שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
מושג "ההחזקה" חשוב לכמה וכמה עניינים השונים מזה, כפי שיתברר עוד במהלך הרצאתנו, ועיצוב המושג עשוי להתפתח באופנים שונים, לפי העניין המסוים אשר יונח ביאור עיצובו של מושג זה ביחוד. ביבשת אירופה, בעקבות המשפט הרומי, השפיעה על התפתחות מושג ההחזקה ביחוד בעיית ההגנה על מצב עובדתי שנוצר במציאות, בין אם מבוסס הוא בזכות אמיתית ובין לא.א)
הדברים מתקשרים על-ידי כך שהבעייה הנ"ל לא הוצגה מלכתחילה באותו ההקף המופשט שניסחנו, אלא עלתה בצמוד לעניין הרבה יותר מצומצם: פלוני, המחזיק למעשה בחפץ במובן הלשוני-הכללי של החזקה - האם ראוי הוא בגין עצם הדבר הזה להגנה משפטית ואם לא? התשובה היתה, שבעיקרו של דבר אמנם ראוי המחזיק להגנה;ב) אלא שלמעשה, לא כל מחזיק במובן הכללי ראוי להגנה, כי אם רק אותו מחזיק שנתקיימו בהחזקתו גדרים ענייניים מסוימים - וממילא נפתחה בזה הדרך להבחנה בין החזקה במובן הלשוני-הכללי של הדיוטות לבין החזקה במובן משפטי מיוחד, הנבדלת מן ההחזקה שבלשון-הדיוטות על-ידי כך שהמשפט מכיר בה כהחזקה, כדי להושיט בגינה את הסעד הנחשב כראוי למחזיק.ג)
ההחזקה המוכרת באופן כזה נתפסה במשפט הרומי במושג הפוססיה-סתם (possession {החזקה, לטינית}) ואילו ההחזקה הבלתי-מוכרת, שאינה מוגנה כשלעצמה, באה על ביטויה במושג של פוססיה בתוספת התואר "טבעית" (naturalis possession {החזקה טבעית, לטינית});ד) אך יהריגג ייחד ל"פוססיה הטבעית" את המונח דטנציה (detention {אחיזה, לטינית}),ה) וכך נשתרשה במדע המשפט הרומי של הזמן האחרון ההבחנה בין פוססיה מזה ודטנציה מזה, כאילו היתה מקורית, במונחים אלה, למשפט הרומי עצמו.ו) הגבול העיוני בין השתיים, במשפט הרומי במקורו, לא היה כנראה מבורר;ז) אך על-כל-פנים, המחזיק על-פי סוג מסוים של הסכם, כגון שכירות פשוטה או שליחות, נידון כדטנטור בלבד, בעוד שהמחזיק על-פי סוגי הסכמים אחרים, כגון "אמפיתויזיס", קניין-מקום, משכון או שלישות, נידון כפוססור - וביחוד הוכר מעמד זה לבעל החפץ או למי שגוזל לעצמו.ח) שני מיני ההחזקה יכלו, מטבע הדברים, להתקיים בחפץ אחד, זה בצד זה - כגון שפלוני בעל החפץ השאילו לחברו: המשאיל נשאר מוגן לעניין החזקה כשם שהיה בתחילה, באמצעות "שירות ההחזקה" של השואל,ט) ואילו השואל - אשר החפץ בא למעשה לידו, בלי שהחזקה זו עצמה תהא מוגנה - נעשה "דטנטור" בצידו.י)
א) סאוויני מונה אמנם במשמעות ההחזקה במשפט הרומי שני עניינים: לא רק את התביעות הבאות להגן עליה (interdicta {איסור, לטינית}), אלא גם את הקניין הגמור העשוי להתפתח ממנה ( usucapio {התיישנות מקנה, לטינית}(; אך ההחזקה הנחוצה לשם השגת הקניין לא היתה אלא החזקה מאותו טיב שנדרש לשם הנאת-התביעות, בתוספת תארים מסוימים - ונמצא אפוא כי עיקר מושג ההחזקה התפתח אמנם בצמוד רק לעניין ההגנה כשלעצמו. ר' סאוויני, עמ' 6 ו-60.
ב) יהריגג, עמ' 8.
ג) סאוויני, עמ' 1 ואילך.
ד) שם, עמ' 59.
ה) יהרינג, עמ' 1 ואילך.
ו) ר', למשל, וינדשייד, א', עמ' 449; מלויל, עמ' 224; באקלנד, עמ' 118; אראנג'ו-רואיז, עמ' 276.
ז) באקלנד, עמ' 118; לי, עמ' 176.
ח) אראנג'ו-רואיז, עמ' 272-273; באקלנד, עמ' 118; לי, עמ' 174, 175.
ט) אראנג'ו-רואיז, עמ' 273: השואל מועיל על-ידי כך, שהוא "alienae possessium praestat ministerium".
י) לי, עמ' 175.