ג.יז.

לאחר שהשיתוף בהחזקה כבר קיים, נראה שעל מהותו העקרונית יש לנו להקיש מן המהות העקרונית של השיתוף בזכויות. לפי התפיסה הנראית לי בעניין זה נכונה - היא תפיסת הרשב"א - השיתוף בזכות הוא משא של זכות על-ידי אנשים רבים במאוחד, בכפוף לזכויות העשויות להימשך מתוך כך באופן עצמאי לכל אחד מהם;^קעט) ובהתאם לבך מסתבר כי השיתוף בהחזקה הוא משא ההחזקה על-ידי אנשים רבים במאוחד, - אך יותר קשה להתאים לכאן את הסיפא של ההגדרה האמורה. ההחזקה כשלעצמה, על-פי דיני ישראל, אינה מזכה את המחזיק בזכויות כלשהן - וממילא אין שום זכויות עצמאיות יכולות להימשך מעצם העובדה של ההחזקה המשותפת. מצד שני, אמנם, כרוכה ההחזקה בחובת-אחריות, אך שום אחריות עצמאית אינה נמשכת על השותף בהחזקה, ואין השותפים אחראים מכוח ההחזקה המשותפת אלא ביחד. ושוב, למעשה אמנם עשויים השותפים להימצא אחראים גם באופן אישי; אולם, דבר זה יכול לקרות רק כששותף מסוים קיבל עליו את השמירה היחודית - ואז אין הוא אחראי כשותף, אלא כשומר; כמו-כן, עשוי השותף להימצא אחראי לבדו, כשהוא פשע וחבריו לא פשעו - אך התפתחות זו כבר תהא נובעת מחלקו בחובת-האחריות עצמה, ולאו דווקא מחלקו בהחזקה.^קפ) אף-על-פי-כן מתברר כי גם לעניין ההחזקה כשלעצמה יש על-כל-פנים צד של מעמד עצמאי לשותף: שותף בגזלה, הפועל בחפץ בהתעלם מדעת שותפו, נחשב כגוזל מן הגזלן, לאו דווקא על כלל החפץ, או כלל ההחזקה, כי אם רק על חלק שותפו^קפא) - ומשמע שאם מעמד עצמאי לזכויות וחובות אין כאן, הרי מעמד עצמאי לטענות על-כל-פנים יש כאן, - והיינו מעמד עצמאי לכל שותף ושותף לטעון, שאין להשתמש בחפץ אלא תוך כיבוד דעתו ועניינו. בזה אין רצוננו לומר כי בהחזקה המשותפת יש לנו לסטות ממסקנותינו דלעיל, כדי לדרוש אצל כל שותף, במשך כל תקופת ההחזקה, איזה "אנימוס" חיובי, ברוח הטענה שניסחנו. רצוננו לומר רק כי ההחזקה המשותפת אינה רק כוח שליטה הנתון לכל השותפים יחד, אלא היא כוח שליטה הנתון להם תוך נכונות הדדית מצידם לכבד את העניין העצמאי העשוי להימצא לכל אחד מהם בגדרי השיתוף (אם על-פי גדריו בדין ואם על-פי גדריו בהסכם, בפירוש או מכללא) - ואילו משנשמטת הנכונות הזאת כלפי אחד השותפים, ממילא מוּצא הוא מחלקו בהחזקה. במלים אחרות אפשר גם לומר כי ההחזקה המשותפת היא כוח שליטה הנתון לכל השותפים יחד, בכפוף לכוח-השליטה העשוי להימשך מתוך כך לכל אחד מהם בגדרי השיתוף; דבר זה שוב אפשר לתרגם לנוסחה, שהשיתוף בהחזקה הוא משא החזקה על-ידי אנשים רבים במאוחד, בכפוף להחזקה העצמאית העשויה להימשך מתוך כך לכל אחד מהם בגדרי השיתוף - ובזה הגענו להקבלה המלאה להגדרת השיתוף בזכויות. הגדרה זו מתאשרת גם לאור ההלכה המפורשת, כי שותף, המחזיק בחפץ בגדרי עניינו בשיתוף, איננו - בעיקרו של דבר - שומר, כי אם מחזיק משמו של עצמו.^קפב)

אף-על-פי-כן, מסקנה זו אמנם נכונה היא רק בעיקרו של דבר ובמידה שמתיחסת היא לשותף כמחזיק בחפץ בגדר עניינו בשיתוף; כי השותף - אפילו בהיותו מחזיק כך - ממילא נעשה הוא גם מחזיק בחפץ, המוחזק באותו אופן עצמו על-ידי חבריו, - ומבחינה זו נעשה הוא גם שומר לחבריו; אכן, לא שומר לכלל השותפים במאוחד, כי אם שומר לכל אחד מהם לחוד.^קפג)

כפילות זו במעמדו העיוני של השותף משקפת את כפילות מעמדו במעשה: כי מצד אחד יש לו טענה עצמאית ביחס לשליטתו שלו בחפץ וביחס לפעולות הנעשות בחפץ על-ידי אחרים, בעוד שמצד שני כפוף הוא עצמו לטענות העצמאיות המקבילות של כל אחד מחבריו. חשיבות הדבר מתגלה ביחוד כשההחזקה היא כדין, והטענה העצמאית שאמרנו היא תביעה, הניתנת גם למימוש על-פי דין.^קפד) דוגמה אחרת היא, שאף-על-פי שהחזקת כל שותף היא עצמאית, מכל מקום אין היא יכולה לשמש בסיס לחזקת-זכות יחודית, כל זמן שלא נסתרה חזקת השמירה ההדדית.^קפה) מלבד זה חשובה התפיסה שהתווינו כבסיס ההגיוני לחישוב אחריותם של השותפים, הן כלפי חוץ הן ביניהם. כלפי חוץ, יוצא מן ההחזקה העצמאית של כל שותף, שכל זמן שכלם יחד לא ייחדו את השמירה לפלוני, הריהם נשארים על-כל-פנים אחראים - כפי שכבר הזכרנו - ביחד ובמשותף.^קפו) במה שנוגע לאחריות ההדדית בין השותפים, נעמוד עליה בפרק המיוחד על אחריות השומר כלפי בעל-הבית (פרק ו', הערה פ"ג, וסע' ח' סי' 3).

קעט) הר"ן על נדרים מ"ו א'.

קפ) ר' בבא קמא נ"א ב', סוגיית "עבר עליו הראשון ולא כסהו"; שם דף נ"ב עמ' א', משנה וגמרא; שו"ע חו"מ סי' שצ"ו סע' ז'; ש"ך על חו"מ סי' ע"ז ס"ק א'; פסקי הרא"ש על בבא קמא פ"א סי' ט'.

קפא) בבא קמא ע"ח ב'.

קפב) רש"י על בבא קמא נ"א ב', ד"ה והאי מדידיה קממלא.

קפג) דוק בבבא בתרא מ"ג א'-ב'.

קפד) משנה נדרים פ"ה מ"א.

קפה) בבא בתרא מ"ב ב'.

קפו) בבא קמא נ"א ב', ורש"י שם.

[הערה קפז) לא נמצאת במקור]

הדף הבא