שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
במדינת-ישראל קבע קודם סע' 9 של חוק האפותיקאות ש"אם לא נפרע החוב בזמן פרעונו, או בזמן שהחוב נעשה בר-פרעון בהתאם לתנאים של שטר המשכנתא (שטר האפותיקי), תמכור לשכת ההוצאה לפועלקכג) את הרכוש הממושכן בהתאם להוראות הסעיף הבא - בלי כל צורך לקבלת פסק-דין של בית משפט - על-פי דרישת הנושה או יורשיו, או על-פי דרישת אחד הנושים בעלי דרגות אחרות, אם לא דרש הנושה בעל הדרגה הראשונה..." משמעותן המדויקת של המלים האחרונות לא הוחוורה לי: אם הכוונה היא שנושה מאוחר יכול לתבוע מימוש כשלא נפרע חוב קודם - ואף-על-פי שמועד החוב המאוחר טרם יגיע - או שמא הכוונה היא שיכול נושה מאוחר לתבוע מימוש כשבא מועדו, ואף-על-פי שיש שם נושה קודם, אשר מועדו שלו עוד לא בא.
הסעיף הבא - הוא סע' 10 - קבע שעם הגשת הבקשה למכירת רכוש, בהתאם לאמור בסעיף הקודם, על "לשכת ההוצאה לפועלקכג) להתרות בממשכן.... כי עליו לפרוע את החוב במשך שבוע אחד.... אם לא יסולק החוב במשך זמן זה, יוּצא הרכוש למכירה פומבית; תחילה למשך ארבעים וחמישה יום כרגיל, ואחר-כך למשך עוד חמישה-עשר יום, שבהם לא תתקבל כל הצעה שאין בה הוספה של שלשה אחוזים לפחות...".קכד)
סע' 11 דרש כי "מקבלי המשכנתאות יגישו חשבון המפרט את תביעותיהם, ואלה יאומתו על-ידי בית-המשפט; ולאחר ניכוי הוצאות המשפט ושאר ההוצאות יחולק כסף המקנה לפי זכויות הצדדים על פי צו בית-המשפט, שניתן בלשכת השופטים. סכומים המגיעים למקבלי המשכנתאות שאינם תובעים את פרעונם יופקדו לזכותם בבנק מוסמך. אם אין המחיר מספיק לשלם בו את כל החוב, יכול מקבל המשכנתא לתבוע מהממשכן את החסר". אולם, "אין עודף החוב שלא נגבה לאחר מכירת הרכוש הממושכן דומה לחוב המובטח על-ידי שטר נוטריוני, שאפשר למסרו למשרד הוצל"פ בלי פס"ד. אם הנכס הממושכן אינו מספיק לסילוק כל החוב, אפשר לתבוע את החסר לפי תביעה מיוחדת בביה"מ...".קכה) סע' 14(1)(ב') של פקודת העברת קרקעות נתן סמכות לנשיא בית המשפט המחוזי "לצוות לדחות את המכירה אם נתברר לו כי יש לו לחייב סיכויים הוגנים לפרוע את החוב, אם ינתן לו זמן, או כי בשים-לב לכל מסיבות העניין ובכללן גם לצרכי הנושה, תגרום מכירת הנכסים של החייב סבל שלא לצורך". על-פי סעיף קטן אחר באותו סעיף היתה לנשיא בית המשפט המחוזי סמכות למנות מקבל נכסים לגבי המקרקע המשועבד, בכל עת שהיא, בין לפני מתן צו המכירה ובין לאחר מכן; התנאי למינוי היה שהנשיא ימצא את הדבר "לצודק ולמתאים".
כיום, לפי סע' 90 של חוק המקרקעין, תשכ"ט, וסע' 18 של חוק המשכון, תשכ"ז, באו במקום הוראות אלו סע' 37-39 של חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז, שלפיהם, אם אין מושגת הצעת קנייה במחיר שאינו ירוד, ניתנת האפשרות לממש את האפותיקי על ידי העברת המקרקע לנושה או ניצולו באופן אחר לשם סילוק החוב. כמו כן, יש כאן מגמה למנוע את מימוש האפותיקי באופן שימנע מבעל הבית (או, ביתר דיוק, מן החייב) את מקום מגוריו או את מקור הכנסתו החקלאית - לפחות כשהאפותיקי נרשמה לאחר תחילת החוק החדש ולא הותנה בה אחרת. סע' 40 קובע שעם מכירת המקרקע מתבטלים בו כל שעבודי אחריות הנכסים, אבל לפי זכויות אחרות שהיו עדיפות לאפותיקי אשר על פיה נמכר. המימוש מתבצע לפי צו בית המשפט או צו ראש ההוצאה לפועל, ואפשר לסטות מהוראות החוק אם נמצא הדבר יעיל וצודק.
מלבד החוקים המפורטים האלה יש לציין כאן את שתי ההלכות הבאות, הנובעות מן הפסיקה. האחת היא שאין תוקף להסכם בין החייב והנושה, שהחייב לא יהא רשאי למנוע את מימוש האפותיקי על ידי הצעת תשלום.קכו) השנייה היא שאם במהלך המימוש מתעורר סכסוך בין הצדדים בעניין של עובדה או של חוק, ונראה לנשיא בית המשפט המחוזי (כיו"ר ההוצאה-לפועל) כי יש בסכסוך דבר של ממש, מעכב הוא את פעולות המימוש ומפנה את הצדדים לבית המשפט המוסמך.קכז)
בצרפת יש להבחין בין המקרה שהנכס המשועבד נמצא ביד החייב לבין המקרה שנמצא הוא ביד בעל-בית שאינו חייב. במקרה הראשון שולחים לחייב "תביעת תשלום" ורושמים אותה בספרי האחוזה. משעת הרישום ניטלת מן החייב כמעט כל רשות חיובית בנכס, הפירות נתפסים באפותיקי והנושים יכולים גם לדרוש כי יוּרד נאמן. אם החוב אינו משתלם, נמכר הנכס במכירה פומבית, ואת המחיר מחלקים בין הנושים לפי דרגותיהם (ואף אם לא השתתפו בתביעה). נושה שהמחיר אינו מספיק לסילוק חובו רשאי לפנות אל נכסי החייב שלא נכללו באפותיקי, אך אין נושה רשאי לפנות אל הנכסים האלה כל זמן שלא אוכזב באפותיקי.קכח)
ביחס לנכסים שאינם נכללים באפותיקי אין לנושה שום דין קדימה כנגד נושים אחרים, ואף אם חובו מבוטח באפותיקי שאינה מספיקה. הסכם שהנושה יהיה באופן אוטומטי לבעל הנכס המשועבד, במקרה שלא ישולם החוב בלא מכירה פומבית, הריהו בטל; והוא הדין אפילו בהסכם שאמנם תתקיים מכירה פומבית, אלא שזו תהיה פרטית, ולא תתנהל בדרך התפיסה הרשמית. את ההוראה השנייה מאלו מפרשים בתי-המשפט באופן מצמצם ומכירים הם בהסכם שמימוש האפותיקי לא יתנהל בדרך התפיסה הרשמית, אלא שהנושה יהא זכאי למכור את הנכס באופן פרטי, בלא מכירה פומבית, או שיהיה זכאי לקנותו בעצמו במחיר שיקבע על ידי מומחים. עם הירידה לנכס המשועבד, מודיעים לנושים האחרים שיש להם שעבוד באותו הנכס, וניתן להם זמן להשמיע את דברם. את דבר ההודעה רושמים בספרי האחוזה, ומשעת הרישום שוב אין הנושה-התובע יכול לחזור בו מתפיסת הנכס בלא הסכמת הנושים האחרים.קכט)
במקרה שהנכס נמצא ביד בעל-בית שאיננו אחראי באופן אישי, צריך הנושה לשלוח "תביעת תשלום" לחייב ולפנות אל בעל הבית בקריאה לשלם או "לעזוב את המקרקע". עקב חוסר-התאמה בהתפתחות החקיקה אי-אפשר במקרה הנידון לרשום את "תביעת התשלום" בספרי האחוזה מיד, אלא רק כעבור שלשים יום ממשלוח התביעה לחייב והקריאה לבעל-הבית; משעת הרישום (ואחר הקריאה) חלות גם כאן התוצאות שסקרנו לעיל. ההצעה "לעזוב את המקרקע" מאפשרת לבעל-הבית להימנע מן הבושה שבירידה לנכסיו, במקרה שאין בכוונתו לסלק את הנושה במזומנים. אם הוא בוחר בברירה זו ממנים נאמן, והירידה אל הנכס מתנהלת כנגד הנאמן; אך הבעלות בנכס נשארת בינתיים בעינה, ו"העזיבה" מתיחסת רק להחזקה. אם בעל-הבית בוחר לשלם, צריך הוא לשלם את כל החובות האפותיקאיים המוטלים על המקרקע, ואין די לשלם לתובע לבדו. אולם, יש לבעל-הבית גם ברירות אחרות, והיינו לפנות לדרך "הטיהור", שהזכרנו לעיל, או לשלם את החובות האפותיקאיים רק בגדר המחיר ששילם בעד המקרקע.קל) פלניונל וריפר מציינים כי בעל-הבית שאינו חייב יכול היה לפנים להיפטר על-ידי כמה טענות שכיום שוב אינן עומדות לו. טענה אחת היתה, שכאשר זכה בעל-הבית במקרקע היתה לו עצמו אפותיקי קודמת בדרגתה לאפותיקאות שנותרו; טענה אחרת היתה, שלנושה היו ערובות נוספות כנגד החייב, שהיו עוברות עתה אל בעלי הבית, ואילו הנושה ביטל אותן ערובות: טענה זו נשללה רק מבעל-הבית-לוקח, אבל בעל-בית שהוא עצמו שעבד את המקרקע לחוב של רעהו יכול עדיין להסתמך על הטענה הזאת.קלא)
קכג) כך למעשה ראוי היה לתקן על-פי סע' 14 לפקודת העברת קרקעות, ואף אחר ביטולו של זה - על פי סע' 81 של חוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז.
קכג) ר' לעיל.
קכד) דינים אלה היו נבדלים מדיני המכירה הפומבית לפי חוק ההוצאה לפועל העותמנית רק בזה, שלפי חוק ההוצאה לפועל היתה תוספת המיזער באכרזה השנייה 5%, ואחר תום האכרזה נתנו עוד לחייב זמן נוסף של 3 ימים כדי לשלם את החוב (סע' 107 ,106).
קכה) בן-שמש עמ' 219.
קכו) וינוגרד, ב', קובץ "קרקעות",מס' 851.
קכז) דוכן, עמ' 238.
קכח) על זה מעירים פלניול וריפר: "הוראה זו, הלקוחה מן המשפט הרומי, פגומה במה שהיא מעמידה את הנושה האפותיקאי במצב גרוע ביחס לנושים הרגילים. דימו להצדיק הוראה זו בטענה שהנושה עצמו הגביל את זכות ירידתו לנכסים על-ידי האפותיקי המיוחדת; היה הרבה יותר הגיוני להודות כי הנושה שלקח לעצמו אפותיקי לא רצה לותר על יתרונו בדין הכללי".
קכט) פלניול וריפר, י"ג, עמ' 104 ואילך.
קל) במקרה כזה אמנם אין מתבטלות האפותיקאות של הנושים שאינם נפרעים, אבל כאשר אלה באים לממש את שעבודיהם יש לבעל-הבית הזכות לגבות מן המחיר את מה ששילם לנושים הקודמים.
קלא) פלניול וריפר, י"ג, עמ' 470 ואילך.