א. הגדרת הזכות הריאלית במשפט האנגלי

מושג הזכות הריאלית מוצאו הוא - באמצעות הגלוסטורים - מן המשפט הרומי,^א) אבל בשיטות המשפט של ימינו מגדירים אותו באופן שונה הפרשנים האנגליים (והאמריקניים) מצד אחד והפרשנים של יבשת אירופה מצד שני. האנגלי אוסטין, למשל, מגדיר את הזכות הריאלית כזכות הטובה נגד אנשים בדרך כלל, בהבדל מן הזכות הפרסונלית, הטובה רק נגד אדם מסוים, וכדי שלא נטעה בכוונתו מוצא הוא נכון להדגיש (על פי הנוסח המקוצר של דבריו): "הלומד עשוי להסיק כי jus in rem {בדבר עצמו, _לטינית} זכות היא זכות על חפץ, בחפץ או לחפץ. אם כן הוא יטעה. אינני אומר כי מבחינה היסטורית אין המושגים מתקשרים; אבל על כל פנים, המאמר in rem {במציאות, _לטינית} כפי שמשמש הוא כאן אינו מציין את נשוא הזכות כי אם את היקפה. מציין הוא שהזכות האמורה היא טובה נגד אנשים בדרך כלל, ולא שהזכות האמורה היא זכות על חפץ";^ב) וברוח זו כותב פייטון כי "זכותו של אדם שלא יפגעו בשמו הטוב בלי הצדקה מתוארת כיום כזכות in rem {במציאות [זכות טבעית], _לטינית}".^ג) תפיסה דומה מוצאים אנו גם אצל הולנד^ד) וסלמונד^ה) - ובעיקרו של דבר נראה שבתחום המשפט האנגלי אין עליה מחלוקת. רק יש מדגישים כי ציבור האנשים שנגדו מועילה הזכות הריאלית אינו מוכרח להיות דווקא ציבור כל באי-העולם, אלא אפשר שהזכות תשמש מלכתחילה נגד בני ציבור מוגבל בלבד; ויתר-על-כן: אפשר אפילו שהציבור אשר כנגדו משמשת הזכות לא יימצא מורכב למעשה אלא מאדם אחד בלבד. לכן מציע האמריקני קוצורק לסטות מן הנוסח המקובל של ההגדרה ולהעמידה על הקביעה כי "זכות ריאלית היא זכות אשר העובדות העיקריות המסיבות אותה אינן משמשות במישרין לזיהוי האדם הנושא בחובה שכנגד" - בהבדל מן הזכות הפרסונלית, שהצד החייב עומד בה לזיהוי במישרין.^ו) אולם, עם כל ההבדל בגישה ובצורת הניסוח, מסתבר שמבחינת התוכן המכוון של הדברים למעשה אין כאן שינוי. מחלוקת תוכנית מסוימת מוצאים אנו רק בנקודה צדדית, והיינו שלפי דעת אוסטין אין הזכות הריאלית יכולה להימצא למעשה אלא רק בתביעה למחדל,^ז) בעוד שהעורך של סלמונד - וכן גם קוצורק - מוכנים אפילו להכיר בזכות ריאלית לדבר-עשייה, ובלבד שבמעשה יהיו חייבים האנשים בדרך כלל (או אנשים בלתי-מסוימים).^ח)

א) סלמונד, עמ' 255-254; מלויל, עמ' 226; פלניול וריפר, ג', עמ' 41.

ב) אוסטין-קמפבל, עמ' 176-174.

ג) פייטון, עמ' 223.

ד) הולנד, עמ' 147-145.

ה) סלמונד, עמ' 256-252.

ו) קוצורק, עמ' 189 ואילך, עמ' 201.

ז) אוסטין-קמפבל, עמ' 177.

ח) כגון זכותה האפשרית של המדינה למס גולגולת, או הזכות שכנגד חובת כל מוצא להיטפל באבדה. ר' סלמונד, הערה i בעמ' 253-254, וקוצורק, עמ' 200.

הדף הבא