שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
2. תפיסה מכוח הבעלות בחצר
ושנית, חשיבות החצר כ"יד" היא לעניין תפיסה - היינו לעניין עצם קבלת ההחזקה במיטלטלין הבאים לתחום החצר או במקרקעין המתחברים אליה. אולם, כפי שראינו,סב) יכולה להיות חשיבות למעשה-החזקה לא רק מבחינת היותו יסוד למצב של החזקה גרידא, אלא גם באשר משמש הוא יסוד להעמדה או להעברה של קניין - הכל לפי הכוונה והרשות שבמסגרתן המעשה נעשה, - ובאופן כזה, חשיבות החצר לעניין "יד" היא גם - ובעיקר - חשיבות לעניין קנייה והקנאה.
בקשר לכך, הדינים הם כלהלן. חצר משתמרת תופסת לבעליה כל חפץ מיטלטל הנמצא בתחומה שלא דרך מעבר בעלמא, בתנאי שבעל-החצר יודע על מציאות החפץ בחצרו ומתכוון הוא לתפסו - או שלפחות יכול הוא להעלות בדעתו כי החפץ ייכנס, והיה מתכוון לתפסו לוּ ידע שנכנס.סג) לשם כך אין צורך שבעל-החצר יימצא דווקא בקרבת החצר.סד) חצר שאינה משתמרת לדעת בעליה - אף היא תופסת לבעליה את המיטלטלין הנמצאים בתוכה, אבל זה רק בתנאי שיהא בעל-החצר או שלוחוסה) מצוי בצד חצרו ויתכוון לתפוס את החפץ, - ונחוץ שהחפץ גם לא יהא עשוי להתחמק, אלא יהא נתון לתפיסה אף ביד הפיסית ממש.סו)
החצר משמשת מכשיר של תפיסה רק לבעל-החצר, ולא למישהו אחר, ולכן - מי שגוזל את המקרקע ומתכוון אגב כך לגזול גם את המיטלטלין שבפנים, אינו נעשה מכל-מקום גזלן במיטלטלין עד שיתפוס כל אחד מהם לחוד ובפועל.סז) אולם, הזוכה במקרקע מן ההפקר יכול אגב כך לתפוס גם את המיטלטלין המצויים שם, על-ידי עצם אותה פעולת-התפיסה שבה נעשה המקרקע חצרו.סח)
אשר למקרקעין המתחברים לחצר, אין כמובן בעייה כשהמקרקעין מתחברים ברשות, ובגדרי הרשות נקבע בפירוש מה יהא דינם של המקרקעין החדשים לעניין החזקה וקניין. אם גדרי הרשות אינם קובעים את הדבר בפירוש, אין מתעוררת למעשה גם-כן שום בעייה מיוחדת, שהרי אם גדרי הרשות אינם מורים אפילו מסתמא, שהחיבור יישאר בקניינו הנפרד של המחבר, ממילא יוצא כי הרשות ניתנה על דעת שהחיבור ייכלל בחצר (אם בכפוף לסולם-זכויות הכללי החל בחצר ואם בבחינת רכושו המיוחד שעל בעל-החצר, לפי מסיבות המקרה). בעייה מתעוררת מבחינתנו רק כשנעשה החיבור בלי שום רשות כלל; ובמקרה כזה הדין הוא שהחיבור נעשה על דעת שבעל-החצר יזכה בו כל אימת שירצה (כנגד תשלומי השבח המתאימים).סט) גם כאן, העקרון הוא אפוא כמו במיטלטלין, אלא שאין נפקא מינה בין חצר משתמרת לשאינה משתמרת - ואף בחצר משתמרת אין מיחסים כאן לבעל-החצר שום כוונת-תפיסה שמסתמא, אלא נחוץ דווקא גילוי חיובי של הכוונה. אולם, בנוסף על כך יש לציין כי הברירה הניתנת לבעל-החצר ביחס לזכייה במקרקעין המתחברים בלי רשות - ודאי אינה ממצה את העניין כשמעל לבעל-החצר יש בעל-בית. במקרה כזה מסתבר שלבעל-הבית תהא ברירה לזכות בחיבור בכפוף לשעבוד של בעל-החצר, ואילו לבעל-החצר תהא הברירה לזכות לעצמו רק בכפוף לברירה העדיפה של בעל-הבית. כל זמן ששום ברירה כזאת לא הופעלה, מסתבר שיישאר החיבור בהחזקתו וקניינו של האיש המחבר, אך הדבר לא יפגע במעמדו של בעל החצר המקפת כבעל-החצר אף במקום המקרקעין המתחברים בעצמם.
סב) לעיל, פרק ג' סע' ט' וי'.
סג) שו"ע חו"מ סי' רס"ח סע' ג', הגה; סי' ר' סע' א'; סי' רמ"ג סע' כ"ד-כ"ה; סי' שמ"ח סע' ד'.
סד) שם, סי' רמ"ג סע' כ'-כ"א. אך לעניין גט, בעינן דווקא שתהא האשה עומדת לצד חצרה, ואפילו משתמרת זו לדעתה, מאחר שהגט חוב הוא לה: שם, אה"ע סי' קל"ט סע' א'.
סה) תוספות גיטין ע"ט ב', ד"ה פנימית.
סו) שו"ע חו"מ סי' רס"ח סע' ג' סיפא וסע' ד', ור' מגיד משנה על פי"ז מהל' גזלה ואבדה הל' י"א.
סז) רש"י על בבא קמא קי"ח א',ד"ה פרה רבוצה.
סח) קצוה"ח על סי' רעה ס"ק א'.
סט) נימוקי יוסף על המשנה בבבא בתרא דף ה' עמ' א', ד"ה אבל למעלה מד' אמות, ור' שו"ע חו"מ סי' שע"ה.