ה.ה.3.

3. החצר כ"יד" של בעלים-שותפים

בקשר למשמעות החצר לעניין "יד", יש לנו גם לחזור ולברר את הדין כשבעל-החצר איננו אחד, אלא יש לחצר בעלים-שותפים.

בעלות-החצר היא משותפת כשיש אנשים אחדים הזכאים להחזיק ולהשתמש בחצר המשותף לעצמם, בכפוף לזכותו של כל אחד מהם לעצמו הוא, בגדרי השיתוף. והנה, בשיתוף כזה אינה מתעוררת שום בעייה מיוחדת לעניין דיני הנזיקין, וכן גם לא בקשר ל"יד" - במידה שאמורים הדברים בין כולי עלמא לבין השותפים כשהם עומדים כאחד. אולם, בעייה מתעוררת קודם-כל בקשר לתפיסה באמצעות החצר, כשאחד השותפים אינו שותף לכוונה. במקרה כזה אין החצר תופסת את החפץ לשותפים - אבל כל אחד מהם, או כל האחרים יחד, יכולים בכל-זאת להשתמש בחצר כ"יד" לעצמם, במידה שלא יפגע הדבר בזכות המקבילה של חברם; ויכולים הם אפוא לתפוס את החפץ להם - אלא אם השותף האחר רוצה דווקא לתפוס לעצמו.^ע)

מתוך שהחצר יכולה לשמש "יד" גם לכל אחד מן השותפים בנפרד, הרי כשמתגלעה באמת מחלוקת כזאת, ושותפים שונים טוענים לזכות שלמה, כל אחד לעצמו, רואים אותם כמוחזקים בשווה - וחולקים ביניהם. זהו גם הדין לעניין חזקה, במקרה שהשותפים נחלקים ביחס לשייכות הטרומית של חפצים הנמצאים בחצר המשותפת. כשמגיעים הדברים לידי חלוקה, חולקים בשווה, בלי שים לב לחלק היחסי של כל שותף בשיתוף - חישוב שאינו שייך לעניין.^עא)

ולבסוף, אף-על-פי שהחצר יכולה לשמש "יד" לכל אחד מן השותפים בנפרד, וביחוד כשחבריו אינם מתנגדים, מתעוררת השאלה אם החצר יכולה לשמש כך גם כשהתפיסה אינה מתיחסת לחפץ הבא מבחוץ, כי אם להעברת החזקה משותף אחד למשנהו. התשובה היא פשוטה, שהעברה כזאת היא בדרך-כלל אפשרית, אם תיעשה באמצעות כלי של השותף המקבל; כי בסתם רשאי כל אחד מן השותפים להניח את כליו במקום כלשהו בחצר המשותפת - ובמידה שכך הוא, נעשה תחום הכלי לחצרו המיוחדת של בעל הכלי.^עב) אולם, במידה שאמורים הדברים בהעברה על-ידי החצר המשותפת כשלעצמה (שפירושו, למעשה, העברה על-ידי עצם ההסכם שבין השותפים), משאירה הגמרא את העניין בתיקו, והתוצאה היא אפוא כי ההחזקה איננה עוברת.^עג)

ע) שו"ע חו"מ סי' ר"ס סע' ד', ונתה"מ שם ס"ק ט', ותשובת הרא"ש כלל א' סי' א'.

עא) ר' תשובת הריב"ש סי' רס"ד ועה"ש חו"מ סי' קל"ח סע' א'.

עב) שו"ע חו"מ סי' ר' סע' ט'.

עג) קדושין ח' ב', ותוספות שם, ד"ה אם, ושו"ע אה"ע סי' ל' סע' ג'.

הדף הבא