ג.יח.

יח. מושג החפצים ודין ההחזקה

לבסוף נברר למה בדיוק התכוונו כשדיברנו כל הזמן על החזקה בחפצים, - והיינו מה הם חפצים, בקשר לדיני ההחזקה העבריים, האם בכל החפצים תיתכן החזקה, והאם תיתכן החזקה כדרך החזקת-חפץ גם בנשוא שאינו בדיוק חפץ?

אשר לשאלה הראשונה, פשוט וברור קודם-כל כי חפץ הוא דבר של חומר, אך אפשר להוסיף ולשאול, האם באמת כל דבר של חומר הוא חפץ? על זה נראה להשיב בשלילה. אדם, לפחות מבחינה מסוימת, הוא דבר של חומר, אבל אין אנו נוטים לראותו כחפץ - לפחות כל זמן שאין הוא עבד ואין גם כוונה להביאו למעמד של עבדות. בדומה לזה, האדמה בכללותה היא דבר של חומר, אבל אין אנו רגילים לדבר על קרקע כ"חפץ" - ועם זאת מוכנה אזננו להסכים שקרקע היא חפץ, אם הכוונה היא לאדמתו של מגרש מסוים, העשוי לשמש נשוא של משא-ומתן מסחרי. ושוב, אויר וגזים אחרים הריהם דברים של חומר, אבל בהתפשטותם הבלתי-מוגבלת הרינו מתיחסים אליהם כאל "דבר שאין בו ממש",^קפח) ורק משרוכזו והובאו לכלל זהות מסוימת, על-ידי שהוחזק בהם למעשה, מוכנים אנו להתחיל לראותם בדיעבד כחפצים.

לפי זה, אמנם אפשר לומר כי מגיעים אנו להסתבך פה במעגל-קסמים מושגי: אמרנו מקודם כי ההחזקה היא החזקת חפצים, ואילו עתה, מה שאומרים אנו למעשה, הריהו שחפצים הם דברים של חומר, במידה שהם עומדים להחזקה. אולם, סייג זה - חשיבותו המעשית היא פחותה לאין ערוך מכפי שהיא נשמעת. אין הסייג שייך אלא בשלשת הדברים הבודדים שהזכרנו, ואילו כל יתר הדברים של חומר, הריהם חפצים בלי סייג כלשהו. ושוב, אפשר אמנם לטעון - וכנראה במידה מרובה של צדק, - כי דברי-החומר האחרים נחשבים כחפצים בלי סייג, מפני שאמנם עומדים הם להחזקה בלי סייג; ומשמע כי העיקר המייחד את מושג "החפץ" אינו בחומריות הדבר, כי אם בהיותו עומד להחזקה - ואילו הזדהות "החפציות" והחומריות אינה אלא תוצאה משנית, הנובעת מן העובדה כי לכאורה, רק דברים של חומר אמנם עומדים להחזקה במובן שתיארנו, וכמעט כל דברי-החומר אמנם עומדים להחזקה בלי סייג כלשהו. אולם, יהא הדבר כאשר יהא, מבחינה מעשית מכל-מקום חוזרים אנו בזה לקנה-מידה אובייקטיבי של "החפציות", העוקף את שאלת העמידה-להחזקה והמתגלם בחומריות - ובהתאם לכך נחזור ונסכם כי בייחדנו את מושג ההחזקה ל"חפצים", ייחדנוהו לדברים של חומר, אלא ששלשה מיני דברים של חומר - חפציותם היא מסויגת, וגם עמידתם להחזקה מסויגת היא במקביל.

אולם, בזה עדיין לא פטרנו את השאלה השנייה: האם בכל החפצים - המוכרים כחפצים - תיתכן החזקה לפי הדין העברי? כי אכן, כפי שאמרנו, מעצם הגדרתו של "חפץ" הוא, שהוא עומד להחזקה; אולם, יתכן שחפץ יהא עומד להחזקה מבחינה מהותית ושבכל-זאת לא תהא ההחזקה מוכרת בו מבחינה משפטית, כפי שהזכרנו ביבשת אירופה, בקשר לנכסי ציבור וכיו"ב.^קפט)

קפח) ר' שו"ע חו"מ סי' רי"ב סע' ב' ופכ"ב מהל' מכירה להרמב"ם הל' י"ד ("ריח התפוח"). בשו"ע, כאן, כשמדובר ב"אויר" - אמנם אין הכוונה לגז האויר, כי אם לחלל שבו הוא נמצא, אך על-כל-פנים מתברר דימוי האויר למשהו שאין בו ממש.

קפט) פרק א', סוף סע' ג'.

הדף הקודם הדף הבא