ג.ג.

ג. נשוא הבעלות

אשר לנשוא שעליו חלה הבעלות, כבר ביררנו את עצם העקרון כי הנשוא הוא בהכרח חפץ חומרי, וכבר ביררנו גם-כן מהו חפץ,^קיט) - אולם, כמה וכמה שאלות מתעוררות בנידון אף משעברנו את החיץ הזה, ומסתכמות הן כלן בשאלה המקפת: מהם גדרי היותו של החפץ - או של קיבוץ חפצים מסוים, או של חלקי חפץ אחד - לנכס מיוחד, המהווה יחידת-קניין או נשוא-בעלות נפרד, לעומת נכסים או יחידות-קניין אחרים?

שאלה זו, ה"למאי נפקא מינה" שלה משולש הוא. ראשית, חשובה היא כדי לדעת את תחום התפשטות-התחולה של פעולות כלשהן, בעלות משמעות קניינית, המתייחסות מבחינת המגע הפיסי הישיר או הציון המושגי המפורש לתחום חפצי מסוים, במקושר איך-שהוא עם תחומים חפציים אחרים - ובמקרה כזה נפקא מינה אפוא לפירוש הפעולה. שניה, חשובה אותה הבעיה לענין הדין החיובי, אם תיתכן בכלל - ובאילו גדרים תיתכן - הפרדה קניינית בתחום חפצי, אשר מלכתחילה מאוחד הוא מן הבחינה הנכסית. ואילו החשיבות השלישית היא ביחס לדין במקרה של התחברות פיסית בין יחידות חפציות שונות: באילו גדרים נהפכות הן על-ידי החיבור ליחידה נכסית אחת, ובאילו גדרים עשויות הן להישאר נפרדות מבחינה נכסית ומבחינת שייכותן הקניינית, על אף החיבור?

והנה, שלש הבעיות האלו נראות אמנם לכאורה כנפרדות כל אחת לעצמה, אך למעשה אין להשיב בשלמות על אחת מהן בלי להשיב על כלן. כך, למשל, אם נפנה אל הבעיה הראשונה שאמרנו, היינו פירוש הפעולה הקניינית, הענין הוא אמנם פשוט בדרך-כלל כשאמורים הדברים במיטלטלין: החפץ המיטלטל מיוחד הוא ונבדל בדרך-כלל מחפצים אחרים על-ידי עצם מבנהו החומרי ועל-ידי תפיסתו המושגית המקבילה לכך בשיגרת הלשון - וממילא, בין אם מתבצעת הפעולה באמצעות המגע הפיסי במיטלטל ובין אם מתבצעת היא על-ידי ציונו המושגי, אין כאן בדרך-כלל מקום לספקות בדבר גדרי נשוא-תחולתה. אולם, למעשה, אפילו ביחס למיטלטלין אין הדברים יכולים להתברר כך תמיד מאליהם. מקום לספק יכול להתהוות קודם-כל מתוך כך שלפעמים זקוק המיטלטל, מבחינת יעודו השימושי, לאבזרים - ואז עשויה השאלה להתעורר אם הפעולה במיטלטל מתיחסת גם לאבזרו. אך גם כשאין בעיית אבזרים, אפשר שנהא עומדים בפני מיטלטלים שהיו בתחילה נפרדים והנמצאים עתה מחוברים, כעין חפץ אחד - ואז מסתבכים אנו מכל-מקום בבעיה שמנינו אותה קודם כבעיה השלישית; וביחוד נפתח פתח לרווחה בפני ספק בענייננו כאשר השיטה המשפטית מאפשרת אמנם הפרדה קניינית בחלקים של חפץ אחד, מן המיטלטל המסוים ולפנים - שאז מסתבכים אנו בבעיה שנמנתה כשנייה. לאור כל זאת מתברר שלא נוכל להשיב על הבעיה הראשונה, שאותה ניסינו להפריד פה, בלי שנשיב תחילה על שתי אחיותיה; אך מצד שני מתברר גם-כן, שאף על האחיות לא נוכל להשיב בלי להשיב תחילה על השאלה הטרומית: מהם בכלל גדרי היותם של חפצים לנכס מאוחד בתוכו או נפרד מזולתו - דבר המחזיר אותנו למעשה לבעיה הראשונה, - וביחוד כשאמורים הדברים במקרקעין. זוהי הסיבה לכך שמלכתחילה איחדנו את כל המכלול הזה בשאלה אחת מסכמת, ועתה נבחר לנו נקודה כלשהי שבה נפרוץ את המעגל כדי להגיע לבסוף לתשובה ממצה על שאלתנו בכללה, על התפצלויותיה השונות בתוכה.

קיט) ר' בספר על "ההחזקה ודיניה", פרק ג', סע׳ יח.

הדף הקודם הדף הבא