שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
הקושי הגדול בתביעות הפטיטוריות הוא, שבהן - אם מעלה הנתבע ספק בעצם קיומה של הזכות הנפגעת - כמובן צריך התובע להוכיח את זכותו; וכשהתביעה איננה על-פי "זכות אישית", כי אם מכוח "הזכות הריאלית" - פירושו של דבר הוא שהתובע עשוי להסתבך בצורך לגלות ולהצדיק את מקור הבעלות שעליה הוא מסתמך. והנה, עניין זה אמנם מסויג הוא - ואיננו חמור - במה שנוגע למיטלטלין, כפי שנראה להלן; כמו-כן, בגרמניה ובשוייצריה, אפילו במקרקעין, אם הבעלות שעליה מסתמך התובע רשומה בספרי האחוזה - נאמן הרישום, אלא אם הוכיח הצד שכנגד כי איננו נכון (ובעוד שהכלל הוא כי רישום המושג בתום-לב נעשה נכון ממילא).סו) אבל מעבר לכך אין הבעלות מוכחת לחלוטין אלא אם נתברר כיצד היא נמשכת מדין usucapio ("ההתישנות המקנה"{לטינית}, שעליה נעמוד להלן) או accessio {רְכוּשָׁה, לטינית}סז)- ועל טיבו של תנאי זה יכולים אנו לעמוד על-פי הכינוי שניתן לו: "probatio diabolica"{הוכחה שטנית, לטינית} או "דרך-ההוכחה השטנית".סח)
לעומת זאת, בתביעה פוססורית יכול הנפגע לבוא על תקנתו גם בלי שיצטרך להוכיח את זכותו לפוססיה שנפגעה - ובשתי נקודות נמצאת החפיפה העניינית בין אפשרות התביעה הפטיטורית, המצריכה הוכחת הזכות, לבין תביעה פוססורית הפטורה מצורך כזה: בתביעה להחזרת החפץ ובתביעה למניעת הפרעה. כי כשם שיכול אדם לתבוע החזרה או מניעת הפרעה מכוח זכותו היסודית, הנפגעת על-ידי שלילת החפץ או מעשי-ההפרעה האחרים, כן ניתנת לו גם היכולת לתבוע זאת מכוח הפוססיה, אשר שלילת החפץ או מעשי-ההפרעה פוגעים ממילא גם בה - אם בשעת-מעשה נתקיימו באדם הגדרים של פוססור; וזהו תחום החפיפה בין שני אופני התביעה. מעבר לכך שוב מתפשט ההבדל באפשרויות-התביעה: אין הזכאי יכול לתבוע מכוח פוססיה אם בשעת-מעשה לא נתקיימו בו הגדרים של פוססור, - ואילו הפוססור הנפגע אינו יכול לתבוע אלא מכוח הפוססיה, אם בשעת-מעשה אין לו זכות לפוססיה או שאין לו היכולת להוכיחה. יש גם להדגיש כי תביעות שאינן מתיחסות למעשה חומרי כשלעצמו, כמו החזרת החפץ או מניעת הפרעה, כי אם לקביעת מצב משפטי - כגון תיקון גבולות וסימונם - יכולות להיות מוגשות רק בדרך פטיטורית, ולא פוססרית.
על הפרטים המלאים של דיני התביעות הפוססוריות לא נתעכב כאן. נציין רק שגם תביעות אלו אינן נקבעות כפועל-יוצא מהותי של הפגיעה בזכות נתונה, אלא כדפוסי-תביעה אשר המעמד והתוכן של זכות נפגעת חוזר ונוצר רק בדיעבד מכוחם - אלא שכאן, כמובן, כבר אין זו אנומליה, כי אם תוצאה מחויבת מטבע העניין. דפוסי-התביעה הללו הם ביסודו של דבר שניים, כפי שאמרנו לעיל: action en reintegrade {פעולה להחזרת החפץ, גרמנית} או klage wegen Besitzentziehung {תביעה למניעת נישול, גרמנית} - לעניין החזרת הפוססיה שנשללה מן הפוססורסט) - ו- complainte {תלונה, אנגלית}, Azione di manutenzione {פעולת תחזוקה, איטלקית} או Klage wegen Besitzstörung {תביעה למניעת הפרעה, גרמנית}לעניין מניעת הפרעה כנגד פוססיה הנשארת בעיקרה בעינה.ע) עם זאת, בצרפת ובאיטליה נוצרים גם דפוסי תביעות פוססוריות נוספות, על-ידי הכנסת הבחנות שונות בין תביעה נגד מעשים שהשפעתם המפריעה כבר קיימת לבין מעשים שהשפעתם המפריעה צפויה רק בעתיד.עא) מטבע הדברים הוא, שהתובע בתביעות אלו - אם כי אין הוא צריך להוכיח את זכותו לפוססיה, מכל-מקום צריך הוא להוכיח את עצם קיום הפוססיה שלו - לפחות עד שנשללה מאתו. לגבי טיב הפוססיה שיש להוכיח תיתכנה דרישות שונות: שתתקיים ללא אלימות, בגלוי, ברציפות ובאופן חד-משמעי;עב) שתהא בנוסף על כך בת שנה לפחות;עג) או שלא תהא נמשכת ממעשה שהוא כשלעצמו נעשה בלא הרשאה חוקית, נגד רצון הנתבע או נגד רצונם של מביאי-כוחו ("תקיפה אסורה" - verbotene Eigenmacht){התערבות שלא כדין, גרמנית}, תוך שנה לפני המעשה שבגינו מוגשת התביעה.עד) מצד שני, גם לגבי טיב המעשים שעליהם מתלונן הפוססור, יש סייגים: הם צריכים להתבטא ב"תקיפה אסורה", כפי שהגדרנו את המונח זה-עתה,עה) או ב"שלילה אלימה או חשאית" של הפוססיה,עו) או שצריכה להירמז במעשה-ההפרעה כפירה בזכותו של הפוססור.עז) את התביעה הפוססורית יש להגיש תוך שנה מן המעשה שעליו מתלוננים.עח) בדיון על התביעה הפוססורית, או במקביל לה, אין לערבב דיון פטיטורי על מצב הזכויות לאמיתו - לפחות לא על-פי רצון הנתבעעט) - ומשמע לא רק שהנתבע עשוי כאן להצטוות להפסיק מעשים, שיש לו בעצם זכות עקרונית לעשות, אלא עשוי הוא גם להתחייב בהריסת מבנים שהקים כדיןפ) או בהחזרת חפץ שלו לגזלן. רק בשוייצריה יש סייג בנקודה זו, שאם זכותו העדיפה של הנתבע להחזיק בחפץ ניתנת להוכחה מידית - מאפשרים לו להביא את ההוכחה גם בדיון הפוססורי, ואין מחייבים אותו להחזיר לגזלן, כשההוכחה מתקבלת.פא) התקנה נגד התוצאה האנומלית של חיוב הזכאי לטובת הגזלן נמצאת בכך, שההכרעה במשפט הפוססורי אין לה תוקף סופי, והזכאי יכול אחר-כך - כשפסק-הדין הפוססורי נגדו כבר הוצא גם לפועל - לחזור עוד ולעמוד בכל-זאת על זכותו, בתביעה פטיטורית.פב)
סו) וולף-רייזר, עמ' 137-149; צג"ב, סע' 973, 974.
סז) היינו התחברות חומרית של מיטלטל או מקרקע טפל למיטלטל או מקרקע אחר, עיקרי, באופן שהבעלות מתפשטת מן הנכס העיקרי לטפל ודוחה ממנו כל בעלות קודמת אחרת. ר' למשל פלניול וריפר, ג', עמ' 256 ואילך.
סח) מסיניאו, ב/א, עמ' 343-344; היילפרון, ג', עמ' 499; פלניול וריפר, ג', עמ' 351 ואילך. בצרפת מסתפקים אמנם בתי-המשפט אפילו ביחס למקרקעין בראייה פחותה מן המושלמת, אם היא נראית על-כל-פנים עדיפה על הראיות שהצד שכנגד מצליח להביא לזכותו.
סט) פלניול וריפר, ג', עמ' 212 ואילך; סע' 1168, 1169 של ספר החוקים האזרחי האיטלקי; סע' 861 של הבג"ב; סע' 927 של הצג"ב.
ע) פלניול וריפר, ב', עמ' 203 ואילך; סע' 1170 של ספר החוקים האזרחי האיטלקי; סע' 862 של הבג"ב; סע' 928 של הצג"ב.
עא) denonciation de nouvel oeuvre{תביעה להפסקת עבודה, צרפתית} בצרפת - פלניול וריפר, שם - ו-denunzia di nuova opera e di danno temuto {הצהרה על עבודה חדשה או נזק נחזה, איטלקית} באיטליה, סע' 1171-1172 בחוק. באיטליה יכולות תביעות אלו להיות או פוססוריות או פטיטוריות.
עב) פלניול וריפר, ג', עמ' 169 ואילך.
עג) שם, עמ' 208. כך לגבי complainte,{תלונה, אנגלית} אבל לתביעת reintegrade {שילוב מחדש, אנגלית} מספיקה החזקה אפילו בת יום אחר: שם, עמ' 216 - הדין הכללי הוא שתקופות הפוססיה של כל פוססור מסוים ומביאי-כוחו מצטרפות: שם, עמ' 208, 721 ואילך; סע' 1146 באיטליה; סע' 943, 944 של הבג"ב; סע' 941 של הצג"ב.
עד) בג"ב, סע' 858, 861 סיפא ו-862 סיפא.
עה) סע' 861 ו-862, רישא, של הבג"ב; סע' 927, 928 של הצג"ב.
עו) סע' 1168 של ספר החוקים האזרחי האיטלקי.
עז) פלניול וריפר, ג', עמ' 203; מסיניאו, ב/א, עמ' 221.
עח) פלניול וריפר, ג', עמ' 196; ספר החוקים האזרחי האיטלקי, סע' 1168, 1170, 1171; בג"ב, סע' 864; צג"ב, סע' 929. בשוייצריה יש מגבלה נוספת, שהתביעה תוגש גם בהזדמנות הראשונה ובלא השהייה, אפילו תוך השנה.
עט) פלניול וריפר, ג', עמ' 197 ואילך; מסיניאו, ב/א, עמ' 349-350; וולף-רייזר, עמ' 59-60; טואור, עמ' 412-413.
פ) פלניול וריפר, ג', עמ' 211.
פא) צג"ב, סע' 927, מציעתא.
פב) ר' המקורות הנזכרים בהערה ע"ט. בקשר להריסת מבנים מציינים אמנם פלניול וריפר (בעמ' 211), שיתכן כי בית-המשפט יראה סמכות לעצמו לאפשר לנתבע תביעה פטיטורית אפילו תוך עיכוב ההוצאה-לפועל בינתים.