א.ב.ד.1.

באיטליה,^צה) הדינים הם בעיקרו של דבר דומים. גם כאן הגיל הקבוע שבו רואים את האדם כיוצא ממצב מיעוט הדעת הקשור בקטנות הועמד על 21, אך לנישואין מספיק גיל של 16 (לזכרים) או 14 (לנקבות), וברשיון מיוחד אף גיל 12-14. כבר בגיל 18 נעשה האדם כשר לחוזי עבודה, וביחס לחוזי עבודה מיוחדים אף קודם לכן. כמו כן כשר בן ה-18 לחוזי פקדונות חסכון וחוזים ביחס ליצירות כשרונו, אך אין הוא רשאי על כל פנים להוציא מחסכונותיו אם נציגו החוקי מתנגד. "שחרורו" של הקטן (emancipazione{שחרור, _{איטלקית}}) על ידי מעשה משפטי מכוון אפשרי באיטליה מגיל 18. על ידי השחרור נעשה הקטן כשר למעשים שאינם חורגים מגדרי "ההנהלה הרגילה" של נכסיו (היינו, בעיקרו של דבר, שאינם פוגעים בקרן). בהסכמת ה-curatore{אוצר, _{איטלקית}} או בסיועו, ולפעמים אף בכפוף לצורך באישור בית הדין, יכול הקטן המשוחרר לגבות לידו חובות הון, להעביר נכסים העשויים להתקלקל, למשכן מנכסיו, לשחררם משיתוף ולהתקשר עליהם.

אשר לחולי הנפש, קיימות כאן גם כן אותן המחלקות שראינו בצרפת, אך מלבדן קיימת גם מחלקה של חולי נפש שמחלתן הוכרה אמנם בפסק דין כמחלת קבע, אך על כל פנים לא כמחלה חמורה עד כדי "איסור מעשה" כללי. חולים מסוג זה נקראים "מנועי יכולת" (inabilitati{נכים, _{איטלקית}}), ממנים להם "אוצר" (curator{_{איטלקית}}), ודינם כקטן משוחרר. לחולה הנפש המאושפז שלא הוכרז לא כ"אסור מעשה" ולא כ"מנוע יכולת", ממנים "אומן זמני". מעשיו של חולה נפש שלא הוכרז כ"אסור מעשה" או מנוע יכולת, וגם לא אושפז, נכנסים למסגרת הדין הכללי שאם מוכח כי בשעה שהתיימר אדם לעשות מעשה היה הוא מסיבה כלשהי בלתי מסוגל להבין או לרצות, ניתן המעשה לביטול על פי בקשת אותו אדם או הבאים מכוחו, בתנאי שהמעשה קשור בנזק חמור לבעליו. אם המעשה הוא התקשרות בחוזה, אין הוא ניתן לביטול אלא אם מתברר כי הצד שכנגד פעל שלא בתום לב. מעמד של מנוע יכולת כנ"ל יכול להיות מוטל לא רק על חולי נפש במובן המקובל, אלא גם על בזבזנים, שיכורים מתמידים, אנשים המתמכרים לסמים והתנהגותם פוגעת באופן חמור במצב הכלכלי שלהם עצמם או של משפחתם, וכן על חרשים-אילמים ועיוורים מלידה או מקטנות שלא קיבלו חינוך משלים.

בגרמניה^צו) מבחינים בין אנשים שאינם כשרים למעשי קניין לגמרי (geschäftsunfähig {נבצר, _גרמנית}) לבין אנשים שכושרם מוגבל (in der Geschäftsfähigkeit geschzaukt {להכריז על מישהו כפסול דין עקב מחלת נפש, _גרמנית}) בסוג הראשון נמנים ילדים עד גיל 7, חולי רוח ואנשים שכושרם נפסל מחמת מחלת רוח (wegen geisteskrankheit entmundigung{בגלל מחלת נפש, _גרמנית}). חולי הרוח הם אנשים הנמצאים ב"מצב שעקב הפרעה חולנית, שאינה ארעית מטבעה, בפעילותם הרוחנית, נמנעת מהם הקביעה החפשית של הרצון".^צז) נמצא אדם במצב כזה דרך כלל, אין תוקף גם למעשיו שנעשו בשעה של צלילות, אלא אם הוכרה הצלילות לאותה שעה בפירוש.^צח) מצד שני, אם המצב, מטבעו, הוא ארעי, כגון מצב של היפנוזה או שכרות, אמנם גם בו אין תוקף להצהרות רצון שהצהיר האדם, אך מבחינה עקרונית נשאר הוא בר כושר, ולמשל הודעה שנמסרה לו במצב כזה - רואים אותה כמסורה ובת פועל.^צט) אדם שכושרו נפסל בגלל מחלת רוח הוא אדם שבית המשפט מצא כי עקב מחלת רוח אין הוא מסוגל לטפל בענייניו, ושלכן הכריז עליו בית המשפט כחסר כושר למעשי קנין.^ק) משהוכרז על אדם כך, מאבד הוא את כושרו, ואין נפקא מינה אם באמת הוא בריא או חולה, או נמצא בריווח זמן של צלילות, או הספיק כבר להבריא בינתיים (ועדיין לא בוטלה ההכרזה).

האנשים שכושרם מוגבל הם מעוטי גיל (Minderjährige{קטינים, _גרמנית}) בני 7 עד 21 וכן אנשים שכושרם נפסל מחמת "רפיון רוח" (Geistesschwäche{אווילות, _גרמנית}), בזבזנות או שכרות ואנשים שנמסרו באופן זמני לאפוטרופסות, עד שתתברר בקשה לפסול את כושרם.^קא) במניין הגיל מתחשבים רק בימים לפי הלוח, ולא בשעות, והאדם עובר מתקופת גיל אחת למשנה בתום היום האחרון שלפני יום ההולדת הפותח את תקופת הגיל החדשה.^קב) לאחר גיל 18 יכול מעוט גיל לקבל מעמד של גדול על ידי הכרזת בית הדין.^קב-1) אשר לפסילה מחמת "רפיון רוח", הריהי דומה מבחינה נוהלית ועניינית לפסילה מחמת מחלת רוח, ונקבעת היא כשבית המשפט מוצא כי דרגת המחלה אינה מצדיקה פסילה גמורה של הכושר, כדין ילד, כי אם רק הגבלה, כדין מעוט גיל.^קג) הפסילה מחמת בזבזנות מצריכה נטייה להוצאות בלתי מועילות או בלתי מתאימות למצב הכלכלי של האדם, או נטייה לרשלנות בהנהלת הרכוש, החושפות את האדם או את משפחתו לסכנת מחסור. הפסילה מחמת שיכרות מצריכה תאווה חולנית למשקאות משכרים, עד כדי כך שאין האדם יכול לטפל בענייניו, מסכן את עצמו או את משפחתו במחסור, או נושא סכנה לבטחונם של אנשים אחרים.^קד)

האנשים שכושרם מוגבל כשרים למעשים של זכייה שאין עמה חסרון.

לשם מעשים אחרים זקוקים הם להסכמת נציגם החוקי. הנציג החוקי הוא האב או האם, במקרה של ילדים ומעוטי גיל שלא נמסרו לאפוטרופסות, או זהו האפוטרופוס הממונה, במקרה של ילדים ומעוטי גיל שנמסרו לאפוטרופסות, וכן במקרה של אנשים שכושרם נפסל על ידי בית המשפט.^קה) עניינים מתאימים יכולים להיות מוצאים מתחום סמכותו של הנציג החוקי הרגיל, ובהם הנציג החוקי הוא "מטפל" (pfleger{_גרמנית}), המתמנה במיוחד.^קו) בהסכמת בית הדין לאפוטרופסות יכול הנציג החוקי ליפות את כוחו של מעוט גיל לנהל עסק באופן עצמאי. לשרות או לעבודה יכול הוא ליפות את כוחו אף בלי הסכמת בית הדין.

בעניין אשר אדם המוגבל בכושרו יכול לפעול בו באופן עצמאי אין נציגו החוקי יכול להתערב. בעניינים אחרים יכול הנציג לפעול בשמו של האדם, אף שלא באמצעותו, כדרך שיכול הנציג לפעול בשמו של אדם שאינו כשר למעשי קניין לגמרי. פעולתו של הנציג החוקי כרוכה בסייגים שונים. אין הוא יכול לתת מתנה מרכושו של המיוצג, אלא אם המתנה היא חוב מוסרי או מתחייבת על פי המסיבות.^קז) בעניינים רבים אין הנציג החוקי מוסמך לפעול אלא ברשות בית הדין.^קח)

במקום שאדם המוגבל בכושרו זקוק להסכמת נציגו החוקי, העקרון הוא שהצד שכנגד נשאר קשור, אך מצידו של המוגבל נשאר תוקף המעשה תלוי מספק עד שתינתן ההסכמה או שיבוא סרוב מפורש. אם בינתיים משתחרר האדם מהגבלתו, נעשה התוקף תלוי באישורו או סרובו שלו עצמו. אם הצד שכנגד לא היה לו לדעת בשעת המעשה כי בעל דברו מוגבל בכושרו או שרשאי היה להאמין כי האישור הדרוש ניתן, יכול הוא לחזור בו מן ההתקשרות, במשך תקופת הספק, על ידי הודעה לבעל דברו. הצד שכנגד יכול גם לדרוש מן הנציג החוקי כי יודיע אם הוא הוא מסכים או מסרב, ואם אין התשובה ניתנת תוך שבועיים רואים את הנציג כמסרב. אם המעשה הוא חד צדדי ונעשה בלי אישור, הריהו בטל, והסכמה בדיעבד אינה מועילה.

מעשים בתחום דיני המשפחה אינם נחשבים בדרך כלל כמעשים של זכות בלבד, והריהם זקוקים אפוא להסכמה. בענין הכשרת הגיל לנישואין וצוואה חלים דינים מיוחדים.^קט)

באנגליה, כמו בשיטות האחרות שסקרנו, נמשכת תקופת הקטנות (infancy{ילדות, _אנגלית})^קי) עד לגיל 21, אך מסתיימת היא ברגע הראשון של היום הקודם ליום ההולדת ה-21. בחוקים מיוחדים ייתכנו גילים אחרים, ואפשר שקטן יוכרז כגדול לפני הגיעו לגיל 21, על ידי מעשה חקיקה מיוחד לגביו. קטן שהגיע למלכות לפני שנתו ה-21, נעשה ממילא גדול. גיל המיזער לנישואין הוא 16.^קיא)

מעשיו של קטן שהם רק לזכותו, דינם כמעשיו של גדול. מצד שני, התקשרויות שהן בבירור לרעתו - כגון מתן הלוואה, התחייבות בקנס או אפילו שטר התחייבות לשלם חוב המגיע ממנו - הריהן בטלות. הוא הדין בשעבוד נכסי מקרקעין או מתן שחרור מתביעה, אפילו על ידי קבלת התשלום - אך קטן נשוי יכול לקבל תשלום של הכנסה המגיעה לו. אין תוקף להתחייבות-נישואין של קטן, אך יכולה קטנה לקבל התחייבות-נישואין של גדול.

חוזים רגילים של קטן הריהם על פי הקומון-לו בני תוקף (חוץ מן הזכות למילוי בעין), ביחס לצד שכנגד, אך מצד הקטן ניתנים הם לביטול. יוצאים מכלל זה חוזים שעל פיהם בא הקטן לרכוש דברים אשר לפי אישיותו של הקטן, מעמדו ומצבו, ולפי מסיבות המקרה, הריהם בבחינת צרכי חייו של הקטן או של בני משפחתו (necessaries{דברים הכרחיים, _אנגלית}). חוזים כאלה הריהם בני תוקף גמור גם מצד הקטן. הוא הדין בחוזי שרות וחוזי עבודה כשוליה, אם הם בבירור לטובת הקטן. נטל ההוכחה שהדברים הם צרכי חיים חל על התובע. ב-Infants Relief Act, 1874{חוק הסיוע לקטינים, _אנגלית}, נקבע ביטול מעיקרא לסוגי חוזים שונים שעל פי הקומון-לו צריכים היו להיות בני תוקף, לפחות ביחס לצד הגדול; אך גם במקרה של חוזים כאלה, נכסים שבא הקטן לקנות על פיהם נקנים לו, ואם הוא שילם בעד הנכסים וכילם, אין לו תביעת החזרה.

חוזה שיכול הקטן לחזור בו ממנו - עומדת לו זכות החזרה עד זמן סביר לאחר שיגדיל. בעת הקטנות יכולה החזרה להתבצע על ידי הקטן עצמו או על ידי נציגיו. נכס שרכש הקטן על פי חוזה שיכול הוא לחזור בו ממנו - מכל מקום נושא הקטן בינתיים בנטל החיובים הכרוכים בו; אולם האפשרות שקטן יקבל מקרקעין בקנין "ליגלי" או בקניין הנושא את הסמכויות של tenant for life {דייר לכל חייו, _אנגלית}(היינו קניין "אקויטבילי" המאפשר להעביר את קנין הגוף "הליגלי")^קיב) נמנעת מעיקרא.

מסכת אחרת של הגבלת הכושר למעשי קנין מתיחסת לחולי נפש. הסכם עם חולה נפש ניתן לביטול מצד חולה הנפש אם מוכח שבשעת עריכתו של ההסכם אמנם היה האיש נתון להפרעה נפשית שמנעה ממנו את האפשרות להבין את המעשה או לרצותו באופן חפשי, והצד שכנגד ידע או היה לו לדעת על כך. בתנאים דומים ניתן גם לביטול הסכם שהמתקשר בו היה לאו דווקא חולה נפש כי אם שיכור.^קיג)

צה) על פי מסיניאו, א', עמ' 236 ואילך.

צו) על פי אנקצרוס, עמ' 459 ואילך.

צז) שם, עמ' 257.

צח) שם, עמ' 258.

צט) שם, עמ' 258, 460.

ק) שם, עמ' 257.

קא) שם, עמ' 261.

קב) שם, עמ' 251, בהערה.

קב-1) שם, עמ' 253-254.

קג) שם, עמ' 257-258.

קד) שם, עמ' 259.

קה) בג"ב, סע' 1627, 1630, 1684, 1704, 1773, 1793, 1896, 1897.

קו) שם, עמ' 1909.

קז) שם, סע' 1641, 1804.

קח) סע' 1643-1645, 1812, 1819-1825.

קט) אנקצרוס, עמ' 251, 252. כיום אף מוסדרים הנושאים הללו בחוקים מיוחדים, מחוץ לבג"ב.

קי) על פי הלסבורי-סיימונדס, כ"ט, עמ' 134 ואילך.

קיא) שם, כרך י"ט, עמ' 779.

קיב) ר' בספר על "דיני הקניין במוחזק", פרק ד', סע' ד'.

קיג) הלסבורי-סיימונדס, כ"ט, עמ' 405-408. יושם לב כי אף על פי שבדרך כלל אמנם מדבר הלסבורי בהקשר זה לאו דוקא על "הסכמים", כי אם על "חוזים", למעשה מתיחסים הדברים לא רק ל"חוזים" במובן האנגלי המצומצם, כי אם ל"הסכמים" במלוא ההקף של "חוזים" במובן הרחב: ר' ביחוד עמ' 405 ו-406.

הדף הבא