שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
מעמד מיוחד במסגרת שעבודי-הנזקים יש לשעבוד של הזק-ראייה. כבר הזכרנו באגב, שחלון דינו כמתקן העשוי להזיק בנזק זה, ובהתאם לכך אמנם חלים בעניין החלונות רק הדינים הכלליים שסיכמנו לעיל.קמ) אולם, יש בעניין זה אספקטים מיוחדים, וראוי לחזור ולהתעכב עליהם כנושא לעצמו. מסתבר שכל חצר שהיא - ואפילו היא נמצאת פנויה, או שנעשה בה שימוש אשר איננו נפגע בראייה, או שמסוגרת היא בכתלים וגגות אטומים - מכל-מקום חוששים אנו שהדברים ישתנו, ולעולם נחשב אפוא שימוש של צנעה בחצר השכן כדבר צפוי וטבעי למקום.קמא) לכן, אם בא השכן האחד להתקין בחצרו חלונות, או פתחים, או גג, וכיו"ב סידורים המאפשרים הסתכלות לתוך תחום החצר האחרת - צריך הוא להשתדל לבוא לידי הסכם של פשרה עם שכנו בדבר חלוקת הנטל של אמצעי הזהירות או הפיזור הארכיטקטוני של סידורי ההסתכלות המקבילים ביניהם, למען לא יצאו הסידורים הללו זה כנגד זה; ונראה שיש כוח ביד בית-הדין לכפות פשרה הוגנת במקרה שכזה - ואף התנהגות חד-צדדית שיש בה משום מילוי החלק הדרוש בפשרה מתקבלת על הדעה יכולה להספיק.קמב) באין הסדר, אין השכן רשאי כלל להתקין בתחומו מתקני-הסתכלות הנשקפים לחצר האחרת; והשאלה אם מתקן מסוים נתפס בגדר האיסור הזה או לא, נפתרת בכל מקרה על-פי מסיבותיו.קמג) על כל פנים ברור, שאם המתקן הוא בגדר "חלון העשוי לאורה", אין נפקא מינה מהו גבהו, ולעולם הוא אסור.קמד) אולם, מתקן-הסתכלות שנעשה באיסור (או המתקיים לכאורה במסיבות של איסור), תיתכן בו זכות-חזקה.קמה) חלון או פתח המתקיימים בהתר, כשעבוד להזק ראייה, גוררים שתי תוצאות: א) השכן המשועבד, הבא לבנות חלונות או פתחים או מתקני-הסתכלות אחרים בתחומו, צריך לערכם באופן שאי-אפשר יהיה להסתכל בעדם, או מהם, לתוך החלונות או הפתחים המשעבדים, אם מכנגדם ואם מצידם, אם מלמעלה ואם מלמטה; וחלון או פתח שהותקנו בניגוד לכלל זה, יתכן שאין בהם זכות-חזקה.קמו) ב) אסור לשכן המשועבד להאפיל על החלונות או הפתחים המשעבדים, ולכן - בבואו לבנות - חייב הוא להרחיק את כתלו ארבע אמות מכנגד החלון או הפתח, או טפח אחד מצידו; ואם יש כבר כותל אחר מצד החלון, והבונה בא לבנות כותל שני מן הצד, חייב הוא להשאיר ריווח של ארבע אמות בין כותל לכותל, והחלון באמצע. במרחקים גדולים מאלה אין הבונה חייב, אף-על-פי שמאפיל הוא.קמז) לגבי הדינים הללו יש לציין שני יוצאים מן הכלל: א) מי שבא לקבוע מתקן-הסתכלות כנגד חצר של הפקר אינו חייב בשום אמצעי זהירות, וזוכה הוא בשעבוד-ראייה מן ההפקר, לאלתר;קמח) ב) חלון הנשקף לרשות הרבים בגובה שאינו עולה על ד' אמות, מותר לבנות כנגדו חלון או פתח, "מפני שאומר לו הריני כאחד מבני רשות הרבים שרואים אותך", אבל מכל-מקום - אסור לבעל החלון השני לקיים בתחומו עסק הכרוך בישיבה מתמדת על-יד החלון.קמט)
אספקט מיוחד יש גם לדין המובא בטור חו"מ סי' קנ"ה סע' י"ג: "הבא לסמוך כותלו בצד כתלו של חברו צריך להרחיק ממנו ד' אמות, אע"פ שאין לחברו חלון בכתלו", וזאת "משום דוושא, פי' שבהילוך שהולכין אצל הכותל נידוש הקרקע, ומתחזק ומתקשה יסוד הכותל. אפילו היה לו כבר שם כותל זה ימים רבים, ונידוש הקרקע, ונפל הכותל... - אפ"ה לא יסמוך". נראה כי שעבוד זה אינו לא שעבוד-נזקים, ולא שעבוד-תשמיש, כי אם שעבוד שכנים מסוג מיוחד, הנקבע מכוח הדין במישרין. לא נתברר לי לחלוטין אם יש לפרש את הדין הזה על-פי העקרונות הכלליים של שעבודי-השכנים - ואם בא ראובן לבנות כותל בתחומו חייב הוא להתחשב בעובדה שגם החצר של שמעון שכנו עשויה להיבנות, וצריך הוא אפוא להרחיק את כתלו מן המיצר ב' אמות אף-על-פי שאין שם כותל אחר;קנ) או שמא הדין הוא שמלכתחילה אין שמעון יכול לעכב את ראובן מלקרב את כתלו אפילו עד המיצר ממש, ומשיבוא שמעון לבנות בתחומו - רק אז תחול חובת ההרחקה לראשונה. המקורות נוטים להתפרש כאפשרות השנייה.קנא) חובת ההרחק חלה באופן כללי רק בעיר חדשה (שלא מלאו לה ששים שנה);קנב) אך בעיר ישנה, שהקרקע כבר נדוש בה, חייב הבונה להרחיק את כתלו רק מכותל גינה או דירה (שמבפנים אין דשים את הקרקע על-ידו), אבל מכותל חצר (שמהלכים על-ידו מבפנים) אינו צריך להרחיק. כן אין חובת ההרחק חלה - אפילו בעיר חדשה - לטובתו של כותל הנמוך מד' אמות.קנג)
דומה לשעבוד זה הוא השעבוד להרחקת עצים מן המצר. ראינו אמנם, שהעקרון הוא כי אילן איננו צריך הרחקה. אבל במה דברים אמורים? לעניין נזק השרשים שיתפשטו. לעומת זאת קיימת חובת הרחקה אם החצרות אינן מגודרות ביניהן, ובחצר האחת כבר נטועים אילנות או גפנים בסמוך למצר - וזאת כדי להשאיר מעבר למחרשתו של השכן (אם אמנם דרכם היא לחרוש בין האילנות). ההרחק המחויב הוא (בארץ ישראל, להבדיל מבבל) ד' אמות בין עץ לעץ; וכאן הובעה בפירוש הדעה, שאם השניים באים לנטוע את עציהם בעת ובעונה אחת, מחלקים את ההרחק ביניהם. הרמ"א הגיה, בעקבות הטור, שאת האילן יש להרחיק לא רק מאילן אחר, אלא גם משדה לבן.קנד) נראה כי האילן שלא הורחק כדין - מכל-מקום אין גודעים אותו, משום איסור בל תשחית, שהוא חמור ביותר לעניין אילנות, אשר "ישובו של עולם" בהם.קנה)
לעניין התפשטותם של שרשים וענפים עושים דיני ישראל תקנה לניזוק רק בגדר תחומו שלו. לגבי שרשים נקבע בשו"ע חו"מ סי' קנ"ה סע' ל', שבעל החצר רשאי לקוצם במידה שהם מפריעים לשימוש שמבקש הוא לעשות בתחומו, "ואינו חושש שמא ייבש אילן של חברו"; אבל אין הוא זוכה אלא בשרשים שהתפשטו יותר מט"ז אמות, ואילו מה שקוצץ הוא תוך מרחק של ט"ז אמות מן האילן חייב הוא להחזיר לבעל האילן (דעד ט"ז אמה, השרשים הן לצורך האילן, וכאילן נחשבו"), אבל מעבר לט"ז אמות שוב אין ההתפשטות לתועלת העץ). לגבי הענפים נקבע בסע' כ"ו-כ"ח דין דומה, שראוי השכן לקוצם "עד שיהיה שקול כנגד המצר", במידה שהם מפריעים לו למעשה, אך אין כאן אחדות-דעות גמורה ביחס לבעלות בענפים שהתפשטו ופירותיהם. בדרך-כלל נפסקת ההלכה שהבעלות היא לבעל העץ, אך הטור מביא גם דעה שהבעלות היא לשכן אשר לתחומו השתרבבו הענפים.קנו)
את סקירת שעבודי-השכנים בדיני ישראל נסיים בעניין המובלעת. הכלל כי "המוכר בעין יפה מוכר" מונע למעשה את היווצרותן של חצרות מובלעות ברוב המכריע של המקרים הבאים בחשבון; אולם, מובלעות יכולות בכל-זאת להיווצר: למשל, במקרה שעל-פי המנהג אין תשמיש מסוים שבחצר נכלל במכר החצר (כגון הדות, במכר של בית), והמוכר לא שייר לעצמו בפירוש דרך אל התשמיש שנשאר ברשותו; או שהיתה שדה שוכנת בין כמה שדות אחרות, ונשתכחה הדרך אל אותה השדה; או שהשכן המשועבד לדרך שיבש את הדרך, וקונה השעבוד לא מחה. בכל המקרים האלה אין לנפגע תרופה, אלא יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר".קנז) אולם, במקרה אחד יש תרופה: אם החצר מובלעת בתוך חצר אחרת יחידה (או שהחצר המשועבדת לדרך ידועה באופן אחר), והדרך רק נשתכחה (אבל לא בטלה מיסודה), "הרי זה אומר, מכל-מקום דרכי עליך, וילך לו בקצרה, ואם החזיק (כלומר תפס) ואומר היא דרכי - אין מסלקין אותו ממנה אלא בראייה ברורה".קנח) במלים אחרות אפוא: אין תקנה ליצירת שעבוד מחודש, אבל יש תקנה לברירת האתר.
קמ) שו"ע חו"מ סי' קנ"ד.
קמא) שם, שם, סע' ט"ז, ור' פתחי-תשובה שם, ס"ק י"ח.
קמב) שו"ע חו"מ סי' קנ"ד סע' י"ד-ט"ז וסי' ג' הגה, וסי' קנ"ט-ק"ס; ור' גם סמ"ע על סי' קנ"ד ס"ק ל"ד, ור' הערה קמ"ו להלן.
קמג) שו"ע חו"מ סי' קנ"ד סע' ג', י', י"א, כ"א, כ"ב.
קמד) שם, שם, סע' ו'.
קמה) שם, שם, סע' ז'.
קמו) שם, שם, סע' ג', והגהת הרמ"א שם, וסע' כ"א-כ"ד, וסמ"ע ס"ק נ"א. ונראה שכדי לבנות את החלון החדש בצורה הראויה אין צורך בהסכם מפורש, אף-על-פי שמכל-מקום ישקיף החלון לחצר השכן: שהרי אם חצר השכן היא גם-כן בנויה, ממילא משמע שעריכה נאותה של החלונות החדשים היא היא הפשרה ההוגנת במסיבות המקרה.
קמז) שם, שם, סע' כ"א-כ"ג. בפתחי-תשובה שם, ס"ק י"א, מובא שאיסור ההאפלה חל גם בעצים, ובמקרה של נזק מספיק (ובמסיבות מתאימות) יכול השכן הנפגע לדרוש את גידועו של העץ. - במה שנוגע למידות: הטפח הוא ד' אגודלים (או 10 ס"מ בערך), ואילו באמה יש ו' טפחים (באר היטב, שם, ס"ק מ"ו) .
קמח) שו"ע חו"מ סי' קנ"ד סע' ל"ב.
קמט) שם, שם, סע' ג'. הרישא של חריג זה מתקשר להלכה הכללית, ששכן המשועבד כבר לנזק מסוים אינו יכול להתלונן אם אותו נזק עצמו נגרם לו גם מצד אחר, בלא שתוגבר בכך מידת סבלו המקורית: ר' שם, סע' ט"ז הגה, וסי' קנ"ו סע' ה'. יוצא מכאן כי שעבוד לטובת שכן אחד עשוי לפעמים לגרור שעבוד לטובת שכנים אחרים.
קנ) דוק בשו"ע חו"מ סי' קנ"ה סע' כ"ה הגה.
קנא) אך יש גם דרך פירוש שלישית, המקובלת על פוסקים רבים והמונעת למעשה את תחולת הדין בכלל, ברוב המכריע של המקרים הבאים בחשבון, היינו "כל זה לא מיירי אלא כשקנו הקרקע מן המלך או מן ההפקר, אבל בלאו הכי יכולים לסמוך כותל לכותל" - ר' שו"ע חו"מ סי' קנ"ה סע' י"ד הגה.
קנב) (ט"ז) [צ"ל: סמ"ע] על שו"ע חו"מ סי' קנ"ה סע' י"ג הגה.
קנד) שו"ע חו"מ סי' קנ"ה סע' כ"ה.
קנה) בבא בתרא כ"ו א'. לעניין גידוע עצים, ר' עוד ירושלמי בבא בתרא פ"ב הל' י' ובבלי בבא קמא[צ"א ב'-]צ"ב א' - ודוק.
קנו) טור חו"מ סי' קנ"ה סע' מ"ב, והגהה על בית-יוסף שם, וסי' קס"ז סע' ב', ופ"ד מהל' שכנים להרמב"ם, הל' ט', ותוספות על בבא מציעא ק"ז א',ד"ה אילן.
קנז) שו"ע חו"מ סי' רי"ד סע' ב'; סי' קמ"ח סע' א'-ב', ומשה"א באורים שם, ס"ק א'.
קנח) שו"ע חו"מ סי' קמ"ח סע' ב'; סיפא, וש"ך שם, ס"ק ג .