שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
ב. נושאים שונים של שיתוף
הדינים שסקרנו חלים בעיקר בקניין-הגוף, אבל גם בקניינים משותפים פחותים מזה, ואף באותם הקניינים הנחשבים באירופה כ"זכויות אישיות". מסיניאו רואה כסוג של שיתוף מן המין שסקרנו גם את ההחזקה המשותפת: "כמו בכל זכות אחרת, בדרך-כלל, גם ההחזקה יכולה להיות במשותף; עולה אז המושג של ההחזקה המשותפת (שלא במחולק), או של ההחזקה על פי שברים אריתמטיים (חלקים רעיוניים), אשר בה מתגשמת החלוקה של תוכן הזכות".לא)אנקצרוס-להמן מציין שההחזקה המשותפת היא בבחינת יחס של שיתוף (מן הסוג הנסקר), "באשר ההחזקה היא זכות"; אך אצל וולף-רייזר נאמר ש"מכל-מקום אין שליטתם של המחזיקים-השותפים בנכס מחולקת לפי שברים. חלוקה כזאת יכולה להתיחס רק לזכות, אשר במימושה מוחזק החפץ על-ידי המחזיקים-השותפים...".לב)
מלבד זה יתכן כמובן שיתוף בתביעה או בחוב. בעניין זה אפשר להבחין ביבשת אירופה בין שני סוגים עיקריים. הסוג הראשון היא שיתוף מפורד, שבו החוב או התביעה של כל שותף ושותף הם עצמאיים ונפרדים כמעט לחלוטין, אלא שהחובות או התביעות של כלם נובעים ממעשה אחד, ולפיכך עלולות מסיבות מסוימות, המתארעות בחובו או בתביעתו של אחד, להשפיע על גורל התביעות או החובות של כלם. כגון שראובן ושמעון קנו ביחד נכס, בתנאי שכל אחד מהם ישלם את חלקו במחיר, ולבסוף לא שילם ראובן. במידה שתהיה למוכר זכות-עיכוב בממכר כנגד ראובן, תעמוד לו אותה הזכות גם כנגד שמעון. הסוג השני והיותר חשוב - ביחוד בשיתופי-חובה - הוא סוג השיתוף "הסולידרי" (המאוחד). בסוג שיתוף זה אפשר לתבוע את כל אחד מן החייבים למילוי החובה כלה, וכל אחד מהתובעים יכול לתבוע כי החובה תתמלא כלה כלפיו. לא תבע אף אחד מן הזכאים לתבוע, רשאי החייב לפרוע לזכאי הטוב בעיניו. בצרפת רואים את החייבים המאוחדים כשליחים זה לזה, ופסק-דין שיצא נגד אחד מהם הוא מעשה בית-דין כנגד כלם. באיטליה, פסק-דין שיצא נגד התובעים או החייבים המאוחדים, במשפט שלא כלם היו צד בו, אינו מעשה בית-דין נגד אלה שלא השתתפו במשפט, אבל אם יצא פסק-הדין לטובת התובעים או החייבים המאוחדים - יכולים להסתמך עליו אף אותם שלא השתתפו. בצרפת, ההנחה היא כי השיתוף הוא מפורד, אלא אם היחס הוא מסחרי; באיטליה, ההנחה היא כי השיתוף הוא מאוחד; בגרמניה, אם הזכות או החובה ניתנות לחלוקה, ההנחה היא כי השיתוף מפורד, אבל יש יוצאים רבים מן הכלל, ולמעשה - במקום שיש ריבוי חייבים, השיתוף יהא בדרך-כלל מאוחד, אף אם החובה ניתנת לחלוקה. אחד החייבים המאוחדים, שפרע את החוב, יש לו בדרך-כלל זכות לחזור אל חבריו, בהתאם ליחס שביניהם; אחד התובעים המאוחדים שגבה את הזכות, חייב בדרך-כלל להתחלק עם חבריו.לג)
ג. נכסי השותפות בעסק ו"השיתוף ביד אחת"
נעבור עתה אל נכסי משותפות בעסק, או השיתוף התכליתי. בצרפת, המצב בעניין זה הוא די מעורפל. ב-1891 פסק בית-המשפט כי יש ל"שותפות האזרחית" אישיות משפטית, ובהתאם לכך מונים בנכסיה של שותפות מעין זו דינים מדינים שונים, אשר אפשר לכאורה להסיק מהם כי רכוש השותפות הריהו אמנם רכוש פרטי רגיל, הנבדל לחלוטין מרכושם הפרטי של חברי השותפות.לד) אולם, בהמשך הדברים, בעמ' 47, משתמע אצל אוברי ורו כי יתכן שההפרדה הזאת איננה שלמה, ומכל-מקום יש שותפויות שאין להן אישיות משפטית. בשותפויות כאלו, רכוש השותפות הוא רכושם של השותפים בחלקים בלתי-מסויימים, אלא שזכותו של כל שותף בנכס מוגבלת לא רק על-ידי הזכויות המקבילות של חבריו, כי אם גם על-ידי תעודתו של הנכס ומטרות השותפות בכללה. יתר-על-כן, אין השותף יכול להכניס אדם אחר תחתיו לשותפות בלא הסכמת חבריו, ולפיכך - אם הוא מעביר למישהו אחר את חלקו בנכס בלא הסכמה כזאת, מכל-מקום אין הלה נכנס תחתיו לקשר-השותפות, ונוצר הבדל בין השיתוף בנכס לבין השותפות בעסק. לגבי הנכס השייך לשותפות, אין תביעה לפירוק השיתוף בו, כל זמן שמתקיים קשר השיתוף. באיטליה נראה כי נכסי השותפות בעסק הם תמיד רכוש פרטי נפרד של השותפות, בין אם יש לשותפות אישיות משפטית ובין אם אין.לה)
בגרמניה ובשוייצריה מקובל לגבי ענייננו סוג מיוחד של שיתוף, הנקרא Gemeiuschaft zur gesamten land{קהילת היד הכוללת, גרמנית}. נתרגם את המונח כשיתוף "ביד אחת". טואורלו) מסביר את השיתוף מסוג זה כשיתוף "הנובע מתוך קשר יסודי, המקשר את השותפים אף אלמלא שיתופם ברכוש. הריהו תוצאה מקשר אישי הדוק, ממערכה שלמה של זכויות וחובות" - להבדיל מן השיתוף בחלקים בלתי-מסוימים, אשר מעבר לו אין נדרש בין השותפים שום קשר שהוא. השיתוף "ביד אחת" נהוג לא רק בשותפות העסקית, אלא גם בשיתוף שבין בעל ואשתו ושיתוף היורשים. לשותף הבודד אין כאן חלק הניתן להעברה באופן עצמאי, ובסתם אין לשום שותף שום רשות נפרדת בנכס: רק כל השותפים יחד רשאים לעשות בו, מתוך הסכמה כללית. גם לגבי הזכויות והחובות הקשורות לנכס, כגון הזכות לפירות או חובת המסים בגינו, אין לשותפים מעמד הניתן להימדד בשברים, אלא הזכות והחובה חלות תמיד על כלם יחד, במאוחד. השיתוף "ביד אחת" אינו עומד לפירוק על-פי דרישתו של שותף כלשהו, אלא הוא מתקיים בהכרח כל זמן שמתקיים הקשר היסודי. רוסל ומנתאלז) מציינים כי המיוחד שבשיתוף "ביד אחת" הריהו זה, שכאן נמצאים אנשים אחדים מאוחדים ביניהם באופן הדוק, בלא שיהוו בכל-זאת אישיות משפטית. מסתבר שאין מקום לדבר על ירושת השותף "ביד אחת", אבל כמו-כן אין כאן עניין הכרחי ב-jus accrescendi{זכות צבירה, לטינית}: יתכן שיורשי השותף יכנסו תחתיו לקשר האישי שבין השותפים, ובאמצעות הקשר הזה יהפכו להיות גם שותפים בנכס.
לא רק השיתוף בזכות לגבי הנכס יכול להיות "ביד אחת", אלא גם החזקת הנכס יכולה להיות בשיתוף מסוג זה. אולם, מסתבר שיש להבדיל: נכס השייך לשותפים "ביד אחת" - יתכן שיהיה מוחזק על-ידיהם בשיתוף רגיל, באופן שלכל אחד מהם תהיה החזקה בנכס כלו, הכפופה רק להחזקה המקבילה של חבריו; ואמנם, מסתבר שכך יהיה ברוב המקרים. לעומת זאת, אפילו מקום שיש זכות משותפת רגילה, יתכן שההחזקה תהיה "ביד אחת". ההחזקה "ביד אחת" מתבטאת בזה שאין המחזיקים-השותפים יכולים לעשות בנכס אלא במאוחד, כגון שלכל שותף יש מפתח, ואין לפתוח את הנכס אלא על-ידי כל המפתחות יחד - או שנתון הנכס בידו של שומר אחד, המחזיק בשביל שותפים אחדים.
גם השיתוף בתביעה או בחוב יכול להיות "ביד אחת". במקרה כזה, אין הזכות יכולה להיתבע אלא על-ידי כל השותפים יחד ואין הסילוק יכול להיתבע אלא מכל החייבים כאחד.
לא) כרך ב/א, עמ' 534. השווה בספר על "ההחזקה ודיניה", פרק א' סע' ג', בסמיכות להערה מ"ט.
לב) וולף-רייזר, עמ' 38.
לג) על-פי קולין וקפיטן, ב', עמ' 310 ואילך; מסיניאו, ג', עמ' 534 ואילך; אנקצרוס-להמן, עמ' 353 ואילך.
לד) אוברי ורו, ו', עמ' 19-20.
לה) מסיניאו, ג/א/א, עמ' 295.
לו) בעמ' 459 ואילך.
לז) בכרך ב', עמ' 308. השווה אנקצרוס-להמן, עמ' 356 ואילך, ווולף-רייזר, עמ' 36 ואילך.