ג.טז-יז.

טז. החזקת האפוטרופוס

החזקת האפוטרופוס - מסתבר שגם בדיני ישראל מזדהה היא לחלוטין עם החזקת בן-החסות, או, כפי שמנסח את הדבר הרשב"א: "אפוטרופוס עדיף ליה משומר דﬠלמא, וכבﬠלים ממש ﬠשאוהו".^קעו) המסקנה מתחייבת מהגיון ההלכות בבבא קמא דף ל"ט ﬠמ' א' - דף מ' עמ' ב', ור' פ"ו מהל' נזקי ממון להרמב"ם הל' ו', ומגיד-משנה שם.

התוצאה החשובה ביותר במסגרת התפיסה הזאת היא, שאף-על-פי שהחרש, השוטה והקטן - כשלעצמם - פטורים בנזיקין, הרי כשיש להם אפוטרופוס נעשים נכסיהם שלהם (ולא נכסי האפוטרופוס) אחראים לנזקים הנגרמים על-ידי רכושם; אלא שלפי שיטת הרמב"ם (שם, הל' ד') אין לגבות מנכסי בן-החסות שיתפקח, ישתפה או יגדיל, ובינתים גובים את הנזק מנכסי האפוטרופוס - וכך נמצאת פשרה בין הצורך להפחית ככל האפשר מן המכשלה שבאפוטרופסות לבין הצורך להניע את האפוטרופוס שלא יתרשל בשמירת הדברים המסורים לפיקוחו.

מעמדו של הבעל בנכסי המילוג של אשתו, נראה שמתדמה גם הוא מבחינה עקרונית למעמדו של אפוטרופוס, ולא של שומר: ר' להלן, הערה ק"א לפרק ו'.

יז. השיתוף בהחזקה

השיתוף בהחזקה - נראה שיכול הוא להיווצר בגדר הדין הﬠברי, בחמישה אופנים: א) ﬠל-ידי השתתפות בקנייה על-פי דﬠת אחרת מקנה, שיש ﬠמה הﬠברת ההחזקה לשותפים; ב) על-ידי הסכם על קבלת החפץ לשמירה משותפת; ג) על-ידי השתתפות בירושת ההחזקה, בין אם אגב ירושה של קניין ובין לא; ד) על-ידי תפיסה המבוצעת על דעת שיתוף, בהסכמת השותפים; ה) על-ידי תפיסה המבוצעת במשותף, בין על דעת שיתוף ובין על דעת כל תופס לעצמו.^קעז)

שיתוף בגזלה, שלא בתום-לב של כל השותפים, אינו יכול להיווצר בדרך הרביעית, כי אם רק בחמישית - לאור מה שראינו לעיל, בסוף סע' ט', - ומשמע כי שיתוף בהחזקה בגזלה, שלא בתום-לב, ושלא בירושה, ושלא בשמירה משמו של אחר, יוכל להיות מוכר לפי הדין העברי רק לעתים רחוקות ביותר, כשהגזלנים ממש תפסו את הגזלה כאחד.^קעח) אם הם רק פעלו בתכנית משותפת, ומישהו מהם תפס בשביל כלם - יישאר בכל-זאת רק הוא לבדו המחזיק. עם זאת, יוכלו הם כמובן לחזור ולהשתתף בהחזקה - אם החפץ יונח לפניהם, והם יחזרו ויתפסוהו, כלם כאחד, לשם כך. אולם, במקרה כזה ייעשו הם על-כל-פנים שותפים רק בגזלה מן הגזלן, - ואילו מעמד הגוזל מן הבעלים, על האחריות המיוחדת הכרוכה בכך, יישמר על-כל-פנים רק למי שתפס בעצמו מן הבעלים במישרין.

קעו) שיטה מקובצת על בבא קמא מ' ב'.

קעז) שו"ע חו"מ סי' רס"ט סע' ב' וד'.

קעח) ר' מגיד-משנה על פ"ב מהל' גנבה הל' י"ד.

הדף הקודם הדף הבא