שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
שאיפה זו, להשתחרר מן ההקבלה בין החפצים והזכויות, באה על ביטויה המובהק ביותר בעניין צדדי, שלא יכולנו להתעכב עליו בפרוטרוט בדרך-המלך ההגיונית של הרצאת מחקרנו. הכוונה היא למיפגש הדיאלקטי של החפצים והזכויות במושגי המקרקעין והמיטלטלין, אשר רק הזכרנו אותו פה ושם באגב,ח) - ועתה יכולים אנו לחזור ולברר את הבעיה בהקפה המלא, כראוי.
יסוד ההבדלה בין המקרקעין והמיטלטלין הוא בהבדל חומרי לחלוטין: בכמה וכמה עניינים, במה שאנו קוראים דיני הקניין במוחזק, נמצא מן הנכון או ההכרח לקבוע דינים שונים בנכסים שונים, לפי מה שהם מקרקעיןט) או מיטלטלים מטבעם.י) אולם, בגלל הדמיון המחויב בין דיני העברת החפצים (היינו הבעלות בהם) ודיני ההעמדה וההעברה של שעבודים המתייחסים אליהם - במקרקעין מצד אחד ובמיטלטלין מצד שני, - באו שיטות המשפט באירופה לידי זיהוי זכויות-השעבוד המופשטות, גם-כן כמקרקעין או מיטלטלין, - כדי שהחלת הדין על "העברת המקרקעין" או "המיטלטלין" תחול ממילא על מעשה המתיחס לבעלות ומעשה המתיחס לשעבוד, כאחד. יתר-על-כן, מצד המיטלטלין אמנם לא היתה לגורם זה חשיבות רבה מבחינה מעשית; ולכן, כנגד הרחבת מושג המקרקעין על שעבודי-המקרקעין, התפשטה הרחבת מושג המיטלטלין בלי סייג כלשהו, כדי להקיף גם את כל הזכויות כלן באשר אין הן מקרקעין.יא)
והנה, בשתי הרחבות אלה נמצאה סתירה משולשת: לא זו בלבד שהרחבת מושג המיטלטלין בלי סייג סתרה את השימוש במושג זה כמוקד להאחדת הדין בפעולות המתייחסות למיטלטלין ממש - אלא גם נסתר השימוש במושגי המקרקעין והמיטלטלין בבואם לשמש במיוחד במובן החומרי-המקורי. שהרי משבאים מושגים אלה לציין את החפצים החומריים והזכויות המופשטות כאחד, ממילא רק אנומליה היא לדבר על "המחזיק במיטלטל", למשל, או על "המתפרץ למקרקע הזולת" - ובהתאם לכך, בהמשך, כשם שבתחילה נעשו מושגים אלה מוקד להקבלת החפצים והזכויות, כן נעשו הם בדרך הריאקציה מוקד מיוחד לשאיפה לבטל את ההקבלה המבלבלת הזאת.יב)
לפי הגישה העברית, לעומת זאת, נפתרת הבעייה בפשטות, על-ידי כך שבאמת רק הנכסים החומריים - שהם הנכסים האפשריים היחידים - מתחלקים למקרקעין ומיטלטלין; וכשדין מסוים מוּחל על הקנאת מקרקעין או מיטלטלין, חל הוא ממילא על הקנאתם לבעלות או לשעבוד (אלא אם נקבע, או מתחייב משיקולים צדדיים, אחרת).יג) בהתאם לכך אין נשאר אמנם ציון חיובי מאוחד לנכסי-מיטלטלין ונכסים אחרים שאינם דווקא מקרקעין - היינו נכסים ראויים, סתם; והדבר עשוי להיות חשוב, כי - למשל - על תביעת מקרקעין, כפי שהערנו זה עתה, אין נשבעים, אבל על תביעת מיטלטלין ונכסים ראויים נדרשה לפעמים שבועה. אבל באמת, התקלה היא אפסית, כי ודאי עדיף לומר "נכסים שאינם מקרקעין" (או, כפי שמקובל במקורותינו, "נכסים שאין להן אחריות")יד) מאשר להשתמש בהרחבה מלאכותית ורב-משמעית של מושג המיטלטלין.טו)
ח) לעיל, פרק א' סע' ב' (הערה ז'), שם הערה כ"ב וסע' ה' ו-ו', וביחוד פרק ד' סע' ג' והערות ח' ו-ט' שם.
ט) ר' לעיל חלק א', פרק ב' סע' ד', הערות ל"ו, ל"ז.
י) ביחוד במה שנוגע לדיני העברת הקניין, דיני ההחזקה ומיני השעבודים האפשריים: זכות דרך, למשל, נמנעת במיטלטלין מטבע הדברים.
יא) ר' מקורות בפרק ד' לעיל, הערה ח'.
יב) סלמונד, עמ' 430; עבודות הועדה לשינוי ספר החוקים האזרחי הצרפתי, שנת 1946-1947, עמ' 669 ואילך; סע' 813 של ספר החוקים האזרחי באיטליה; סע' 82-83 של ספר החוקים האזרחי המצרי מ-1948.
יג) דוק בשו"ע חו"מ סי' קצ"ה סע' ט-י'; ובדוגמה אחרת: מתוך הכלל שאין נשבעים על תביעת קרקעות, משתמע ממילא שאין נשבעים לא רק על תביעת בעלות בקרקעות, אלא גם על תביעת שעבוד קרקעי: ר', למשל, בבא מציעא ד' ב'.
יד) כלומר, נכסים שאין נופל עליהם שעבוד-הקרקעות האוטומטי הנוצר בסתם על-ידי התחייבות בשטר - ר' בבא מציעא ד' ב'.
טו) בהצעות החקיקה החדישות ביותר על בסיס תורת-המשפט האירופית מעדיפים כבר גם-כן לצמצם את החלוקה בין מקרקעין ומיטלטלין לחפצים החומריים בלבד - אף בלי דרכי העקיפין שבאמצעותן ניסו עוד לאחוז בשני הקצוות בחוק האיטלקי או המצרי, ואף בלי התקנה שכנגד המצויה לפחות במבנה המושגי העברי: ר' מאירס, סע' 3.1.2, ודברי-הסבר בעמ' 162; וספר החוקים האזרחי החבשי, סע' 1126.