שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
בסע' 708 של המג'לה נקבע שהצדדים בקשר-משכון אינם מוכרחים להיות דווקא בוגרים, ודי שיהיו "קטנים מבחינים". בשיטות האחרות אין להקלה זו הקבלה.
לפי סע' 710 של המג'לה - בסתירה לסע' 719 - צריך החיוב הנערב להיות מוחלט: אם החוב אפשרי, אבל יתכן שלא יהיה (כגון חובת תשלום ערכו של חפץ מופקד), ניתן שעבוד המשכון לחזרה. בשיטות אחרות נראה לכאורה פשיטא ההפך מזה. במשפט הגרמני נקבע בפירוש, בסע' 1204 של הבג"ב, כי אפשר לתת משכון גם לחוב עתיד או מותנה. כך גם בסע' 1(ב) של חוק המשכון, תשכ"ז, במדינת ישראל. במג'לה עצמה, בסע' 719, ניתן תוקף מלא למשכון של לווה לטובת ערבו. לעומת זאת, בדיני ישראל, מתקרבת ההלכה לאמור בראשונה: משכון לחוב מותנה - פשיטא שהוא משכון מותנה (העשוי בדיעבד להתברר גם כפקדון בעלמא), ואילו משכון לחוב עתיד אינו נעשה משכון אלא משעה שנולד החוב, ובינתים אין הוא אלא פקדון בעלמא.קע) אולם, נראה שאין הדברים אמורים אלא בחוב שיכולים הצדדים לחזור בהם מאפשרותו כל זמן שלא נולד, שאז ממילא יכולים הם גם לחזור בהם משעבודו של המשכון; אבל אם אפשרות החוב אינה ניתנת לחזרה - כגון שניתן המשכון בערובה לאחריות אונטואלית לנזק, העשוי להיגרם לפקדון שניתן לזמן קצוב, - הרי כשם שאין השומר יכול לחזור בו משמירת הפקדון, כן ודאי לא יוכל לחזור בו משעבוד המשכון (והמפקיד לא ייחשב בינתיים - גבי המשכון - כשומר של חפץ הזולת שלא בטובתו, אלא כשומר גם בעניינו שלו).
בדומה לזה, במקרה הערבות, משקיבל הלווה את הלוואתו וחברו נעשה ערב לו - הרי כשם שלא יוכל הלווה לבטל את אפשרות אחריותו של חברו, כן ודאי הוא לא יוכל גם להחזיר בזמן הביניים את המשכון שנתן לו. כך משתמע מדיוק דבריו של בעל הדרישה בפירוש ההלכה הנ"ל, ואמנם רק באופן כזה מתמצה העניין בשלמותו.
סע' 715 של המג'לה קובע: "שבח המשכון נעשה גם הוא משכון יחד עם המשכון העיקרי". בשיטות אחרות נראה שצריך העניין לבוא על פתרונו על פי הדינים הכלליים. בדיני ישראל, ר' בסעיף על האפותיקי לעיל, מס' 8 והערה ס"ג שם.
בסע' 716-717 של המג'לה נקבע כי הנושה - בהבדל מן הממשכן - יכול לסיים את קשר המשכון באופן חד-צדדי, אפילו בעל-כרחו של הצד שכנגד. גם דבר זה, נראה כי בשיטות אחרות צריך הוא לבוא על פתרונו על-פי הדינים הכלליים.