שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
אולם, בעיית היחידה הנכסית של המקרקעין אינה מתמצה במה שראינו בסימן הקודם. בסימן הקודם דיברנו על "גוש האדמה" או "הקרקע" המהווים את יסוד היחידה הנכסית המתפשטת לרום ולעומק; אך מהם "גוש האדמה" או "הקרקע" שעליהם דיברנו? כוללים הם בתוכם, קודם-כל, חומרים שונים ומשונים - וחומרים אלה אינם נראים לנו דווקא כדבר אחד ומאוחד, אלא אדרבה: יתכן שמבחינת המבנה החומרי והתפיסה המושגית הם ייראו לנו כבעלי ישות מיוחדת, כמוגרגרי-חול, אבנים, שכבות פחם, מצבורי מים, שרידים מאובנים וכיו"ב. כל מיני חפצים כאלה, כשלעצמם, הריהם לכאורה מיטלטלין (בלי שניכנס לפי-שעה להבחנה מוגדרת בין מיטלטלין למקרקעין) - והמיטלטלין השונים האלה הם הם המהווים למעשה, בצירופם, את גוש האדמה האחד, שהוא יסוד היחידה הקרקעית. נשאלה אם כך השאלה, מהו היחס הנכסי בין גוש האדמה האחד לבין המיטלטלין השונים המהווים אותו - ובענין זה אין אנו מוצאים בדרך-כלל, בשיטות-המשפט השונות, שום הוראה ישירה מפורשת, אלא צריכים אנו להסיק את הדין מעקרונות יותר כלליים.
העקרון הראשון שיש לנו לקחת בחשבון בכיוון זה הריהו בעצמו בלתי-מפורש, אלא מתגלה הוא כפשיטא בשיטות-המשפט השונות, והיינו שסתם מיטלטלין הנקלעים לתחום קרקע אינם דווקא משנים על-ידי כך את מעמדם הקנייני (לבדמן החזקה העשויה לחול בדבר שייכותם לבעל-החצר). בהתאם לכך נראה גם כפשיטא, שאם, למשל, יהלום שלי יתערבב בחלוקי-האבנים המהווים את פני-הקרקע באדמת השכן, הרי על-ידי כך בלבד הוא לא ייקנה לשכן, ואף לא ייהפךלחלק מהותי של אדמתו, אלא יישאר נכס נפרד לגמרי, השייך רק לי, - ומכאן באים אנו אל שאלה טרומית בענייננו, האם יש מקום להבחין - ואם כן, מהי ההבחנה - בין סתם מיטלטלין הנקלעים לגוש קרקע מסוים לבין מיטלטליןהנחשבים כמרכיביו?
גם על שאלה זו אין למעשה תשובה מפורשת, אך נראה לומר כי יש כאן מקום להבחין בין סתם מיטלטלין הנקלעים לגוש הקרקע לבין מיטלטלין שהם חומרים גיאולוגיים. אכן, גם חומרים גיאולוגיים, יתכן שלא יהיו שייכים למקוםמקדמת דנא, אלא יהיו נקלעים אליו מגוש קרקע אחר ומתוך קניינם של בעלים אחרים - עד-ידי רעידת אדמה, או מכוח הרוח, או אף על-ידי פעולה אנושית מכוונת; אולם, חומרים שכאלה, מעצם טבעם יוצרים הם לפחות חזקה בדברשייכותם למקום מלכתחילה, ואפשר אפוא לראותם בסתם כחומרים אשר הם הם המהווים את גוש האדמה, לעומת כל מיני חפצים אחרים, העשויים להימצא בו, ואשר מתוך אי-היותם חומרים גיאולוגיים ברור בהם ממילא כי אין הםשייכים לגופו.קלד)
באופן כזה, מתוך כל מיני החומרים העשויים להימצא בגוש האדמה, חוזרים אנו להתעניין במיוחד בחומרים הגיאולוגיים; אך - כאמור - גם ביחס אליהם אין אנו יכולים להסיק בהכרח שקניינם מתמזג בקניינו של הגוש. בכיוון זה, מטבעהדברים, יש לנו רק חזקה, ובהתאם לכך יוצא כי אף-על-פי שביחס לכלל החומרים הגיאולוגיים הנמצאים בשעה כלשהי בגוש קרקע מסוים צריכה לחול ההנחה כי הם הם המהווים את הגוש ושייכים לבעליו, הרי ביחס לכל אחד מהםלחוד תיתכן הוכחה נוגדת. אולם, נראה שאין זו התוצאה המשפטית למעשה בשיטות האירופיות. לפי סע' 546 של ספר החוקים האזרחי בצרפת, מתפשטת הבעלות של חפץ, מאליה, על "כל המתחבר לחפץ באופן נספח (accessoirement{אקראי, צרפתית}) בין באופן טבעי ובין מלאכותי", ובין אם זה במקרקעין ובין במיטלטלין - ואם נניח כי חומר גיאולוגי המצטרף לגוש האדמה יוצר אמנם חזקה שייכות טבעית לגוש, הרי ממילא פירושו של דבר הואכי ההתחברות במקרה כזה היא "נספחת", והחזקה נהפכת אפוא לשייכות גמורה בדין.קלה) תוצאה דומה מתחייבת גם במשפט האיטלקי, על-פי סע' 840, שעליו הערנו מקודם, ושאף הוא מסתנף בודאי מאותו עקרון ה-accessio{רְכוּשָׁה, לטינית} הרומי, שעל-פיו מתפשטת הבעלות באופן אוטומטי מן החפץ העיקרי לנספחיו.קלו) גם בגרמניה - אף-על-פי שהניסוח המפורש של החוק עשוי כאן אפילו לסתור את דין ה-accessio בענייננו המיוחדקלז) - הרי ההנחות הנחשבותכהנחות-היסוד של ניסוח זה מחייבות את הדין, גם בענייננו, באופן חד-משמעי.קלח) בשוייצריה מייבא סע' 642 של הצג"ב את הדין הגרמני, ואינו צריך להתפרש ודאי באופן שונה ממנו; ועל-ידי הסעיפים 660 ו-772 אף מתאשר הדברבענייננו בפירוש. אצל פרשני המשפט האנגלי משתמעת גם-כן אותה העמדה.קלט)
מסקנה זו אינה סותרת מה שראינו לעיל, שגם בכל השיטות האירופיות תיתכן בעלות נפרדת בחלקים של גוש האדמה. כי באמת, יש להבחין היטב בין שתי נקודות-הסתכלות: מקודם דיברנו על גוש האדמה כחפץ אחד, בהתעלם מןהחומרים המהווים אותו; ומבחינה זו מכירות אמנם גם כל השיטות האלו באפשרות של בעלות נפרדת בחלקיו השונים - והיינו חלקיו הקרקעיים, הנתפסים כקבועים במקומם וכגושי-קרקע בעצמם, והבאים כמעט לידי זיהוי עם שכבתהחלל המופשט שבה הם נמצאים. לעומת זאת, כאן דיברנו על אפשרות של בעלות נפרדת בחומרים של גוש האדמה - היינו בחומרים שלא בבחינת חלקים מרחביים של הגוש, אלא בבחינת חלקים גופיים העשויים גם להיטלטל ממקומםואשר מקומם אינו עוד גורם מהותי בתפיסתם המושגית - ומבחינה זו, נראה שההפרדה הקניינית נמנעת בשיטות האירופיות כל זמן שההפרדה המרחבית לא יצאה אל הפועל. ההבדל יכול להיות מתואר גם מבחינה זו, שהפרדת הבעלותבחלקי הגוש הקרקעי כגושי-קרקע כרוכה בהכרח בשעבוד כנגד היחידה הקרקעית בכללה או בהתפשטות ההפרדה גם על החלל המופשט כשלעצמו, בעוד שהפרדת הבעלות בחומרים של הגוש - אף אם תתאפשר - אינה כרוכה בשוםסיבוכים מחויבים שכאלה.
לעומת הדברים האלה, אם נעבור עתה לדין העברי, נראה שאין הוא קובע שום הכרח מלאכותי בדבר התאחדות הבעלות בגוש האדמה והחומרים העשויים להצטרף אליו, אלא משאיר הוא את העניין במסגרתו ההגיונית הפנימית, - והיינושחומרי הגוש הקרקעי הם רק בחזקת בעלותו של בעל הגוש, אך ביחס לכל חפץ מיוחד שבהם תיתכן גם הוכחה נוגדת. זוהי המסקנה המתחייבת על-פי שו"ע חו"מ סי' קס"ח סע' א'.קמ)
קלד) בחוק האיטלקי, בסע' 840, מוצאים אנו אמנם הוראה כי בעלות הקרקע מתפשטת על העומק שלה, "על כל הנמצא שם", בלי הבחנה בין מיני החומרים; אך הוראה זו היא בלי ספק רחבה יותר ממה שצריך להשתמע מתוכה למעשה.
קלה) ר' אוברי ורו, ב׳, עמ' 260-261.
קלו) השווה מסיניאו, ב/א, עמ' 288-289.
קלז) סע' 93 של הבג"ב קובע את דין ה-accessio (רְכוּשָׁה, לטינית} דווקא בחפצים שאינם יכולים להינתק בלי נזק או שינוי מהותי, ואילו סע' 94 דורש דווקא חיבור "איתן" (fest verbundenen){גרמנית} בעוד שגרגרי חול, למשל, אין בהם שום חיבור איתן וסילוקם מן הקרקע יכול להיות בלתי-מזיק ופטור מכל שינוי מהותי.
קלח) ר' פלנדט על סע' 93 של הבג"ב: "ההסדר שבסעיפים 93 ואילך מבוסס על הנחת-היסוד החרישית כי חפץ מאוחד וחלקיו (בין המהותיים ובין שאינם מהותיים ...) כל זמן שהם חלקיו, צריכים להיות נתונים עד כמה שאפשר לגורלמשפטי מאוחד ...".
קלט) צ'שיר עמ' 115; הלסבורי-סיימונדס, ל"ב, עמ' 249; ברום, עמ׳ 259-260.
קמ) כך, לפחות, כשמכלול הדברים מופרד כאן ליסודותיו, והבעייה של הבעלות בחומרים המצטרפים מובחנת מבעיית ההסדר בין הבעלים השונים בדיעבד, שאליה נחזור עוד לחוד להלן.