שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
אולם, התוצאה שהצד הנפגע יישאר דבוק לחפץ, ולא יוכל להיפטר ממנו - או, לפחות, מאחריותו, - אף-על-פי שכל עיקר הנטל הזה בא עליו שלא כדין ולא בטובתו, הריהי כמובן בלתי-נסבלת, ומכאן התקנות שהמשפט העברי אמנם מפתח בענייננו כנגד הדין הרגיל.
ראשית, על-פי שו"ע חו"מ סי' קס"ו, יכול הנפגע לתבוע את פינוי החפץ הפוגע, - ובעל החפץ לא יוכל להיפטר מחובה זו, אף אם החפץ הגיע למקום רק באונס, והבעל יתימר להפקיר את החפץ - אלא אם יהא מבורר הדבר, כי ההפקרה אמנם היא כנה ומכוונת משעה שהאונס נודע לבעלים, ואינה באה רק להיפטר מאחריותו. מסתבר גם שחובת הפינוי היא לאו דווקא על בעל החפץ, כי אם על מי שהחפץ נמצא בשעת-מעשה באחריותו, כנגד הצד הנפגע. אולם, אין צריך לומר, שגם השלמה זו של הדין הכללי אינה פוטרת את הבעיה כשהתביעה נגד האדם האחראי אינה מעשית כלל או שכרוכה היא במשך-זמן מרובה - ולמקרה כזה מוצאים אנו הסדר בשו"ע חו"מ סי' שי"ט.
ההסדר הוא,מח) שאם מלכתחילה הובא החפץ למקום בפשיעת בעליו, שלא כדין, רשאי הנפגע לפנות את החפץ החוצה - והווה אומר, בהכרח, למקום של כרמילית שבו הוא לא יהיה "בור" ולא יהא עשוי להזיק באופן אחר; אך יש אומרים כי הנפגע לא יהא פטור מאחריות כלפי בעל החפץ, אם לפני הפינוי לא התרה בו. אם ההתראה או הפינוי אינם מעשיים במסיבות המקרה, יכול הנפגע לבקש את עזרת בית-הדין, ובית-הדין יפנה את החפץ ויאחסנו לטובת הבעלים. גם במקרה שיש אפשרות מעשית להתרות בבעל החפץ ולפנות את החפץ החוצה משלא ייענה - "מידת-חסידות" היא שלא לפנות החוצה, כי אם לאחסן את החפץ באמצעות בית-הדין. אם מלכתחילה הובא החפץ כדין למקום - או, על-כל-פנים, שלא בפשיעת הבעלים, - אין לפנותו בשום מקרה החוצה, והנפגע רשאי רק לפנותו באמצעות בית הדין. הפינוי והאחסנה הם על חשבון הבעלים (או מי שאחראי לחפץ במקומם); ואם הובא החפץ למקום בפשיעת הבעלים, ניתנות ההוצאות להיגבות לאלתר מגופו של החפץ, על-ידי מכירה ממנו, במידת הנחוץ.
מסתבר גם שתמיד רשאי הנפגע לסלק את החפץ מן המקום בו נמצא הוא שלא ברשות, למקום אחר כלשהו שבו הוא יהא שמור לבעלים על אחריות הנפגע עצמו, כאילו היה שומר אבדה. אולם, מצד שני יש לשים לב כי כל רשות הסילוק מתבטלת מעיקרא כשהחפץ לא רק חדר אלא גם נתחבר לגוף החצר, בצורה שעצם עקירתו תגרום נזק, בעוד שהחיבור יש בו שבח. במקרה כזה צריך הנפגע לזכות בחיבור - לפי מה שנראה בסע' ה' סי' 2 להלן - או יכול הוא לחייב את בעל החפץ שיקנה ממנו את כל זכותו בחצר. על פרטי הדברים לא נעמוד כאן, כי אין הם שייכים בעיקרם לדיני ההחזקה, כי אם לדיני הקניין בחפצים מתחברים.מט)
לבסוף נראה נכון לציין כי מי שזכאי להחזיק בחצר זכאי ממילא לפעול, בגדרי מה שאמרנו, כנגד חפץ הנמצא שלא ברשות בחצר, באין נפקא מינה באיזו פינה ובאיזו צורה החפץ נמצא (ובלבד שעמידת האיש על זכותו לא תעלה כדי מידת סדום);נ) אך גם מי שאיננו זכאי להחזיק, דינו כנפגע הזכאי לפעול כאמור - אם החפץ נמצא בחצר באופן הפוגע בזכות מסוימת שלו, ואף אם החפץ הונח שם על-ידי בעל-החצר בעצמו.
מח) לפי פירוש הב"ח על הטור באותו סימן, והשווה שו"ע חו"מ סי' רצ"ג סע' ג', ור' סי' שי"ט בעה"ש.