ג.יב-יג

יב. מהות ההחזקה בדיני ישראל

לאור המסקנות האלה יש כבר בידנו להשיב על השאלה, מהו עצם ההחזקה עצמה לפי הדין העברי, ונראה לומר כי ההגדרה העברית צריכה להיבדל מן ההגדרות האירופיות באופן כפול. ראשית, לא ראינו בדין העברי הבחנה בין החזקה בלשון הדיוטות והחזקה השווה לזו במהותה, אך המוכרת ברמה המשפטית רק למחזיקים מסוימים. הגישה העברית מחייבת את המסקנה כי ההחזקה מוכרת במשפט לפי אותם הגדרים שבהם יש לה משמעות מהותית בחיים - וכי אותה הגדרה של החזקה, העולה מדיוקי המשפט החיובי, היא היא ההגדרה היפה גם למה שמכוון במושג זה באופן מהותי בלשון הדיוטות.

ואילו ההבדל השני הוא בתוכן ההגדרה המהותית כשלעצמה. בשיטות של אירופה ראינו לעניין זה גישות המחייבות צירוף של "קורפוס" ו"אנימוס" וגישה המסתפקת ב"קורפוס" בלבד. בדין העברי, לעומת זאת, נחוץ אמנם הצירוף בתחילת ההחזקה, אבל לאחר-מכן ההחזקה היא פשוט יכולת-השליטה בחפץ, כפי שזו מתקיימת בהמשך מתפיסתו או מקבלתו המכוונת. עם זאת עשוי כאן יסוד הדעת לחזור ולהיות חשוב גם כמבחן לאבדן ההחזקה - והיינו כשיכולת-השליטה נפסקת, אבל לא באופן אובייקטיבי-חומרי במוחלט, כי אם רק באופן זמני או מבחינה נפשית-סובייקטיבית. במלים אחרות, יש אפוא בתפיסה העברית מעין פשרה או סינתיזה בין שני מיני הגישות הנאבקות באירופה - במה שנוגע ליסוד "האנימוס", - בעוד שלעניין "הקורפוס" משמיטה היא על-כל-פנים באופן ברור את הדרישה למימוש פעיל כלשהו בהמשך ההחזקה.

במה שנוגע ליסוד "האנימוס", או הדעת, יש שוב להעיר כי במידה שהוא נדרש - הרי ביסודו שונה הוא אמנם ממה שראינו ביבשת אירופה, ומתדמה הוא למה שדורש סלמונד, בשיטת המשפט האנגלית. אולם, גם סלמונד, בדומה לפרשני היבשת, דורש את דעת-ההחזקה בכל משך ההחזקה, ועל-כל-פנים הרי זה לדידו יסוד העומד תמיד מוגדר בתוכו. בדין העברי, לעומת זאת - לבד ממה שנדרשת הדעת רק בתחילת ההחזקה או במקרה של משבר - אין היא מוכרת תמיד כיסוד אוטונומי, אלא ניתן לה להיבלע לעתים קרובות בדעת תכליתית כלשהי, וביחוד בדעת-קניין. במידה שנעשה כן, ממילא מתרחק כאן יסוד הדעת מן ה-animus possidendi{כוונת בעלות, _לטינית} של סלמונד ומתדמה הוא דווקא ל"אנימוס" כפי שזה נדרש ביבשת.

יג. החזקה צורך חזקה

אולם, ההחזקה העברית, כפי שהגדרנוה בסעיף הקודם, היא רק עצם ההחזקה, במהותה המעורטלת, ומספיקה היא בגדרים אלה רק לקשירת האחריות בנזיקין, ולא לעניין חזקה. לעניין חזקה, כפי שכבר היתה לנו הזדמנות לציין, דרושה החזקה מטיב מיוחד, וכאן נעמוד על גדריו של טיב מיוחד זה.

את הטיב המיוחד הזכרנו אמנם רק בקשר למקרקעין, אך למעשה נדרש טיב-החזקה מיוחד גם במיטלטלין. הדבר מתברר מתוך כך שחזקת-הקניין במטלטלין מבוססת על ההחזקה בהווה, בלי פנייה לבירור מוצא אותה החזקה בעבר - וממילא משמע כי מבחן-ההחזקה שהעלינו בסעיף הקודם והמבוסס על המשכיות כוח השליטה, מרגע מכריע אחד, המוכרח להימצא דווקא בעבר, אינו יכול לשמש כאן. מהו מבחן ההחזקה המיוחד לעניין חזקת-הקניין במיטלטלין יכולים אנו ללמוד מנוסח שו"ע חו"מ סי' קל"ג סע' א'. כאן נדרש שהמיטלטל יימצא "ביד האדם בחזקת שהוא שלו" - ונוסח זה יכול לשמש לנו מפתח בשני אופנים: ראשית, מתברר בו כי ההחזקה צריכה להיות כזאת, שממנה עצמה - כמות שהיא לפנינו - תוכל לעלות חזקת-הקניין, - ומשמע כי צריכה היא להיות באמת לא סתם כוח לשלוט, כי אם החזקה פעילה, או שליטה ממשית; ושנית, המלה "יד" עשויה ללמדנו מה ראוי להיחשב לעניין זה כשליטה ממשית מספיקה. במלה "יד" נרמזת כמובן, קודם-כל, אחיזת מגע מכוון, באמצעות היד האנטומית ממש; אך מלה זו משמשת במקורותינו לא רק לציונו של מובן ראשוני זה בלבד, אלא גם כמונח טכני לציון אמצעים שיכול אדם להחזיק בהם דברים כמו בידו. ברמה זו מתפשט המונח "יד" קודם-כל על חצרו של אדם^קנב) - מושג שעוד נחזור לעמוד עליו בפרק מיוחד להלן, - ומכאן על ד' אמותיו של אדם "בסמטה, או בצדי רשות הרבים, שאין הרבים דוחקים בהם, או בשדה שאין לה בעלים"^קנג) - והחפץ הנמצא בתחומים אלה, מדעת האדם, נחשב "בידו". כמו כן בהתאם למה שכבר ראינו, יכולה להספיק לעניין חזקה העובדה, שהחפץ נמצא בידו של שומר המחזיק בו משמו של בעל-בית ידוע - באשר ידו של שומר מסוג זה הריהי כיד בעל-הבית.^קנה)

במקרקעין דרושה לעניין חזקה שליטה אף יותר פעילה, והיינו שימוש מעשי במקרקע כדרך הנאתו ותשמישו. השימוש הזה צריך ללוות את כל משך ההחזקה הדרוש, אך הפסקות שהן עצמן מדרך התשמיש - אין בהן פגם.^קנו)

טיב ההחזקה הדרוש לחזקת-הדין, מטבע הדברים שווה הוא לזה הדרוש לשם חזקת-הקניין.

לפי זה ניתן לסכם, מבחינה השוואתית, כי ההחזקה הדרושה בדיני ישראל לעניין חזקה מתדמה מאוד להחזקה נוסח סאוויני, כפי שראינוה בצרפת ובאיטליה; אולם, כאן אין זו כל ההחזקה כלה, כי אם רק סוג של החזקה, - ומבחינה זו אפשר לראות דמיון בין ההחזקה לעניין חזקה במקרקעין לבין מושג ה-occupation{כיבוש, _אנגלית}, שנתקלנו בו ברשימת סוגי ההחזקה המובחנים במשפט האנגלי.

קנב) בבא מציעא י' ב'.

קנג) בבא מציעא, דף י' עמ' א'-ב', ושו"ע חו"מ סי' רס"ח סע' ב'.

[הערה קנד חסרה במקור]

קנה) בבא מציעא י' א', ור' לעיל, סע' ו' של פרקנו.

קנו) שו"ע חו"מ סי' ק"מ סע' ז', סי' קמ"א, סי' קמ"ו סע' י' וי"ד.

הדף הקודם הדף הבא