שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
אולם, גם אחר שעמדנו על התפיסה העקרונית הכללית של דיני ישראל ביחס לאחריות השומר, עוד נשאר לנו לברר כמה נקודות עקרוניות שבהן הדברים מסויגים, ונעבור אפוא עתה אליהן.
הזכרנו בסוף הסעיף הקודם כי אחד מטעמי הייחוד של אחריות השומר הוא שהשומר מחזיק בחפץ הזולת בהתר; כי בהיות ההחזקה באיסור, חלים הגדרים של אחריות הגזלן.מב) אולם, דברים אלה כשלעצמם מסבירים רק את ההבדל בין אחריות השומר לאחריותו של גזלן המחזיק לעצמו, ואילו אחריות האדם שהוא שומר לגזלן באמת צריכה עוד עיון מיוחד.
והנה, הדין הוא פשוט, שכלפי הגזלן פטור השומר, ואחריותו היא רק כלפי הבעל האמיתי.מג) אולם, פחות מפורש הדבר, מהם גדרי האחריות הלזאת. נראה שאם השומר יודע מלכתחילה כי בעל-הבית גזלן, הרי ביאת החפץ ליד השומר היא על דרך נטילת אבדה,מד) ולכן - אם אין האיש משים עצמו שומר לבעלים, כדי להשיב את האבדה אליהם, נעשה הוא על-ידי עצם הדבר הזה, ממילא, כמי שגוזל במישרין מן הבעל; ואף-על-פי שאין הוא גוזל לעצמו, כי אם החזיק בשביל חברו, מכל-מקום אחראי הוא - במקביל עם חברו, הגזלן המקורי - כגזלן לעצמו.מה)
מצד שני, אם מלכתחילה מקבל האיש את ההחזקה בתום-לב, נראה כי דינו כשומר לבעל האמיתי על-פי אותם הגדרים שבהם שומר הוא כביכול לגזלן.מו) כי אמנם, קשר-השמירה עם הגזלן, מטבע הדברים - וכשלעצמו - הוא בטל;מז) אבל עצם ההחזקה בחפץ-הזולת מחייב את המחזיק לפחות כשומר חינם, מכל-מקום, כפי שנברר עוד להלן - ואם על-פי גדרי הקשר עם הגזלן בא השומר להתחייב באחריות גבוהה מזה, הרי כל זמן שנשאר השומר מוחזק על דעת הקשר הזה, שוב מועילה התחייבותו לבעל האמיתי, מכל-מקום, לפי אחד משני אלה: או משום שיש שם התיימרות לזכות את השומר בשעבוד כלשהו בחפץ הנשמר - ואז, כשהאיש הוא תם-לב, אמנם מתקיימים הדברים אף נגד הבעל האמיתי ולטובתו, בדין תקנת השוק, כפי שנברר עוד גם זאת להלן; או משום שהשומר קיבל את החפץ לשם מילוי התחייבות כלשהי מצידו, כנגד הנאה שתגיע לו מצד הגזלן - ואז יש תוקף להסכם הזה, בין השומר והגזלן, גם אם קשר-השמירה כשלעצמו הוא בטלמח) - ואם ההסכם הזה, כל זמן שפועלים על-פיו, גורר אחריות מוגברת, הרי הבעל האמיתי נמצא ממילא מזוכה בכך, אף שלא מדעתו, על-ידי הגזלן. נשאר רק לברר, האם אמנם - וכיצד - חל הדין האמור, כשעל-פי הסכם עם הגזלן גדרי האחריות אינם מוגבהים, אלא מופחתים הם לעומת מה שצריך היה להיות. לפי הגהת הרמ"א על שו"ע חו"מ סי' שמ"ו סע' י"ז, הדין הוא לכאורה שהפחתת הגדרים על-ידי הגזלן (אפילו על-פי דין מיוחד שהיה ראוי לחול נגדו, לוּ היה הוא הבעל) אינה מועילה אפילו לטובת שומר בתום-לב.מט) אולם, בעל נתיבות-המשפט, בס"ק ט', דוחה פירוש כזה - מכוח העקרון, שעליו נחזור עוד ונעמוד להלן, כי לעולם אין שומר או גזלן מתחייב בגדרים חמורים יותר מכפי שדימה בתום-לב, בלי פשיעה. בעיני בעל הנתיבות פשוט הדבר, שעקרון זה חל גם במסיבות שבהן דנים אנו פה; ואף-על-פי שהתירוץ שהוא מציע להגהת הרמ"א הוא דחוק ביותר, נראה כי ההלכה למעשה היא על-כל-פנים כמותו.נ)
מב) בבא קמא ד' ב'.
מג) שו"ע חו"מ סי' ש"ז סע' ה' וסי' שס"א סע' ה'.
מד) אבדה מוגדרת על-ידי רש"י כחפץ שאומדן מוכח הוא כי נמצא הוא במקום שלא מדעת בעליו (בבא מציעא ל' ב',ד"ה כלל) - ואין הבדל אפוא מהו טיב המקום שבו נמצא החפץ, אם זה רשות הרבים, או חצר המוצא עצמו או חצרו של גזלן.
מה) ר' שו"ע חו"מ סי' שמ"ח סע' ז'-ח', והגהות הרמ"א שם, והשווה סי' שס"א סע' ה', ור' גם נת"ה על סי'שמ"'ו ס"ק ט' [י']. הדברים אמורים רק כשהחפץ בא ליד השומר כשהבעלים לא נתיאשו. אם נתיאשו הבעלים, פטור הגזלן השני מאחריות (שו"ע, חו"מ סי' שס"א סע' ו'); ואף-על-פי שמלכתחילה רואים אנו את האיש לאו דווקא כגזלן, אלא כמוצא אבדה, - באמת נפטר הוא רק מאחריות, כגזלן, ואיננו זוכה לעצמו, כדין מוצא אבדה, מפני שאין לו כוונה של זכייה לעצמו.
מו) ר' דברי הרמב"ן בשיטה מקובצת על בבא קמא ע"ט א', וכן נימוקי יוסף, בסוף דבריו על המשנה שם.
מז) ר' נתיבות המשפט על סי' שמ"ח ס"ק ד'.
מח) ר' בבא מציעא ע"ו א'.
מט) ר' בערוך השלחן שם, סע' כ"ו.
נ) דברי הרמ"א הנוגעים לענייננו, זה לשונם: "גזלן שהפקיד או השאיל דבר הנגזל - אע"פ שהיה במלאכת השואל, חייב השואל באונסין, דלא מיקרי שאלה בבעלים אלא בבעל החפץ עצמו". הדברים מבוססים על המרדכי, בבא קמא, ריש פרק הגוזל בתרא, וכאן מוצאים אנו את המקור מחולק בשני סימנים, סי' קמ"ב וסי' קמ"ג. והנה, סי' קמ"ב עוסק אמנם בדיני חפץ גזול, אך אינו מתיחס ל"שאלה בבעלים"; סי' קמ"ג, לעומת זאת, עוסק אמנם בדין "שאלה בבעלים", כשבעל-הבית הישיר איננו הבעל, אבל אין בו שום דבר מפורש ביחס למצב כשבעל-הבית הישיר אינו פועל כדין, אלא בדרך גזלנות. נקבע כאן רק זה, שאם שומר מפקיד את החפץ בידי שומר שני - במסיבות, שלוּ היה הוא הבעל, היה השומר השני נפטר מאחריות, - אין הפטור מועיל נגד הבעל האמיתי. את הדין הזה, אין מניעה לפרש - ואדרבה, נראה נכון לפרש, - שמתיחס הוא רק למקרה שההפקדה השנייה נעשית כדין, והשומר השני יודע כי המפקיד איננו הבעל. הגהת הרמ"א, המחילה את הדין דווקא בגזלן, נראה אפוא שהיא מפותחת ואינה מוצדקת כלל על-פי המקור שעליו היא מבוססת, ואין בה אפוא כדי לפגוע בעמדתו של בעל הנתיבות, גם אם לא ניזקק לתירוצו.