שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
בפרק הקודם נפטרנו אם-כן מן הפיתוי לראות בחפצים ובתביעות נשואים שווי-עניין למושג מאוחד של זכות-בעלות; אבל עדיין העובדה נשארת, שהחפצים (על הבעלות והזכויות האחרות המתיחסות אליהם) והתביעות הריהם נשואים דומים בחיי המשא-ומתן - ואין המסקנה של הפרדתם יכולה לספקנו כל זמן שלא ביררנו כיצד מתיישבת היא עם עובדת הדמיון-העקרוני הלזאת.
הדבר מחזיר אותנו לבעיית היחס בין מושגי הרכוש, הנכסים והזכויות במקום שהחפצים והתביעות נתפסים אמנם כמהויות שונות, - ונבדוק בקשר לכך קודם-כל את שתי שיטות המשפט היסודיות ביבשת אירופה: השיטה הצרפתית, בצורתה ובתפיסתה האורתודוכסית, והשיטה הגרמנית.
למעשה מתברר, שאם מחזירים אנו את השיטה הצרפתית מפתרונו של פרופ' גינוסר, ומנסים אנו להסתפק במה שהיא לפי פירוש פלניול וריפר, הרי ההבדל העקרוני בינה לבין השיטה הגרמנית מצטמצם ביותר. נשאר קודם כל ההבדל המושגי בין ה-patrimoine {המורשת, צרפתית} וה-Vermögen {הנכסים, גרמנית}- אבל הבדל זה אינו חשוב לנו כרגע, ויכולים אנו לקבל את מושג הרכוש כמכנה משותף לשניהם, בלי להגדיר כאן את זיקתו לחובות הממוניות ביתר דיוק. שנית, נשאר הזיהוי הלשוני הצרפתי בין החפצים והבעלות בחפצים; אבל כפי שראינו, זיהוי לשוני זה אינו גם זיהוי מושגי, ונמצא שבעצם גם בצרפת - כמו בגרמניה - אין החפצים נמנים בתוך הרכוש במישרין, אלא רק הבעלות בחפצים היא גורם רכושי. ושלישית, נשאר ההבדל, שבצרפת מכנים את כל הזכויות הרכושיות במושג נכסים - מה שאין כן דווקא במשפט הגרמני. מעבר לזה מתברר כי הן בצרפת הן בגרמניה נתפסות כל הזכויות הממוניות בגדר הרכוש לא באשר יש איזו "בעלות" בהן,א) אלא באשר הן עצמן הן הרכוש - והריהן רכוש, באשר ניתנות הן להיערך בממון.ב) בהמשך מכאן שוב נמצא כי הן בגרמניה הן בצרפת נידונות הזכויות הרכושיות השונות ("הזכויות הריאליות" והתביעות) בדינים נפרדים - על אף העובדה המשותפת כי שני מיני הזכויות עשויים לשמש נשוא למשא-ומתן. אולם - וכאן מתגלה ההבדל החשוב ביותר לדידנו - בעוד שבגרמניה אין לעובדה המשותפת הזאת שום השפעה עיונית, הרי בצרפת אפשר למצוא השפעה שכזאת, כי דיני העברת "הנכסים", או הזכויות הרכושיות באשר הן, עדיין עשויים להילמד כאן בבחינת עניין משפטי מאוחד, על-פי סע' 711 הנ"ל; ומושג "הנכסים" הצרפתי חוזר לפי זה לקבל משמעות מיוחדת - אם לא כנשוא למין "בעלות" עליונה, הרי על-כל-פנים כנשוא לדיני העברה של הזכויות השונות.
א) אף כי אמנם אין עקביות בזה בגופו של החוק הצרפתי, כפי שנראה למשל באופן מובהק ביותר בסע' 711 של ספר החוקים האזרחי הצרפתי. כאן מדובר על "הבעלות בנכסים" - ומתוך סמיכותו של הסעיף אל הסעיפים הבאים, וכן מתוך השוואה למשל לסע' 724, ניתן להסיק לכאורה כי המלה "נכסים" אינה מציינת כאן אלא חפצים חומריים, ושהבעלות אינה חלה אם-כן אלא באלו. מסתבר גם כן שזו היתה דעת מנסחיו של החוק. אבל בשים לב למיון הנכסים בסע' 516 ואילך ולמשמעות הרחבה הנרמזת מתוך הסעיף בעל-כורחו, באמת מתאים יותר לפרש כי הנכסים מציינים כאן את הזכויות הרכושיות באשר הן - ונמצא כי הסעיף תומך אפוא בכיוון של פרופ' גינוסר.
ב) פלניול וריפר, ג', עמ' 18; היילפרון, א', עמ' 95. אנקצרוס-ניפרדי (בכרך א', עמ' 293-295) חולק אמנם על הגדרה זו, בטענה שיש זכויות רכושיות שאין להן ערך ממון - והצעתו היא להגדיר כי הזכויות הרכושיות הן אלו שבאות לספק את צרכי האדם; אך לע"ד אין טענותיו מצליחות לערער את ההגדרה המקובלת, וסבורני שעל-כל-פנים ניתן לומר כי גם זכויות שאינן רכושיות "מספקות את צרכי האדם". אף סלמונד (בעמ' 257) מגדיר את הזכויות הרכושיות כזכויות העשויות להיערך בממון. ליתר הבהרת העניין נחזור עוד בהמשך.