שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
לעומת זאת, ביבשת אירופה, מכנים את הזכויות הטובות נגד אנשים בדרך כלל כזכויות מוחלטות, ואילו את מונח הזכויות הריאליות מייחדים דווקא לאותן זכויות מוחלטות המתייחסות לחפצים.ט) בקשר לכך שוב מתנהלת אמנם גם כאן מחלוקת מסוימת על אודות נוסח ההגדרה של הזכות הריאלית. העמדה האחת, הקרויה העמדה "הקלאסית", מתבטאת באופן המובהק ביותר בדבריהם של קולין וקפיטן, המגדירים את הזכות הריאלית לאמור: "הזכות הריאלית היא זו הנותנת לאדם כוח ישיר ומידי בחפץ, כזה המתממש בלי אמצעות של שום אדם אחר. הזכות כוללת רק שני יסודות: האדם, שהוא הנושא הפעיל של הזכות, והחפץ... שהוא הנשוא שלה".י) כנגד זה טוענים בעלי הדעה האחרת, "הפרסונליסטים", כי הדברים הם חסרי משמעות: זכות המתקשרת בין האדם והחפץ בלבד הייתה מחייבת לומר כי החפץ, מצידו, נושא בכפיפות משפטית לאדם - וזהו אבסורד; החפץ הוא רק נשוא דומם של הזכות, ואילו הזכות עצמה מתבטאת בכבוד אשר כולי עלמא חייבים לנהוג בכוחו של הזכאי לגבי החפץ - ולפי זה יש בזכות הריאלית לא שניים כי אם שלושה יסודות: "הנושא הפעיל" (-הזכאי), "הנושא הסביל" (כולי עלמא, הנושאים בחובה), והחפץ, שהוא רק "הנשוא" של הקשר - וכל שלשת היסודות ביחד צריכים להתגלות בהגדרה.יא) בהתאם לכך מציעים פלניול וריפר הגדרה מתוקנת: "הזכות הריאלית היא זאת המטילה על כל אדם את החובה לכבד את הכוח המשפטי אשר החוק מעניק לאדם מסוים, שיפיק מנכסים חיצוניים את כל היתרונות, או חלק מהם, הנתונים על ידי החזקת הנכסים" - או לחילופין: "הזכות הריאלית היא זאת אשר בהיותה מעניקה לאדם כוח משפטי ישיר ומידי לגבי חפץ, הריהי ניתנת להתממש, על ידי עצם העובדה הזאת, לא רק כנגד אדם מסוים, אלא כנגד ונגד הכל".יב) - אולם, מבחינת המוכן המכוון שוב גם כאן אין נפקא מינה, כי על-כל-פנים נשארים הפרשנים המובהקים של יבשת אירופה מאוחדים בתפיסה, שהזכות הריאלית היא אך ורק זאת המעניקה לאדם כוח משפטי ישיר ומידי, לגבי חפץ דווקא.יג)
ט) פלניול וריפר, ג', עמ' 41, 47-48, 50; מסיניאו, א', עמ' 140, 141; היילפרון, א', עמ' 95. קוצורק, בהערה בעמ' 189, רומז אמנם כאילו על פי וינדשייד, "שספרו הוא החיבור המנחה בתחומו ביבשת אירופה", היו הזכויות המוחלטות מזדהות עם מושג הזכויות הריאליות; אך רמז זה הוא מטעה, כי באמת רק מסכים וינדשייד לראות במוחלטות תכונה מהותית של הזכות הריאלית (הערה בעמ' 97 בהוצאה שלפנינו) - ואילו הזיהוי בין שני המושגים נדחה בפירוש במקורות האחרים המוזכרים כאן.
י) קולין וקפיטן, א', עמ' 12; ור' גם באותו הכיוון: מסיניאו, א', עמ' 141-142, היילפרון, א', עמ' 94-95, ואנקצרוס-ניפרדי, כרך א', עמ' 289, 295.
יא) פלניול, א', עמ' 878-880.
יב) פלניול וריפר, ג', עמ' 46. התיקון בנוסח השני התקבל גם במהדורה החדשה של אוברי ורו, כרך ב', עמ' 69.
יג) פלניול וריפר (בכרך ג', עמ' 49) מסתבכים אמנם בסייג, העשוי לכאורה להפריך את המסקנה הזאת, כי רואים הם כביכול כ"זכות ריאלית" גם את הזכות הנתונה לבעלי קרקעות שכנים לתבוע סיום מצרים ביניהם, וכיו"ב. אך להלן, בעמ' 430, פוסלים הם עצמם את התפיסה הזאת.