המוציא מחברו עליו הראייה", ונטל הוכחת הפשיעה יהא אפוא מוטל כאן כלו על בעל-הבית. האחריות במסגרת זו חלה לדעת הרמב"ם, בהכרח, גם בכל הסכם שמירה המתיחס לחפץ ממין הארבעה דידן - והתנאה מפורשת נחוצה כאן אפוא לא רק כדי להטיל אחריות בגדרי אחת החזקות הרגילות, אלא גם כשרוצים להפחית מגדרי אחריות-המזער, שתחול פה על-כל-פנים, אף מעבר להן.
לעומת זאת, לפי שיטת המפרשים האחרים, כל המבנה הזה הוא מוטעה. ראשית, כפי שראינו, סתם הסכם של שמירה אינו לדידם התחיבות לשמור, כי אם הגדרת יחסים של בעל-בית ושומר. אבל אף במקום שיש אמנם התחיבות לשמור - כפי שיש מן הסתם בהסכם הקובע שכר כנגד עצם מעשה-השמירה - ואף במקום שהתחיבות זו הופרה, הרי דיני החיובים והנזיקין הכלליים אינם מובילים כלל לשום אחריות מעין אחריות השומר. אכן, הדינים הכלליים הללו גוררים אחריות לנזק שנגרם על-ידי הפרה של חיוב; אבל בין הפרת חיובים של שמירה לבין נזק החפץ אין שום קשר מחויב של גרמא.נח) קשר כזה נוצר רק כשההפרה מתבטאת במעשה שהנזק יהא לא רק איך-שהוא אפשרי בגינה, אלא יהא גם צפוי, לפי מהלך-העניינים הרגיל;נט) אבל חיובי-השמירה - אף ברמת-המזער המקובלת של שומר-חינם, "כדרך השומרים"ס) - יתכן לעתים קרובות שיופרו, בעוד ששום נזק לא יהא צפוי בגין כך אלא אם יקרה עוד משהו מיוחד: אלא אם תבוא עוד איזו "רוח שאינה מצויה", בדמותו של גנב, למשל, שינצל את חולשת המנעול, אשר לא הוחלף על-ידי השומר בפשיעה - ובמקרה כזה, על-פי דיני החיובים והנזיקין הכלליים באמת דינו של השומר הוא להיות פטור מן הנזק, ולוּ יהא כי הוא יפסיד את שכרו, במידה שלא נתן לו תמורה על-ידי שמירה כראוי. לפטור זה יש תקנה רק בדין השומרים המיוחד, שלפיו אחראי השומר אף אם לא גרם את הנזק במובן הלכות הגמרא, אלא רק לא מנָעוֹ - ויתרון-אחריות מהותי זה, הוא שתחולתו נמנעת, לפי שיטת המפרשים המתנגדים לרמב"ם, בארבעת מיני החפצים הנידונים. לפי שיטה זו, ממילא גם אין כאן ליתרון-אחריות מהותי זה תחליף - אלא אם הותנה הדבר בפירוש, - וזוהי ההלכה כפי שהוכרעה בשו"ע חו"מ סי' ש"א.סא)
נז) "החיובים והנזיקין", כי נראה שיש להבחין: שעבוד הנכסים לערך מעשה-השמירה חל אמנם משעת ההסכם, אבל שעבוד הנכסים לנזק הנמשך מהפרת חיובי השמירה יחול במסגרת זו - גם לפי שיטת הרמב"ם, - רק משעת הפשיעה.
נח) ניסוח זה של הדברים מבוסס על ההנחה שברקע, כי אין הבדל "גרמא" ל"גרמי": "גרמי" אינו אלא הריבוי של "גרמא", וההלכה היא כי "גרמא בנזיקין - חייב" - ובלבד שאמנם יימצא קשר מספיק של "גרמא" בין המעשה והנזק. השווה שו"ע חו"מ סי' שפ"ו - ודוק.
נט) השווה שו"ע חו"מ סי' קנ"ה סע' ל"ד וסי' תי"ח סע' ט'. סעיפים אלה אינם דנים אמנם בפירוש במושג ה"גרמא", כי אם בקשר-הסיבתיות הנדרש כדי שנזק ייחשב כנגרם ב"ידים"; אבל באמת אין ספק כי הדברים הם היינו הך, ובענייננו שלנו אף נמצא כך בפירוש - כי המקורות בענייננו, כפי שיצוינו בהערה ס"א להלן, אמנם אף הם מדברים על "הזק בידים", ולא על "גרמא", בעוד שלפי המיון הצורני של אבות הנזיקין אין ספק כי מתכוונים הם ל"גרמא", ולא רק ל"הזק בידים" ממש, במובן המצומצם של נזק "חיצים".
ס) בבא מציעא ל"ו א'.
סא) לבירור השיטה דוק במגיד משנה על פ"ב מהל' שכירות הל' ג', ופסקי הרא"ש על בבא מציעא פ"ד סי' כ"א, וקצוה"ח על סי' ש"ה ס"ק ב'. - במלים אחרות אפשר גם להעמיד את מחלוקת הרמב"ם וחבריו על כך: לדעת הרמב"ם, הפרת חיוב חוזי היא ממילא גם פשיעה בנזיקין, ולכן גוררת היא אחריות לא רק לנזק הנובע מן הפשיעה "במישרין" אלא גם לנזק "עקיף", הנגרם בהתערבותה של "רוח שאינה מצויה" - על-פי הכלל ש"תחילתו בפשיעה וסופו באונס - חייב" (בבא קמא כ"א ב', ועוד). לעומת זאת, לפי המפרשים האחרים, הפרת חיוב חוזי אינה כשלעצמה פשיעה בנזיקין - בהבדל, למשל, מהפרת חיוב-שומרים, החל על-פי דין השומרים המיוחד. לדידם נהפכת הפרת החיוב לפשיעה בנזיקין רק אם יש במעשה-ההפרה פשיעה כזאת על-פי דיני הנזיקין הכלליים, במנותק מהיותו גם הפרה של חוזה - ורק משנתקיימו בו דינים אלה, והיה צפוי בגינו נזק "ישיר", יחול בו הכלל "תחילתו בפשיעה וסופו באונס - חייב", ותהא כרוכה בו אחריות אף לגבי נזק "עקיף". עם זאת יש להדגיש כי אף לפי שיטה זו, ודאי יש להפרת החיוב החוזי מעמד מיוחד כלשהו גם לעניין הנזיקין; כי בדרך-כלל, אם תהיה כרוכה כאן במעשה-ההפרה איזו צפיות של נזק, הרי זה יהיה רק ודווקא משום כך שהצד שכנגד סומך כי החיוב יקויים כמוסכם - וממילא נוצר כאן אפוא רקע חוזי מיוחד לאחריות.