שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
עם זאת יש לציין, כי מעמדו של האיש כשומר, במסיבות הנידונות, אמנם אינו יכול להיות מושלם לחלוטין. כוונתנו למקרה שתוך כדי פעולה בתום-לב מעביר האיש את החזקת החפץ לשלישי. הבעייה אינה חמורה, כשההעברה תהא מלכתחילה רק לצורך שמירה; אבל כשההעברה תהא כרוכה ביומרת הקנאה, ודאי תצטרך ההקנאה להידון - לעניין קיום או בטלות - כהקנאת הגזלן, באשר דווקא בדיעבד ולמפרע תימצא בה חריגה מגדרי רשותו של שומר בעלמא.
נשאר לנו עתה לברר, משמו של מי בדיוק נעשה האיש שומר במקרים שניתחנו, ומהם גדרי האחריות החלים עליו באמת - ונפנה תחילה לשאלה הראשונה.
נראה לומר, כי האיש נעשה שומר משמו של האיש אשר ממנו קיבל את החפץ. כך מתחייב על-פי טבע הדברים, והנקודה חשובה בייחוד במקרה שהחפץ מתקבל מגזלן. במקרה בזה נעשה המקבל שומר לגזלן - אך בעיית "הרשות", שכל-כך הרבינו לחקור בה לעיל, אינה מאבדת את משמעותה אף במקרה שכזה. גם כאן, אם אין לפחות יומרה או השערת-יומרה של הרשאת-החזקה, אין יחס-השמירה יכול להתקשר; אלא שכאן אמנם מסתיים העניין ביומרה: הרשאה אמיתית אין לאיש אפילו במשוער, וכל שמירתו אינה באמת אלא על רקע היותו שומר-גזלן, בעקרונו של דבר. אגב כך יש להעיר כי שמירה לגזלן לא תתהווה אף-פעם בעקב קנייה מגזלן, על סמך העובדה בלבד, שהקנייה מן הגזלן היא בטלה: כך, משום שהקנאת הגזלן לקונה בתום-לב איננה בטלה, - ואילו כשהקונה יודע את דבר-הגזלנות, נעשה הוא גזלן לעצמו או שומר-לגזלן, לפי כוונת הצדדים למעשה, ובלי שום קשר ליומרת-ההקנאה שבטלותה ידועה. שומר-לגזלן, בהקשר הנידון, יתכן, למשל, כשהגזלן הקנה על תנאי, והקנאתו מתבטלת למפרע, או שהגזלן הפקיד את החפץ שלא בשעבוד.
מכאן נעבור לעצם הבעייה של גדרי-האחריות, וכבר ראינו שלדעת הרשב"ם, שאנו הולכים בעקבותיו, דינו של השומר הוא כשומר-חינם. אולם, מסקנה זו היא פשוטה ונכונה באמת רק באותו מקרה הנידון על-ידי הרשב"ם בפירוש - והיינו כשמלכתחילה נקנה החפץ על תנאי, ולבסוף מתבטלת הקנייה, לפי האפשרות שהיתה חזויה מלכתחילה. במקרה כזה, אף כשמלכתחילה קיווה האיש להחזיק בבעלות, ולא בשמירה, הרי בדיעבד - אם נמצא החפץ ניזוק - אפשר לטעון נגדו, שמכל-מקום היה לו לחזות שמא יצטרך לבסוף להחזיר את החפץ בעינו, והיתה עליו אפוא חובה כלפי בעל-הבית לדאוג למניעתו של הנזק; ומאחר שבדיעבד מתגלה, כי חובה זו היתה מוטלת עליו בלי שום רקע של הנאה-בדבר מצידו, נמצא כי גדרי האחריות המתאימים לו אמנם הם הגדרים של שומר-חינם. כמו-כן, אפשר להגיע למסקנה דומה כשמלכתחילה לא היה לאיש לחזות שמא עיקר-זכותו בטל או עומד להתבטל, אלא שמלכתחילה ראה עצמו אחראי כשומר, בגדרים חמורים יותר מאלה של שומר-חינם. במקרה כזה, מאחר שמתברר כי האחריות המוגבהת היתה בלתי-מבוססת, נשאר האיש אחראי בגדרי-המזער של שומר-חינם.ק) אך כשמלכתחילה ראה עצמו האיש כשומר שאינו אחראי אפילו כשומר-חינם, או שראה עצמו כבעל החפץ, ולא היה לו לחזות שמא זכותו היא בטלה או עשויה להתבטל, מתעוררת השאלה אם גדרי האחריות האמורים על-ידי הרשב"ם כוחם יפה אף למקרה שכזה.
נראה כי התשובה הנכונה היא, שבמקרה כזה עוברים אנו לתחומו של עיקרון המשותף לדיני השומרים והגזלנים כאחד, ושלפיו אין אדם מתחייב בגין החזקה בחפץ הזולת בגדרים חמורים יותר מכפי הראוי לו על-פי המעמד שדימה לעצמו בתום-לב, בלי פשיעה. עקרון זה מופיע כעקרון כללי מוכר בדברי הרמב"ם בפ"ה [בפ"ב] מהל' שאלה ופקדון הל' י"א,קא) ומוצאים אנו אותו מוּחל - למשל - ביורשיו של שומר, המוצאים את החפץ בעזבון ומדמים בתום-לב כי הם יורשי-בעלות,קב) וכן אפילו במקרה של גזלן, המחזיק בלי רשות, אלא שגזלנותו (היינו, קבלת החפץ על-ידיו) אירעה לפי תומו ובלי פשיעה מצידו, כגון שמישהו החליף לאדם את חפציו.קג) לפי עקרון זה יוצא כי שומר, שלפי תומו ובלי פשיעה מצידו אמנם ידע כי הוא שומר, אלא שדימה כי פטור הוא מאחריות השומרים - הריהו פטור; אך על-כל-פנים, בהיותו יודע כי מחזיק הוא בחפץ הזולת, הריהו יהיה אחראי לכל נזק שיגרום "בידים".קד) מצד שני, אם האיש ראה עצמו כבעל החפץ, הרי לא זו בלבד שיהיה פטור מאחריות השומרים, אלא הוא יהיה פטור גם מנזק שגרם "בידים", - ורק במידה שנהנה מן הנזק הוא יצטרך לשלם, מדין "זה נהנה וזה חסר".קה) אולם, הדברים אמורים, כמובן, רק כל זמן שהאיש אמנם נשאר בתומתו. משנודע לו כי הזכות שעליה הוא סומך בטלה או עשויה להתבטל - נעשה הוא אחראי כשומר-חינם, מאותה שעה ואילך,קו) ופטורו נשאר רק לגבי הזמן שמקודם.קז)
העקרון הנידון, נראה כי שייך הוא לא רק במיטלטלין, אלא גם במקרקעין. אמנם, במקרקעין, כפי שראינו, אין אחריות השומרים חלה על השומר, מכל-מקום, ואילו האחריות הרגילה של גוזל המקרקעין חלה אפילו כשהגזלן פועל מתוך אמונה בזכותו - כי גם במקרה שמקבל אדם מקרקע מן הזולת, ואפילו בירושה - עליו החובה לברר אם אמנם יש לזולת זכות להביא לו את המקרקע (בהבדל מן הדין במיטלטלין).קח) אולם, כשהמקרקע מתקבל מאדם שבאמת יש לו זכות להביאו, אלא שמשום-מה בטלה ההבאה או מתבטלת למפרע, והמקבל פעל בתום-לב כבעל המקרקע, עד שנהפך הוא בדיעבד ולמפרע לשומר לבעל האמיתי, כפי שראינו לעיל, - מסתבר שהעקרון הנידון חל, לעניין שהאיש יהא פטור מאחריות לנזק שגרם "בידים".קט)
ק) הדברים אמורים כשהבסיס לאחריות המוגבהת נופל אמנם עם התגלות בטלותה של זכות-השמירה, כגון שהאחריות המוגבהת היא משום שכירות החפץ, והשכירות מתגלה כבטלה. אולם, כפי שראינו לעיל בשומר-לגזלן, יתכן שזכות-השמירה תתגלה כבטלה ושהבסיס לאחריות המוגבהת יישאר בעינו: כגון שהגזלן מסר את החפץ לבעל-מלאכה לתיקון, שאז אמנם זכות בעל המלאכה להחזיק את החפץ בטלה, אך חוזה-המלאכה עם הגזלן נשאר בתוקפו, ועמו גם הבסיס לאחריות המוגבהת.
קא) בהסתמך על העקרון גורס כאן הרמב"ם, שאם הבעל מוצא בנכסי המילוג של אשתו חפץ של שלישי, והוא מדמה בתום-לב כי אשתו היא בעלת החפץ, הריהו פטור מאחריות - כדרך שפטור הוא מאחריות לנכסים שבבעלותה. לדעת פוסקים אחרים - שמקור הדברים בבבא מציעא צ"ו ב' מסתבר יותר כמותם - העקרון הנידון אינו שייך כלל למקרה זה, כי פטורו של הבעל מאחריות-השומרים לנכסי-המילוג, תוך דימויו ללוקח, המחזיק משמו של עצמו, כפי שראינו בהערה פ"ג לעיל, אין פירושו ניתוק בין החזקת הבעל לבין בעלות האשה, אלא אדרבה: פירושו הוא שהבעל נעשה מעין נציג של האשה, המגלם את החזקתה-היא; ולכן, אף כשיודע הבעל כי חפץ מסוים מנכסי המילוג שייך לשלישי, אין הוא מקבל עליו שום תוספת-אחריות, מעבר לאחריות של אשתו, בנכסיה היא (דוק בעה"ש חו"מ סי' שמ"ו סע' כ"ז).
קב) שו"ע חו"מ סי' שמ"א סע' ד'.
קג) דברי גאונים, כלל צ"ו סע' מ"א . הגזלן מסוג זה שגילה את הטעות נעשה שומר-אבדה מאותה שעה: ר' לעיל, פרק ג' סע' י"ד, בסמיכות להערה קס"ב.
קד) השווה הראב"ד ומגיד משנה על פ"ב מהל' שכירות הל' ג'.
קה) שו"ע חו"מ סי' שמ"א סע' ד'.
קו) דברים אלה, מצידם, אמורים רק בשומר-לבעלים, ולא בשומר-לגזלן. השומר לגזלן, דינו כשומר-אבדה, ורק משעת פסק-דין או הודאת בעל-הבית, כפי שהסקנו לעיל. לעניין גדרי-האחריות, נפקא מינה, כי השומר אבדה - יש אומרים, כי בגין המצווה שבידו נעשה הוא שומר-שכר; והתוצאה למעשה היא שהוא אחראי אמנם רק כשומר-חינם, אבל כך רק בדיעבד, על-פי טענת "קים לי", ואילו מלכתחילה חייב הוא לשקוד כשומר-שכר, ואם בעל-הבית תפס ממנו כפי שהיה מגיע לו משומר-שכר הריהו זוכה (דוק בשו"ע חו"מ סי' רס"ז סע' ט"ז, והגהת הרמ"א שם, ובאר היטב ס"ק י"ב).
קז) השווה שו"ע חו"מ סי' רל"ב, וביחוד נתה"מ שם,ס"ק ה'.
קח) כך מתחייב מתוך השוואת דיני הגזלה במקרקעין ובמיטלטלין, שנעמוד עליהם בהמשך מחקרנו, ור' סמ"ע על שו"ע חו"מ סי' ש"ס ס"ק ו'.
קט) כך לאור העובדה, שדיני שו"ע חו"מ סי' רל"ב חלים גם במקרקעין: ר' שם, סע' ג'.