פרק ד': החזקה ורשות

א. מקורות המזהים "החזקה" ו"רשות"

בפרק הקודם נהגנו אחידות גמורה כמעט בציון הנושא של הרצאתנו, וחוץ ממקרים בודדים ומיוחדים לא הזכרנו בזה אלא החזקה בלבד. אולם, האמת היא שבמקורות אין אחידות כזאת מקובלת, והרושם הנוצר הוא שלמעשה משמשים לציון הנושא שדנו בו שני שמות נרדפים: החזקה (או, ביתר דיוק, חזקה) - ורשות. באופן המפורש ביותר באים שני המונחים הללו לידי זיהוי (אמנם לא בקשר ישיר להחזקה במובן שלנו, כי אם בקשר לקניין במוחזק) בשו"ע חו"מ סי' רע"ח סע' ג'-ד': "אין הבכור נוטל פי שניים בנכסים הראויים לבא לאחר מיתת אביו אלא בנכסים המוחזקים לאביו, שבאו לרשותו". המלים "שבאו לרשותו" אינן באות כאן להוסיף משהו שאין במושג "המוחזקים לאביו", אלא משמשות הן פשוט כהסבר וכפאראפראזה של המשנה בבכורות פ"ח מ"ט, הנוקטת רק את הקונטראסט "ואינו נוטל בראוי כבמוחזק" בלבד.

כשם נרדף להחזקה מופיע המונח "רשות" בבירור גם בפ"ד מהל' נזקי ממון להרמב"ם, הל' ט': "שאלו כשהוא תם, והועד בבית השואל, והחזירו לבעליו, חוזר לתמותו: הואיל ונשתנית רשותו, בטלה ההעדה..." - ותמונה שלמה נקבל אם נשווה הלכה זו להל' ו' בפ"ו שם: "שור שהועד, ונמכר או ניתן במתנה, חזר לתמותו, שהרשות שנשתנית משנה דינו, אבל אם השאילו או מסרו לשומר הרי הוא בחזקתו.^א) וכן שור שהועד בפני אפוטרופסין, ונתפקח החרש, ונשתפה השוטה והגדיל הקטן - הרי הן מועדין בחזקתן, שהרי ברשות בעלים הן". כלומר: מצד אחד, רשות הבעלים ורשות השומר הן שתיהן רשויות - כל אחת בפני עצמה, - והוצאה מרשות השומר לרשות בעל-הבית היא שינוי רשות; אבל מצד שני, אין זה שינוי גמור כגון זה המתהווה על-ידי הוצאת הדבר מרשות הבעלים לרשות בעלים אחרים: כי אף-על-פי שרשות השומר היא רשות לעצמה, מכל-מקום יש בה גם צד זהות עם רשות בעל-הבית - יש ברשות האחת משום התפשטות חד-סטרית של רעותה - והוצאה מרשות בעל-הבית לרשות השומר אינה בבחינת שינוי רשות. דין מיוחד יש לאפוטרופוס, אשר הן הכניסה לרשותו הן החזרה מרשותו אין בהן משום שינוי רשות - ולפי זה מתברר מה שביססנו על הרמב"ם את המסקנה כי החזקת האפוטרופוס אינה החזקה מיוחדת לעצמה, אלא היא החזקתו של בן-החסות לחלוטין.

והנה, רושם זה של זהות, הנוצר בין מושגי "ההחזקה" ו"הרשות", מעלה כמה וכמה בעיות עיוניות והלכתיות קשות; ואם עד כה הקפדנו על השימוש במושג ההחזקה בלבד, ואת מושג הרשות השתדלנו לשמור מאחורי הקלעים - אמנם היה בזה עיקר כוונתנו להתקדם מן הקל אל הכבד, כדי שלא נצטרך לפתוח בהגדרות והבחנות מסובכות, אשר אינן מפורשת במקורות ושיש להסיקן רק בדרך אנליטית. אולם, משהגענו עד כאן, שוב לא נוכל להתחמק מן הקשיים, וחובה עלינו לחזור ולברר את הדברים - למפרע. כל הבעיות שאמרנו נוגעות למשמעות ההחזקה במקרה של גזלה, ונפתח במשמעותה לעניין הקנאה.

א) פירוש "בחזקתו" הוא "בחזקת תמותו", ולאו דווקא "בחזקת בעליו"; אבל למעשה אין כאן הבדל בדבר, כפי שנראה מיד.

הדף הקודם הדף הבא