שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
והנה, את כל ההגבלות האלו ניתן לסווג מבחינתנו בשלשה סוגים עיקריים. הסוג הראשון הוא סוג הגבלות-הגיל, ועשוי הוא לעניין אותנו בגלל ערבוב התחומים המתאפשר כאן בין ההגבלות "האידיאולוגיות" ל"מהותיות", כפי שהזכרנו לעיל. מיעוט-הגיל, כפי שנראה להלן, יכול להיות הרקע לכך שאדם לא יהא מסוגל אובייקטיבית לשלמות-הדעת הנחוצה לשם יזמה מכוונת באמת של מעשי-קניין - ומיעוט הגיל באמת משמש אם כן יסוד להגבלה "מהותית" - והשאלה עשויה להתעורר, האם ההגבלות "האידיאולוגיות" המיוחדות, שנמצא נכון להטילן בשים לב למיעוט הגיל, הריהן אמנם אף הן "מוצדקות" מנקודת ראות עניינית-אובייקטיבית, והריהן "מוצדקות" באופן ובהקף העשויים לדחוק מתחום עניינן לגמרי את משמעותן של הגבלות הגיל "המהותיות" הכלליות - עד כדי כך שתחום השייכות המעשי של הגבלות-הגיל "המהותיות" יהא ראוי להיחשב כמצטמצם רק בתחום העניינים אשר מעבר לעניינן של ההגבלות "האידיאולוגיות" - או שמא אין הדבר הכך, והגבלות הגיל "האידיאולוגיות" הריהן בעלות אופי מקרי בלבד וראויות להיתפס רק על רקע ההגבלות "המהותיות", בבחינת סייגים לגביו. אם הנכון הוא כאפשרות השנייה, פירושו של דבר הוא כי העניין של הגבלות הגיל "האידיאולוגיות" חורג מתחום עיוננו שלנו, שהרי על כל פנים אין ההגבלות האלו מתיחסות לחוזי-הקנאה; אך אם הנכון הוא כאפשרות הראשונה, נכנס העניין מכל מקום גם לתחומנו, בתוקף השפעתו על גדרי השייכות והתפיסה העקרונית של הגבלות-הכושר "המהותיות", השייכות - כאמור - לענייננו בודאי.
סוג ההגבלות השני ברשימת מסיניאו יורכב מאלו שמנינו באותיות ב', ג', ד' וה'. אלו, כולן, הרי הן בבירור הגבלות "מקריות" - היינו שעניינן הוא באמת מיוחד, הן מבחינת הטעם הן מבחינת היקף התחולה - ויכולים אנו אפוא להסיק לאלתר כי המקום הנכון לדון בהן הוא רק בקשר לעניינן המיוחד, ואין הן שייכות לענייננו שלנו, לא מבחינת עיקרו המיוחד שלו ולא מבחינת הבעיות הכלליות המתעוררות בקשר לבירורו של עיקר מיוחד זה.
ואילו סוג ההגבלות השלישי ברשימת מסיניאו הריהו סוג ההגבלות שמסיבת מין או גזע. הגבלות מסוג זה - טעמן יכול להיות עקרוני והקף תחולתן יכול להיות כללי, או לפחות כללי בתחום ענייננו המיוחד שלנו - ועליהן צריכים אנו אם כן לתת את הדעת.
ניגש אפוא לבדוק את הדברים לפי מה שמתחייב מתוך ההבחנות שהעלינו, ונפתח בהגבלות-הגיל.
בדיני ישראל נראה פשוט הדבר, כי כל דין מיוחד בעניין הכושר האישי למעשי-קניין בשים לב לגילו של אדם אינו יכול להיחשב כדוחה בתחומו את ההגבלה המהותית בגין חוסר הדעת, כי אם אדרבה: ההגבלה המהותית הריהי ביסודה אחידה וכללית לכל העניינים בלי הבדל, בדיני ממונות ובדיני משפחה, היינו הךיח) - ואם יש כאן אילו דינים מיוחדים, בקשר לעניינים מסוימים, הרי זה רק כדי להיטיב ולהתאים את הדין הכללי לעניין המיוחד, או בפירוש, רק כדי לסייג את הדין הכללי ולשמש תקנה כנגדו. על ההתאמות המיוחדות, השייכות לענייננו בדיני ההקנאה החוזית של נכסים במוחזק, נעמוד בפרוטרוט להלן. כאן נשים לב רק לסייגים "אידיאולוגיים", שלא מחמת דיוקי-התאמה לעניין חוסר הדעת, כי אם על פי שיקולים אחרים, ונמצא כי אין בהם שום הסדרי גיל מקבילים לעומת הדין הכללי, אלא יש בהם רק תקנה כנגד תוצאותיו ההגיוניות הפשוטות. כך, על פי הדין הכללי היה יוצא שקטן או קטנה המתיימרים להתקשר בנישואין, או שמתיימרים לקשר אותם בנישואיןיט) - נישואיהם הם בטלים,כ) ועם זאת הכירו חז"ל, מצד שני, שגיל ההתבגרות המשפטי הכללי הוא אף נמוך יותר מדי לעומת מה שרצוי לעניין התקשרות נישואין, כי "אף על גב דכל המצוות חייב לקיים מיד כשנעשה בן י"ג, מכל מקום מצווה זו קיבלו חז"ל שבן י"ח לחופה, מאחר שצריך ללמוד קודם שישא אשה".כא) אולם, אף על פי כן לא הגביהו חז"ל את הגיל המשפטי לנישואין, כי אם אדרבה: עמדו ותיקנו כי נישואי קטנה (לאחר גיל מסוים ובאמצעותו של אפוטרופוס) יהיו נישואין מכל מקום, כדי שלא ינהגו בה הפקר;כב) ואף על פי שלקטן לא תיקנו כושר-נישואין מלכתחילה,כג) מכל מקום הכירו שאם התיימר לשאת אשה, וקיים את הקשר גם לאחר שהגדיל, לא תיחשב בעילתו שבינתיים כבעילת זנות, אלא יתקיימו הנישואין למפרעכד) - ויש אומרים שאם אביו השיאו, הרי לא זו בלבד שעשויים הנישואין להתקיים למפרע, אלא תקנת-נישואין גמורה היא, מדרבנן, אף מלכתחילה.כה) בדומה לכך, בעניין גירושין - אף על פי שגירושי אשה, מדאורייתא, הם אפילו בעל-כרחה, ויסוד כושר הדעת של האשה לכאורה לא היה צריך להיות חשוב בזה - מכל מקום, אם האשה היא שוטה עד כדי כך שאינה מבינה את תוכן מעשה הגירושין, הדין הוא שאין הגירושין תופסים בה, אפילו מדאורייתא;כו) ועל פי אותו קו מחשבה - מבחינת הדינים הכלליים של כושר הדעת - זה היה צריך להיות גם הדין בקטנה שהשיאוה ושאינה עשויה להבין את גירושיה.כז) אולם, הדין כנראה איננו כזה, אלא כפוף הוא לסייג שאפילו קטנה שאינה מבחנת יכולה להתגרש באמצעות אביה (ואף על פי שהגירושין הם חוב, ואין חבים לאדם שלא מדעתו).כח) באותו הכיוון עולה גם התקנה שכבר הזכרנו לעיל, בהערה י"ד, ושאינה מתיחסת דווקא להגבלת הכושר האישי מפאת מיעוט הגיל, כי אם מפאת חרשות. על פי הדין היסודי מדאורייתא לא היו החרש והחרשת יכולים להתקשר בנישואין, בגלל חוסר שלמות דעתם, ואף על פי כן - מתוך שראו חז"ל כי עשויים החרש והחרשת לקיים חיי נישואין תקינים על אף חוסר-השלמות, ואין הצדקה אפוא לגזור עליהם חיי בדידות ולבטלם ממצוות פרייה ורבייה, עמדו ותיקנו כי יוכלו להתקשר בנישואין.כט)
כל אלו הן דוגמאות של התערבות "אידיאולוגית" כנגד הדין הכללי של הגבלת הכושר האישי מפאת דלות דעתו של האיש, אך אין הן מאפילות על הדין הכללי על ידי הטלת הגבלה "אידיאולוגית" מתחרה, כי אם אדרבה: באות הן להכשיר במקום שההגבלה "המהותית" היתה פוסלת - והכשרה זו אמנם נעשית, בפירוש לא על ידי איזו דחייה עקרונית של הדין, כי אם על ידי סיוגו, כפי שהקדמנו ואמרנו לעיל.
בשיטות אחרות קשה לתת בענייננו תשובה שתהיה חד משמעית כמו בדיני ישראל, אבל נראה שלמעשה גם בהן, הדינים "האידיאולוגיים" המיוחדים בעניין הגבלת כושר-המעשה מפאת מיעוטו של הגיל (או בקשר לגורמים אחרים של חוסר דעת מהותי) - אין לראותם כדינים "מקבילים", לעומת הדין הכללי, כי אם רק כסייגים. הדבר מסתבר, למשל, על פי הסיפא של סע' 2 בספר החוקים האזרחי האיטלקי: "עם גיל הבגרות משיגים את הכושר לבצע את כל המעשים שלא נקבע לגביהם גיל אחר" - אבל גם במקום שאין אנו מוצאים ניסוח כזה, או שאפילו מוצאים אנו ניסוח העשוי להתפרש בכיוון ההפוך, אין הכרח להוציא דווקא מסקנה הפוכה.ל) כך הוא, קודם כל, משום שתחולת ההגבלות "האידיאולוגיות" המיוחדות, הקשורות במיעוט הגיל, על כל פנים אינה דוחה בתחומה את תחולת ההגבלות "המהותיות" בגלל גורמים אחרים של חוסר דעת העשויים להיות שייכים לעניין - וכך נראה כי ההגבלות "המהותיות" נשארות בכל זאת הכלל, אף במקום שההגבלות "האידיאולוגיות" של מיעוט הגיל כובשות להן שטח שלם, כמו דיני המשפחה, באופן המשאיר למעשה להגבלות הגיל "המהותיות" רק את דיני הממונות לבדם.
חשיבותה של מסקנה זו היא, שלפחות מצד זה אין אם כן הצדקה להפרדה מושגית יסודית בין מעשי קניין על פי הסכם בדיני ממונות לבין מעשי קניין על פי הסכם בדיני משפחה, ועתה נשלים את הדברים בדיון על הגבלות-הכושר "האידיאולוגיות" שעוד נותרו לנו, והיינו הגבלות שמסיבות כגון מינו או מוצאו של האיש.
יח) ולמעשה, אף אין היא מצטמצמת באחידותה רק לתחום מעשי-הקניין, אלא מתפשטת היא גם על כל מיני התחומים האחרים, בין בדינים שבין אדם לחברו ובין בדינים אחרים - כל אימת שהגבלת הכושר האישי מחמת חוסר הדעת עשויה להיות שייכת, כפי שעוד נחזור ונראה ביתר פרוטרוט להלן. אולם, כבר כאן יש לציין כי בתחומים האחרים אמנם יתכן כי תחול הגבלת גיל מיוחדת, שלא מחמת חוסר דעת, כגון שגיל תשע שנים ויום אחד הוא מוקד הגיל המיוחד לעניין כושר הביאה הפוסלת - ודאי לא על פי מבחן של דעת, כי אם על פי מבחן המכוון רק לעצם הכושר המיני (משנה נדה פ"ה, (מ"ו) [צ"ל מ"ה]; יבמות ס"ח א'). לעומת זאת, לעניין מעשי-קניין, בין בדיני ממונות ובין בדיני משפחה, אין הגבלת-כושר מחמת מיעוט גיל, אם לא בגין חוסר הדעת ובמסגרת ההגבלה המהותית הכללית.
יט) לעניין שהנישואין - מבחינה עקרונית - הם דבר שאין לחוב בו לאדם שלא מדעתו, ר' דברי רבינא בקדושין מ"ה א'-ב'.
כ) בקשר לכך יש דין מיוחד בעניין קטנה שאביה חי ושעדיין לא יצאה מרשותו. קטנה כזאת יכול האב להשיא, אפילו מדאורייתא, אבל לא בבחינת נציג של הקטנה, אלא בדרך מימוש רשותו לגביה, כאובייקט. באמת אין זה חורג אפוא ממה שאמרנו. ר' שו"ע אה"ע סי' ל"ז סע' א'.
כא) חלקת מחוקק על שו"ע אה"ע סי' א' ס"ק ב'.
כב) יבמות קי"ב ב'; ור' שו"ע אה"ע סי' קנ"ה סע' א-ג.
כג) יבמות, שם.
כד) משנה כתובות, סוף פרק ט'; תוספות על סנהדרין ע"ו ב', ד"ה סמוך לפרקן; תוספות על יבמות ס"ב ב', ד"ה (והנושא) [צ"ל: סמוך לפרקן]; שו"ע אה"ע סי' מ"ג סע' א', והגהת הרמ"א שם.
כה) אף על פי שלעניין התר, אמנם אסור אף לאב להשיא לפני שמלאו לבן י"ב שנים ויום אחד. ר' סנהדרין ע"ו ב', ורש"י שם; ב"ח על טור אה"ע סי' א', ד"ה אבל קודם י"ג; ט"ז על שו"ע אה"ע סי' א', ס"ק ג' - ושלא כב"י על טור אה"ע סי' א' ד"ה ומ"ש, ושלא כחלקת מחוקק על שו"ע אה"ע סי' א' ס"ק ג'.
כו) יבמות קי"ג ב' - וזה חוץ ממה שמדרבנן אין הגירושין תופסים בשוטָה מכל מקום - אף כשמבינה היא את תוכן מעשה הגירושין, כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר. בקשר לכך יש לציין שגם סייג "אידאולוגי" זה שמדרבנן - אין לראות בו מין הסדר מקביל של הגבלת כושר הגירושין, לעומת ההסדר היסודי מדאורייתא, כי למעשה שני ההסדרים גם יחד רק משלימים זה את זה בתחום השיקול "המהותי" של כושר הדעת השלמה, והיינו כושר הדעת לא רק לגבי עצם ההבנה של תוכן המעשה, אלא גם לגבי הבנת תוצאות המעשה ומה שמתחייב בעקבותיו.
כז) רש"י על גטין ס"ד ב', ד"ה יד.
כח) הרא"ש על יבמות קי"ג ב' (פי"ד סי' ג'), ור' שו"ע אה"ע סי' קמ"א סע' ו'.
כט) יבמות קי"ב ב' ורש"י שם.
ל) ר' למשל בבג"ב הגרמני, שסע' 104 מעמיד את הכושר העקרוני על גיל 7 וסע' 106 (בצירוף לסע' 2), מגביל את הכושר מגיל 7 עד 21 במסגרת כללית מסוימת, בעוד שסע' 1303 (או, עכשיו, סע' 1 של חוק הנישואין המיוחד – Ehegesetz{גרמנית}) מונעים את כושר הנישואין בגיל שלמטה מ-16 או 21 בלי שום קשר לפרטי המסגרת הכללית של סע' 104 ו-106. כמו כן, באנגליה, ר' הלסבורי-סיימונדס, כרך י"ט, עמ' 779, לעומת כרך כ"א, עמ' 134 ואילך. מצד שני, הצגת המצב לפי המשפט הצרפתי, כמובא על ידי פלניול וריפר, כרך א', עמ' 331 ואילך, נוטה שוב בכיוון המסקנה המוצעת - וזאת למרות שנוסח החוק כשלעצמו אינו שונה בשיטתו ממה שהבאנו מן המשפט הגרמני והאנגלי.