שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
השעבוד של אחריות נכסים הריהו מבחינה מסחרית אולי השעבוד הקשה ביותר אשר עשוי הנכס להיות משועבד בו. יתר-על-כן, הרי זה שעבוד אשר למעשה אי-אפשר להשתחרר ממנו אפילו על-ידי קביעת מועד לסיומו, כפי שניתן להשתחרר משעבודים אחרים, כי מצד אחד - אם יועמד השעבוד רק לתקופה מסוימת, הרי בתום התקופה יאבד הנושה את ערובתו אף-על-פי שיתכן כי חובו טרם סולק, ומצד שני - אף אם נקבע מועד לפרעון החוב, הרי מועד זה כשלעצמו אינו יכול להספיק כדי לסיים את השעבוד, כי יתכן שהחוב לא ייתבע גם לכשיבוא המועד - ומתוך כך יש שהחוק משתדל לזרז את סיום האפותיקי על ידי הצעת דרכים מלאכותיות.
במדינת-ישראל, קבע קודם סע' 8 של חוק האפותיקאות כי "מלבד אם שטר המשכנתא (היינו: האפותיקי) כולל סעיף מפורש הקובע היפוכו של דבר, רשאי הממשכן לשלם את חוב המשכנתא עם תוספותיו לפני מועד הפרעון. היה בשטר המשכנתא תנאי על תשלום סכום מסוים בתור פיצויים במקרה כזה, יש לשלמו במלואו יחד עם הקרן לחשבון משרד ספרי האחוזה ולשמו באחד המוסדות המוכרים על-ידי הממשלה. לאחר מסירת הקבלה למשרד הנזכר יודיעו את הדבר לנושה ויבצעו את הפעולה הדרושה, דהיינו מחיקת המשכנתא מהספר". עתה, על פי סע' 88 של חוק המקרקעין, תשכ"ט, חל על האפותיקי סע'13(ב)של חוק המשכון, תשכ"ז, הקובע כי "החייב וכל אדם שזכותו עלולה להיפגע ממתן המשכון או ממימושו, רשאים לפדות את המשכון על ידי קיום החיוב לפני המועד לקיומו, ובלבד שבחיוב לתשלום כסף הנושא ריבית ישלמו לנושה גם את הריבית שהיתה מגיעה לו עד המועד לקיום החיוב או בעד ששה חדשים אחרי התשלום, הכל לפי התקופה הקצרה יותר; סעיף קטן זה לא יחול אם יש קביעה אחרת בהסכם המישכון ולא יחול על משכון שניתן להבטחת סדרה של איגרות חוב". סע' 89 מוסיף שאם הנושה מסרב לקבל את התשלום, יכול בעל המקרקעין להפקיד את התשלום אצל הרשם (ואף גם חלק בלבד מן החוב השלם) ולבקש הפקעה מתאימה של השעיבוד.
בצרפת מוצאים אנו קודם-כל, שאם הועבר המקרקע ללוקח, הרי זה יכול "לטהר" את המקרקע - או לפדות את האפותיקי - בכל עת, ואף-על-פי שעדיין לא הגיע מועד הפרעון. אין יכול "לטהר" לוקח שיש עליו חוב אישי לכבד את החוזה עם הנושה.צט) "הטיהור" נעשה על-ידי כך שהלוקח מציע לנושים להסתלק משעבודם כנגד תשלום מחיר המקרקע לידם - ובמקרה שהלוקח הוא מקבל מתנה, כנגד תשלום ערכו האמיתי של המקרקע. עם הגשת ההצעה ניתנת לנושים הברירה לקבלה או להעמיד את המקרקע למכירה באכרזה, על מנת שהפדיון יתחלק ביניהם. אם הלוקח עצמו חוזר וקונה באכרזה, ונאלץ הוא לשלם מחיר גבוה ממה שהסכים עם המקנה, חוזר הוא וגובה את ההפרש מאת הלווה שחובו נערב (וזה מלבד כל תביעת אחריות שעשויה לעמוד לו כנגד המקנה). אם אדם אחר הוא הקונה באכרזה, נכנס הוא למפרע תחת הלוקח המקורי וחייב הוא להחזיר ללוקח את הוצאות-המיקח של הלה. אם הלוקח השביח בינתים את הנכס, גובה הוא את הוצאותיו מן הנושים.ק)
דינים אלה מוסיפים אך אינם גורעים מן הדין הכללי החל בתחום החיובים, שהצד החייב אינו צריך דווקא לחכות עד שייתבע, אלא יכול הוא להשתחרר מחובו על-ידי פרעון נאות, אפילו בעל-כרחו של הנושה. סילוק החוב לנושה מסרב נעשה על-ידי נוהל מסוים, המסתיים בהשלשת התשלום ביד הרשות הקבועה לכך. אם נקבע מועד הפרעון, והמועד נקבע לטובת הנושה, אין פרעון מעושה אלא בתום המועד.קא)
בגרמניה אין דין "טיהור" על הדרך הצרפתית, אבל גם כאן יכול החייב להשתחרר אפילו בעל-כרחו של הנושה: "לא נקבע מועד לסילוק, ואף אין להסיק מועד כזה מתוך המסיבות, יכול הנושה לדרוש את הסילוק לאלתר, והחייב יכול לאלתר להגשימו. אם נקבע מועד, הרי במקרה של ספק יש להניח כי הנושה אינו יכול לדרוש את הסילוק לפני מועד זה, אבל החייב יכול להגשימו מן המועד ולפנים".קב) דין זה מספיק באפותיקי סתם, ובתנאי שהמקרקע המשועבד יימצא ביד החייב. באפותיקי מפורש, או במקרה שהמקרקע נמצא ביד מי שאיננו חייב בעצמו, אין דין זה מספיק, ולכן קובע סע' 1242 של הבג"ב כי במקרה שהחייב רשאי לפרוע את החוב הנערב או שהאפותיקי נעשתה בת-מימוש נגד בעל-הבית, הרי זה רשאי לפדותה על-ידי סילוק תביעת הנושה למעשה, על-ידי השלשת הסכום הנערבקג) או על-ידי זקיפתו כנגד חוב של הנושה לבעל-הבית. אם זהותו של הנושה אינה ידועה, יכול בעל-הבית לפנות בקריאה בדרך משפטית, שהנושה יבוא ויקבל את כספו, ואם אין הוא מופיע - משלשים את הסכום לזכותו למשך שלשים שנה ומעבירים את האפותיקי ממנו.קד)
חוץ מזה שייך לענייננו סע' 117 של חוק המבוא לבג"ב. על-פי סעיף זה רשאיות "המדינות" לאסור בתחומיהן אפותיקאות שלא תהיינה נתונות לפדיון תוך זמנן או שזכות הפדיון של בעל-הבית תוגבל בהן באופן זמני.קה)
בשוייצריה קובע סע' 827 כי "בעל-הבית שאינו חייב באופן אישי בחוב האפותיקאי יכול לשחרר את מקרקעו באותם התנאים הנתונים לחייב כדי לסיים את החוב". זכות "טיהור" על הדרך הצרפתית אינה נתונה בשוייצריה כלה, אבל מוסדרת היא בצג"ב בשביל הקנטונים הבוחרים לתיתה (סע' 828-830). תנאי לזכות זו הוא שהשעבודים יהיו מוטלים לסכום גבוה יותר מערך המקרקע המשועבד. למקרה שהנושה נעדר או שזהותו אינה ידועה מאפשר סע' 823 למנות לו נאמן.
בדיני ישראל לעולם ניתן החוב להיפרע אפילו תוך זמנו, ואפילו בעל-כרחו של הנושה, ובלבד שלא יגיע לנושה, עקב הסילוק המוקדם, שום הפסד הברור מלכתחילה. משהגיע זמן הפרעון, ניתן הסילוק להיכפות אף-על-פי שכרוך הוא בהפסד ברור. יש אומרים שתוך הזמן ניתן הסילוק להיכפות אפילו שלא בבת אחת, כי אם לשיעורין, אבל נראה שדעה זו נדחית. מסרב הנושה לקבל את הפרעון אף-על-פי שהוא חייב לקבלו, מוסב הפרעון על-ידי השלשת הסכום המגיע ביד בית-הדין.קו) במקרה שזמן הפרעון לא נקבע, נראה שמבחינת הצד החייב, זמן הפרעון הוא בכל עת, אבל הנושה - מצידו - אינו יכול לתבוע אלא כעבור זמן מתאים אחר הולדת החוב. הזמן המתאים שבסתם הוא ל' יום.קז) מסתבר שפדיון האפותיקי יכול להתבצע גם על-ידי בעל-הבית שאינו חייב בעצמו, אבל אם נעשה הפדיון שלא מתוך הכרח למנוע טירפה (כפי שנראה להלן) מסתבר שזכותו של בעל-הבית לחזור ולהיפרע מן החייב תישאר תלויה בדיני הפורע את חוב חברו.קח)
צט) נראה לומר כי הגבלה זו - כמו גם כל ההגבלה של זכות "הטיהור" ללקוחות בלבד - אין בה הרבה מן הממש, שהרי אם ירצה בעל-הבית מאוד, הריהו יוכל להשתמש תמיד בלוקח מדומה.
ק) קולין וקפיטן, ב', עמ' 633 ואילך.
קא) שם, עמ' 239, ור' סע' 1258, סי' 4, בספר החוקים האזרחי.
קב) בג"ב, סע' 271.
קג) שם, סע' 372 ואילך.
קד) שם, סע' 1171.
קה) אותו הסעיף מאפשר גם למדינות להגביל את גובה ערכן של האפותיקאות המותרות. הוראה קרובה לזה ישנה בסע' 1 של חוק האפותיקי העותמני, הרומז לחוסר האפשרות לשעבד את המקרקע באפותיקי מדרגה נמוכה, לסכום העולה על עודף-הערך הנשאר במקרקע אחר האפותיקאות הקודמות. קשה לראות בהוראות אלו טעם של ממש.
קו) שו"ע חו"מ סי' ע"ד סע' ב' וד', וש"ך שם.
קז) שם, סי' ע"ג סע' א', ובאר-היטב ס"ק ב', וסי' ע"ח סע' ח' וקצוה"ח שם, ס"ק ח', ושלא כמשה"כ חידושים על סי' ע"ד ס"ק ט'.
קח) ר' עה"ש חו"מ סי' (קנ"ח) [צ"ל: קכ"ח] סע' א'. לפי זה יכול האיש לחזור ולהיפרע רק אם הציל את חברו מהפסד ודאי.