שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
במדינת ישראל יש כיום שתי מערכות מקבילות של דיני תנאים מן הסוג השייך לענייננו. מערכת אחת מופיעה בחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג, וכאן נקבע בסע' 27 כי "חוזה יכול שיהיה תלוי בהתקיים תנאי (להלן- תנאי מתלה) או שיחדל בהתקיים תנאי (להלן - תנאי מפסיק)". גדרים מדויקים לתוכן ההתנאות האלו לא נקבעו בחוק, ובמיוחד נשארות כאן אפוא ללא פתרון השאלות הגדולות, אם גם מאורע שהתגשמותו ודאית יכול להיחשב כתנאי במובן החוקי, והאם דרך פעולתם של התנאים במובן החוקי היא במגמה שלמפרע או רק במגמה עתידית.
הדינים המעשיים, הנקבעים במערכת זו הם כלהלן:
"27. (ג) חוזה שהיה מותנה בתנאי מתלה, זכאי כל צד לסעדים לשם מניעת הפרתו, אף לפני שנתקיים התנאי.
28.(א) היה חוזה מותנה-בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו.
(ב) היה חוזה מותנה בתנאי מפסיק וצד אחד גרם לקיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על קיומו.
(ג) הוראות סעיף זה לא יחולו אם היה התנאי דבר שהצד היה, לפי החוזה, בן חורין לעשותו או לא לעשותו, ולא יחולו אם מנע הצד את קיום התנאי או גרם לקיומו שלא בזדון ושלא ברשלנות.
29. היה חוזה מותנה והתנאי לא נתקיים תוך התקופה שנקבעה לכך, ובאין תקופה כזאת - תוך זמן סביר מכריתת החוזה, הרי אם היה זה תנאי מתלה - מתבטל החוזה, ואם תנאי מפסיק - מתבטלת ההתנאה".
מערכת אחרת של דיני תנאים מופיעה בחוק הירושה, תשכ"ה, וכאן קובע סע' 43 כי "המצווה רשאי לצוות שיורש יזכה בהתקיים תנאי או בהגיע מועד". שני מיני ההתנאה האלה נקראים בהערת שוליים "תנאי דוחה". מלבד זה מכיר החוק בסע' 44, גם ב"תנאי מפסיק": "המצווה רשאי לצוות שיורש יחדל מלזכות בהתקיים תנאי או בהגיע מועד". גם כאן אין החוק מברר בפירוש אם השפעת התנאי היא למפרע או רק משלעתיד, אך מסע' 44(ב) משתמע, לפחות לגבי התנאי המפסיק, כי השפעתו היא משלעתיד, ולא למפרע. לגבי התנאי הדוחה קובע סע' 43, שאם "לא נתקיים התנאי או לא הגיע המועד לפני מות המצווה יתנהל העזבון על ידי מנהל עזבון עד שיתקיים התנאי או שיגיע המועד או עד שיתברר שהתנאי לא יוכל עוד להתקיים".
בנוסף על התנאי הדוחה והתנאי המפסיק מכיר חוק הירושה, בסע' 41 ו-42, גם בהתנאות של "יורש במקום יורש" ו"יורש אחר יורש". בסוג ההתנאה הראשון יש לנו התנאה אלטרנטיבית, והיא פועלת למפרע, לטובת היורש החלוף, משנתברר כי היורש האחר יצא מן המעגל. בסוג ההתנאה השני, המדובר הוא בהקנאת "לך ואחריך לפלוני", - וזה דינה:
"42. (א) המצווה רשאי לצוות לשניים על מנת שיזכה השני אחרי שזכה הראשון; השני יזכה במות הראשון או בהתקיים התנאי או בהגיע המועד שנקבע לכך בצוואה...
(ב) הראשון רשאי לעשות במה שקיבל כבתוך שלו, והשני לא יזכה אלא במה ששייר הראשון; אולם אין הראשון יכול לגרוע מזכותו של השני על ידי צוואה.
(ג) השני יזכה אם היה כשר לרשת את המצווה בשעת זכייתו, אף אם לא היה כשר לכך במות המצווה; מת השני לפני שעת זכייתו או שנמצא פסול לרשת או שהסתלק מן המגיע לו, הוראת הצוואה לטובתו מתבטלת.
(ד) הוראת צוואה על דרך זו ליותר משניים - בטלה, זולת הוראה לטובתו של מי שהיה בחיים בשעת עשיית הצוואה".
עוד מערכת שלישית השייכת לענייננו יש לנו בסע' 126 ואילך של חוק המקרקעין, תשכ"ט, המאמצים את השיטה הגרמנית של "רישום הערות". עיקר הדין הוא כי הערה ניתנת לרישום לפי בקשת מי שיש לו זכות רשומה במקרקע או לפי בקשת הצד שכנגד, אשר אותו זכאי התחייב לזכותו במקרקע תוך הרשאה לרישום הערה על כך. משנרשמה ההערה, אין לרשום עוד במקרקע הקנאה כלשהי הסותרת את תוכן ההתחייבות, אלא בהסכמת המזוכה או על פי צו של בית המשפט. אם המזוכה לא הורשה לרשום הערה, יכול הוא על כל פנים להשיג שלא תירשם הקנאה סותרת כל זמן שרשם המקרקעין לא הודיעו ולא נתן לו זמן לפנות לבית המשפט.