שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
מעשה הקניין של דיני ממונות המובלט במשפט העברי בדרגת חשיבות שנייה, מיד אחר מעשי ההחזקה,עט) הריהו "קניין הכסף", והיינו התחלת ביצועו של המכר מן הצד ההפוך - לאו דווקא מצד ביצוע ההעברה המכוונת של עצם הנשוא הנמכר, כי אם מצד תשלומו של המחיר: מסירתו של הכסף המוסכם או לפחות חלק ממנו, על דעת תשלום וגמר המיקח, בהסכמת הצדדים.פ)
והנה, להבנת דרך פעולתו ודיניו המיוחדים של קנין הכסף כבר מוכרחים אנו להתחיל להיכנס באופן שיטתי לבירור מהותו המיוחדת של המחיר הכספי מעיקרא - ובכיוון זה נזכיר קודם כל את העובדה, שהכסף הוא נכס הנבדל מכל מיני הנכסים האחרים בכך, שהנאתו לבני אדם איננה בשימושו החומרי שלו בעצמו, כי אם רק בערך המיוחס לו באופן סמלי והמאפשר להחליפו בערכים אחרים, אשר להם זקוק האדם לשמם. בהתאם לכך לא יתכן שהכסף יהיה נשוא עצמי למיקח וממכר, שאדם יצא להשיג לו בבחינת נכס המוגדר בזהותו החומרית המיוחדת, כגון "מאה מטבעות אלופא) אני מבקש, ואתן לך תמורתן כך וכך". אך יתר על כן, אפילו מצד ערכו המופשט, לא יתכן שהכסף יהיה נשוא לביקוש למיקח, כגון "מאה שקל אני מבקש לי ואתן תמורתן כך וכך": מאת השקלים אינם אלא מודד ותעודה לערך שבעל השקלים זכאי לו מאת החברה, תמורת ערך ממש, שמן הסתם הוא סיפק, מצידו, לבני החברה, - ומי שמבקש לו את מאת השקלים צריך אפוא מטבע הדברים קודם כל לזכות בהם על ידי הספקת התמורה כמוכר, ואין הוא יכול להופיע במישרין כמועמד למיקח של הכסף.פב) במלים מסכמות ניתן לומר כי המטבעות, או הכסף (ולפחות כסף במובן ובשימוש הרגיל) מעצם טיבם ועניינם אין הם יכולים לשמש כבסיס של המכר - כ"סחורה" או כ"ממכר" - אלא יכולים הם לשמש רק כ"תמורה" לסחורה,פב-1) כאמצעי של תשלום, או כ"מחיר".פג) מציאות זו, כפי שכבר ראינו, יש לה ביטוי בהגדרת המכר גם בשיטות הנוכריות, אך בשיטות האירופיות מיטשטשת היא מבחינת הדינים המעשיים של המכר, על ידי כך שהספקת הסחורה ותשלום המחיר מופיעים כאן כנושאים לשתי חובות מקבילות ושוות מעמד. בדיני ישראל, לעומת זאת, המבנה הוא אחר וניתן בו ביטוי מלא למציאות העניינית שתיארנו: הספקת הסחורה איננה כאן עניין של חובה, אלא מעמידה היא את המכר באופן עצמאי מלכתחילה, כפי שראינו - למשל - על ידי מעשה המסירה, ואז - עם ביצועו של מעשה המסירה, נולדת ממילא החובה של תשלום המחיר כנגדו, בבחינת תוצאה שבדיעבד.פד) אולם, גם כאשר מעשה הקנין המעמיד את המכר אינו במסירה ממשית של הסחורה עצמה, כי אם בתשלום הכסף, אין המבנה משתנה. אין מסירת הכסף מזכה בו את המוכר ומעמידה כנגדו חובה של הספקת הסחורה - כדרך שמסירת הסחורה מזכה בה את הלוקח ומעמידה את חובת התשלום - אלא מסירת הכסף אף היא מעמידה מלכתחילה רק את ההסדר של הקנאת הסחורה ומסירתה אגב כך על ידי "קונסטיטוט פוססורי", וכשזוכה הלוקח באופן כזה בסחורה, שוב מתחייב הוא ממילא במחיר, כענין שבדיעבד, ואילו הכסף שנמסר נחשב מעתה כתשלום על חשבון פרעונו של החוב הלזה.פה)
אם מסירת הכסף אינה מצליחה, משום מה, להגשים את הקנאת הסחורה כמדובר, נעשה הכסף להלוואה הטעונה החזרה.פו)
בנקודה זו, אולי יכולה להתעורר הטענה כי שיטת החובות המקבילות היא בכל זאת יותר מאוזנת, מפני שיש בה כדי לבטל את המכר ולחייב בהחזרת הסחורה שסופקה, כאשר חיוב התשלום אינו מתמלא - כדרך שהמכר עשוי לבטול, תוך ביטול חובת התשלום וגרם חובה להחזרת המשולם, כאשר אינה מתמלאה החובה של הספקת הסחורהפז) - בניגוד לדין העברי, המבטל אמנם את התשלום במקרה של העדר הקנאת הסחורה, אך המחייב לפי שיטתו לקיים את המכר במוחלט ולהשאיר את הסחורה ללוקח, גם אם זה לא יפרע לבסוף את המחיר אשר בו התחייב. אולם, להלן - בסעיף המיוחד של דיני המחיר - נראה שלמעשה אין בעניין זה הבדלים חשובים בין דיני ישראל לשיטות הנוכריות, גם אם הגישה העיונית היא שונה.פח) יש להדגיש כי בשלב זה אין אנו דנים עדיין במכלול הדינים של המחיר, כי אם רק בתשלום על חשבון המחיר כסוג של מעשה קניין.
מבחינה זו לא נותר לנו כאן אלא להוסיף, שאף על פי שראינופט) כי מדאורייתא קניין הכסף הוא מעשה הקניין העשוי להידרש במכר אפילו בהכרח, הרי מדרבנן הודחק סוג זה של מעשה קניין אף עד כדי כך שבמיטלטלין - בסתם - כמעט אין מכירים בו עוד כלל. כך הוא מפני שבמיטלטלין קיימת הסכנה שאמרנו, שהמוכר יטען "נשרפו חיטיך בעלייה",צ) והיינו, שעל אף היותו לשומר פקדון אגב הקניין, מכל מקום יוכל הוא להיפטר בטענת נזק באונס. סכנה זו חשובה במיוחד כאשר המוכר מצידו קיבל כבר את הכסף ולכן, על אף סמיכת הדעת הגמורה המתגלה לכאורה בתשלום הכסף, ואף על פי שלכאורה אפשר היה להניח, שאם הסכים הלוקח לשלם את הכסף מראש, הרי שודאי לקח את כל הסכנות בחשבון והוא סבר וקיבל - מכל מקום העדיפו חז"ל להחמיר, מפני השיגרה המרובה השוררת בעסקים מסוג זה, והתקינו שתשלום כסף על חשבון מחירם של מיטלטלין לא יקנם בסתם ללוקח,צא) אלא ייצור רק חיוב להקנותם ולקנותם באיום של קללת "מי שפרע", כפי שראינו בפרק הקודם.צב)
אולם, במקרים מסוימים עדיין מועיל קניין הכסף באופן קנייני גמור במוחזק, אפילו במיטלטלין:
א) כשהמכר הוא לא לקניין הגוף, כי אם לשכירות בלבד, שאז יש להניח כי המשכיר - אשר החפץ שלו - לא יתרפה בשמירה וישתדל להציל אפילו באונס;צג)
ב) כשיש ללוקח תפיסת ידצד) במקום שבו שומר המוכר את החפץ, ויכול הוא אפוא לדאוג גם בעצמו להצלת המיקח מאונסים;צה)
ג) כשבעת עריכתו של קניין הכסף אין החפץ נמצא תחת יד המוכר, אלא נמצא הוא במקום שאינו מוחזק על ידי שום אדם (ומעשה הקניין אמור היה אפוא רק להעביר את הקניין ולא היה בו כדי לעשות את המוכר לשומר, בבחינת "קונסטיטוט פוססורי").צו) הטעם הוא כמובן, שמעשה הקניין במקרה כזה הוא ממילא גם בבחינת הרשאת החזקה ללוקח, והדאגה להצלת המיקח היא מלכתחילה על הלוקח עצמוצז) (אם הלוקח אינו יודע כי המיקח איננו נשמר ושעליו לקחתו בעצמו, ממילא לא יועיל קנין הכסף, והרינו חוזרים לתקנה הכללית);
ד) כשהמיקח הוא דחוף, באופן שברור לצדדים כי במקרה שלא יתקיים המיקח לא יוכל הלוקח להשיג את החפץ הנחוץ לו בעוד זמן ממקום אחר,צח) או שנעשה המיקח בחטף, תוך התעלמות מכוונת מדיוק הסכום המשולם או מדיוק גדרי הסחורהצט) - או שזקוק המוכר לכסף לאלתר והלוקח נענה לקנות ממנו על דעת הוצאתו ממצוקה זוק) - והיינו במלים אחרות, כשלא רק עצם דברי הקניין ותשלום הכסף מוכיחים סמיכת דעת גמורה, אלא גם המסיבות מצידן מוסיפות הוכחה, שאמנם סמכה דעת הצדדים על קניין הכסף;
ה) כשהצדדים הסכימו בפירוש שהקנין יעבור עם תשלום הכסף;קא)
ו) כשהמיטלטלין הם רק חלק מנשוא המיקח, ויתר נשוא המיקח עשוי להיקנות בכסף לאלתר;קא-1)
ז) כשאחד הצדדים הוא הקדש, או הקדש-צדקה, או אפוטרופוס, יש אופנים מסוימים שבהם מעמידים את הדין לטובתם של הללו - תוך חילוקים שונים - על דין תורה שאין המכר נגמר אלא בכסף (ומכל מקום אין על הצדדים הללו חיוב "מי שפרע", אף כשמחילים על המכר את התקנה הכללית).קב)
עט) ובניסוח הלשוני - אף לפניהם, כי הנוסחה המקובלת על פי לשון המשנה הריהי כידוע "בכסף ובשטר ובחזקה" (משנה קידושין, פ"א מ"ה). יתר על כן, מדאורייתא - בהבדל מן התיקון מדרבנן - נראה שמכר אף אינו נגמר אלא דוקא בכסף: ר' בבא מציעא מ"ו ב' וקידושין כ"ט א' , ושו"ע חו"מ סי' קצ"ט סע' ד', וש"מ על ב"מ (מ"ו) [מ"ז] ב', ד"ה וקשיא ליה לר' יוחנן.
פא) אולי מיותר הוא להעיר כי המדובר הוא כאן, כמובן, במטבעות שהן מטבע עובר לסוחר, ולא בחומר שיש לו אמנם צורת מטבע אך איננו עוד "כסף" והמבוקש לשמו, כמזכרת היסטורית, תכשיט או כיו"ב.
פב) שוב אולי אין צריך לומר שכמובן יוצא מכלל זה כסף מסוג מטבע זר או אף מטבע פנימי מועדף, העשוי להידרש אף בערכו המופשט כנשוא למיקח תמורת כסף רגיל.
פב-1) במושג "התמורה" משתמשים אנו כאן במובן עממי-כללי, ולאו דוקא במובן הטכני שנברר להלן.
פג) ר' בבא מציעא, פרק ד' (פרק הזהב), וביחוד משנה א' שם; ור' דעת רב פפא ופירוש רש"י שם, בדף מ"ה עמ' ב', בהסבר לדין שאין מטבע נעשה חליפין, והיינו משום שאין המטבע מבוקש לשמו, אלא חשוב הוא רק "על ידי צורה שבו" - גושפנקת המלכות הטבועה בו. השווה מאמרו של Savatier: Essai d'une presentation nouvelle des biens incorporels, המתפרסם ב-Revue trimestrielle de droit Civil מן החודשים יולי-ספטמבר 1918, בעמ' 345 ואילך, והמציג תפיסה כזאת כאילו היתה השג מיוחד של המדע המשפטי החדיש.
פד) ר' בפרקנו לעיל, בסמיכות להערה י"ז - ור' גם עה"ש חו"מ סי' קצ"א סע' ג'-ד' וסי' קצ"ח סע' א'.
פה) עה"ש חו"מ סי' ק"צ סע' ב'. ודוק בעקרון שאין הכסף קונה בחליפין, כפי שהערנו לעיל וכפי שנחזור ונראה עוד להלן.
פו) עה"ש חו"מ סי' שע"ג סע' ג'-ד', ור' גם סי' קצ"ח סע' י"ד-ט"ו.
פז) ר' לעיל, בפרק א', הערה רס"ז.
פח) פשיטא שההבדל המעשי הוא אפסי. קודם כל בגלל כך, שאם יש ללוקח נכסים, הרי שאפשר להוציא ממנו את המחיר גם אם אין המכר מתבטל, ואילו כשאין לו נכסים - ואף הסחורה שקנה שוב אינה בידו - אין עצה ואין תבונה נגדו, בין אם נאמר שרק חייב הוא במחיר ובין אם נאמר שהמכר חוזר.
פט) לעיל, הערה ע"ט.
צא) עה"ש חו"מ סי' קצ"ח סע' א-ב; ור' סי' ר"ג סע' טז.
צב) נושא שלישי, סוף סע' ד', בסמיכות להערות ר' ור"א.
צג) עה"ש חו"מ סי' קצ"ח סע' ו. לענין גדרי האחריות לאונס בשכירות ר' בספר על "דיני הקניין במוחזק", פרק ד', סע' ה, מס' 2, ס"ק א', בסמיכות להערות צ"ג ואילך.
צד) למשמעותו של מושג זה, ר' בספר על "ההחזקה ודיניה", פרק ה', סע' ב, בסמיכות להערות ט"ו וט"ז.
צה) עה"ש חו"מ סי' קצ"ח סע' ג'.
צו) ר' בספר על "ההחזקה ודיניה", פרק ג', סע' י', מס' 1, הערה קכ"ט. (אם החפץ מוחזק, אבל לא ברשותו של המוכר, מתעוררת בעיה עקרונית לגבי עצם אפשרות ההקנאה, ונדון בדבר לחוד).
צז) עה"ש חו"מ סי' קצ"ח סע' ד'.
צח) עה"ש חו"מ סי' קצ"ט סע' ה'.
צט) עה"ש חו"מ סי' קצ"ט, סע' ב'.
ק) דוק בעה"ש חו"מ סי' רי"א סע' ג'.
קא) עה"ש חו"מ סי' קצ"ח סע' ה'.
קא-1) עה"ש חו"מ סי' ר"ג סע' ט"ו.