שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
גם בדיני ישראל לא נדון בפרק זה בשעבודי אחריות-הנכסים ובשעבודי-השכנים. כמו כן נוציא כאן מתחום דיוננו כל מיני שעבודים מיוחדים שכבר הזדמן לנו או עוד יזדמן לנו להכירם אגב הדיון בנושאים אחרים - כגון שעבודי רשות הרבים או שעבודי השותפים. את השעבודים המיוחדים הללו הרינו מזכירים כאן, בעוד שלא הזכרנו דבר במקביל להם במיני השעבודים בשיטות האחרות, כי בשיטות האחרות באמת אין לכל אלה שום מושג-גג מאוחד, והריהם נתפסים כל-אחד רק כפרט מן הפרטים של מסכת עניינו המיוחד, - אך בדיני ישראל קורה לעתים קרובות, שגם משעוברים אנו מתחום השעבודים שהם עיקר-עניין לעצמם, והרינו נכנסים לתחומים אחרים, נמצא כי פרט כלשהו מן התחום האחר נתפס ומוסבר כ"שעבוד" כפי שבאמת אין לתפסו ולהבינו אחרת באופן עקבי ושלם.
אשר לשעבודים שהם "עיקר-עניין לעצמם" והנשארים לדיוננו בפרק הזה, נראה שאפשר למיינם בדומה למה שראינו ביבשת אירופה - היינו לפי תוכן השעבוד, מצד אחד, או לפי סוג החוזה המעמיד את השעבוד, מצד שני, - אלא שבדיני ישראל מתקשרים הדברים במידה מסוימת של שוני. ביבשת אירופה ראינו כי המיון לפי תוכן השעבודים הוא בדרך-כלל עניין נבדל לגמרי מן המיון לפי סוג החוזה, ובעוד שהשעבודים הנתפסים במיון התוכני הם בדרך-כלל מוסדות משפטיים בפני עצמם, הנושאים אופי "ריאלי" ואשר היותם או אי-היותם תלויים בחוזה הוא חסר-משמעות לגבי מעמדם המוסדי - מלבד המקרה האחד של ה-Emphytéose{חכירה ארוכת טווח, צרפתית}, שבו מוכרח התוכן להיות מעורה דווקא בחוזה של שכירות - הרי במיון לפי סוג החוזים מקבלים אנו שוב מספר מוסדות תוכניים מקבילים, אלא שאופיים איננו "ריאלי" כי אם "פרסונלי" וטיבם החוזי הוא תמיד חלק מהותי מהגדרתם המוסדית. לעומת זאת, בדיני ישראל ניתן לומר כי מיני השעבודים השייכים לענייננו אינם אף פעם מוסדות בפני עצמם. קיים רק המושג העקרוני והכולל של "שעבוד", אשר צירוף הרשויות המתפצלות על-פיו מקניין-הגוף שונה ממקרה למקרה, בהתאם למה שנקבע במעשה-הפיצול או מעשה-ההקנאה; ומעשה זה, מלכתחילה אין לגבי מיון השעבודים נפקא מינה מאיזה מין הוא: אם הוא מעשה הדין בעצמו או מתנת שכיב-מרע, מתנת-בריא או הקנאה בתמורה. אולם, יש צירופי-רשויות אופייניים ושגורים יותר מאחרים, כגון קניין-פירות, קניין-דירה וכיו"ב, שמצטרף אליהם כינוי כולל ומיחד כאמור - וכאשר מתיחס מעשה-ההקנאה לשעבוד המצוין בכינוי שכזה, ממילא מעמיד הוא בסתם את צירוף-הרשויות המסוים, שמקובל לכנותו באותו הכינוי - ואף אם לא נתפרטו הרשויות במעשה-ההקנאה בפירוש; וזהו עיקר הראש האחד למיון השעבודים, היינו המיון לפי תוכנם. מצד שני, המיון לפי סוג החוזה שייך כמובן דווקא בשעבודים המוקנים בהסכם, ועניינו של מיון זה הוא כפול. ראשית, כשאומרים אנו שכירות, שאלה או חכירה של נכס, יכולים אנו להתכוון בכך לצירופי-הרשויות האופייניים, המשתמעים בסתם - עקב שגרת-החיים - בהקנאת שעבוד בשכר, בחינם או לשם שיתוף של פירות; ומבחינה זו מצטרפים שלשת ההסדרים הללו למיון התוכני והופכים חלק ממנו, ולו גם בסמיכות ובנוסף למיון מקביל, לפי סוג החוזה. אולם, כשמשתמשים אנו באותם מושגים, יתכן גם שלא נתכוון דווקא לצירופי-הרשויות האופייניים, המשתמעים בהקנאה, אלא נתכוון רק לעצם טיבו של החוזה - בהתעלם מצירוף-הרשויות המכוון בו - ובאופן כזה מגיעים אנו למיון על-פי סוג החוזה העשוי לחול גם על צירופי-רשויות השונים מן השכירות או ההשאלה הרגילה - והעשוי לחול אפילו על קניין-פירות, קניין-דירה וכיו"ב, - ובלבד שהשעבוד אמנם יהיה מוקנה בהסכם.
אם נמשיך עתה בסקירת הדברים על-פי שני מיני המיון שהסברנו, הרי מבחינת המיון התוכני נקבל קודם-כל רשימת צירופי-רשויות מוכרים כלהלן:
א) קניין-פירות, זהו שעבוד הנותן לקונה זכות למכלול פירותיו של הנכס, והיינו השימוש בנכס כדרכו, הפקת מה שניתן להפיק מגופו כדרך הנאתו וזכות לכל הכנסה בכסף או בנכסים אחרים, העשויה להגיע כדין מחמת הקניין בנכס.מד) במידה שהשימוש בנכס כדרכו כרוך בכילוי גופו של הנכס, נתונה לקונה-הפירות גם רשות הכילוי.מה) לשם הפקת ההנאה כאמור, מקבל קונה-הפירות רשות להחזיק בנכס כבעל החצר,מו) ורשאי הוא לעשות בנכס ככל הדרוש להפקת פירותיו - אך במקום שנתון הנכס לדרכי שימוש שונות, אין קונה-הפירות רשאי על-כל-פנים לשנות את דרך השימוש שהיתה נהוגה מלכתחילה, אם יש בכך כדי לפגוע בגופו של הנכס.מז) הקונה-לפירות רשאי להעביר את זכותו,מח) וממילא משמע שהוא רשאי גם לפצלה ולהעמיד שעבודי משנה מתוכה. זמנו של קונה-הפירות צריך להיות קצוב במספר שנים, או עד מאורע מסויםמט) - ואם לא נקצב הזמן, ניתן השעבוד לסיום בכל עת.נ) עם זאת - בשים לב לשימושו הרגיל של שעבוד זה בהסדרים משפחתיים, כפי שיוסבר להלן - יתכן שגם כאשר זמן השעבוד לא נקצב בפירוש, לא יראוהו כעומד לסיום בכל עת, אלא כנתון למשך מותר חייו של הקונה - אם מסיבות המקרה נוחות להתפרש כך.נא)
במה שנוגע לאחריות של קונה-הפירות כשומר, סובר גולק כי האיש אינו אחראי אפילו כשומר חינם, וכוונתו כנראה אף במקרה שהשעבוד הועמד בהסכם שכירות או השאלה.נב) אולם, כפי שמסביר הרב הרצוג,נג) אין לסברה זו יסוד - ומסתבר שדינו של הקונה, לבד ממקרה הבעל בנכסי מלוג של אשתו, הריהו הדין הרגיל, והיינו שהוא אחראי כשומר שכר, ובמקרה של השאלה על-פי בקשתו - כשואל.נד)
שימושו של קניין-הפירות הוא משני מינים עיקריים. מצד אחד מתאים הוא להסדרים משפחתיים, כגון שאב רוצה לאפשר לבנו להופיע כבר מעתה כבעל נכסי הירושה, בעוד שזכות האב עצמו להנאה הממשית-האקטואלית תישאר בינתים בעינה;נה) או שמבקש אדם לזכות את חברו בהנאה הממשית-האקטואלית של הנכס לאחר מותו, בלי שתיפגע בכל-זאת זכותם של יורשיו לאחר שעניינו המיוחד של אותו פלוני יסתיים;נו) וביחוד מקובל כידוע קניין-הפירות בהסדר-הנכסים ההלכתי בין בעל ואשתו, כשהבעל זוכה בכל ההנאה הממשית-האקטואלית, כל זמן שהנישואין מתקיימים, אך הגוף נשמר לאשה למקרה שהנישואין יסתיימו בעודה בחיים.נז) לגבי הסדר זה יש לציין כי מטבע ברייתו אין הוא חל בנכס מסוים, כי אם במכלול-נכסים, באשר הם נכסים שהאשה מכנסת לבעלה בלעדי הסדר אחר (ולו יהא כי במקרה פלוני יתכן שאמנם לא ייכלל במכלול אלא נכס אחד מסוים); ודיני ההסדר הזה אינם שווים בכל למה שסקרנו, אלא מצטרפים הם לכלל משטר מיוחד, שלא נדון בו כאן. מצד שני, שייך קניין-הפירות גם בהסדר בתמורה, והיינו כשבעל הנכס מעביר לזולתו בתמורה לא את כל גופו של הנכס, ואף לא את הנכס לשימוש מסויים, כי אם את הנכס למכלול הנאותיו. הסדר שכזה בא בחשבון בעיקר בין מוסדות-התישבות לבין המתישבים הפרטיים; כמו כן, הרי זה ההסדר המובהק של מכר הקרקעות בדיני ישראל במשטר היובל.נח)
קניין-הפירות אינו מוכרח להתיחס דווקא לכל ההנאות הנכללות בהגדרתו שהבאנו לעיל. ההגדרה היא רק הגדרת קניין-הפירות השלם, כפי שהוא משתמע בסתם, כשמדברים על מושג זה. למעשה יכול שעיבוד להיקבע גם לגבי חלק מן הפירות בלבד, או אף לגבי פרי אחד מסוים - ובין אם יהא זה שימוש בלבד, או פרי הבא מן הגוף, או פרי הבא מעלמא, - ואין מניעה עקרונית כי גם שעבוד שכזה ייתפס כקניין-פירות, ולו גם קניין-פירות מוגבל.נט)
מד) ר' בספר על "מושג הקניין ומערכת זכויות הממון", חלק ב', פרק ח' סע' ג, בסמיכות להערה י"א. במושג "הכנסה מחמת הקניין", כוונתנו לדייק ולומר: הכנסה מחמת היותו של הנכס נתון לקניין, בהבדל מהכנסה מחמת העברת הקניין; וההנחה היא כי המחיר, במקרה של מכר הגוף, הריהו רק הכנסה מחמת העברת הקניין, אבל דמי-שכירות - אף-על-פי שגם בהם יש צד של מחיר בעד העברה של קניין - הרי על-כל-פנים תלויים הם בהתמדת קניינו של בעל-הבית, ויש לראותם אפוא כ"הכנסה מחמת הקניין". השווה לעיל, פרק ג', סע' ב', מס' 2,- ור' גם סע' ג', מס' 3, בסוף.
מה) כתובות ע"ט ב'.
מו) שו"ע חו"מ סי' רי"ב סע' ה', ור' בספר "על ההחזקה ודיניה", פרק ה', סע' ב'. הדברים אמורים כמובן במידה שהנכס הוא "חצר", ויש מקום להחזיק בו כ"בעל-החצר". במידה שלא כן, הרשות היא להחזיק בו גרידא.
מז) שו"ע חו"מ סי' רי"ב סע' ד'.
מח) פכ"ג מהל' מכירה הל' ח', וטור חו"מ סי' רי"ב סע' ז'.
מט) פכ"ג מהל' מכירה הל' ב'; רשב"ם על המשנה בבבא בתרא, דף פ' עמ' א' ד"הפירות שובך.
נ) ר' בספר על "מושג הקניין ומערכת זכויות הממון", חלק א', פרק ב' הערה נ"ה. הסיום במועד שלא נקבע מראש צריך מתן שהות מתאימה לצד שכנגד: בבא מציעא ק"א ב'.
נא) ר' שו"ע חו"מ סי' ר"ט סע' ז'.
נג) הרב הרצוג, א', עמ' 324 ואילך.
נד) ר' בספר על "ההחזקה ודיניה", פרק ו', סע' א', וסע' ז', מס' 2, וסע' ו', הערה פ"ג.
נו) ר' סמ"ע על חו"מ סי' רמ"ח ס"ק כ'.
נז) ר' שו"ע אה"ע סי' פ"ה ופ"ח.
נח) ר' משנה למלך, על פי"א מהל' שמיטה ויובל הל' א'.
נט) דוק בבבא מציעא ל"ג ב' - ל"ד א', ותוספות על כתובות, דף ס"ט עמ' א', ד"ה מעמלא דביתי, וטור חו"מ סי' רי"ב סע' ג'.