א.ה-ו.

ה. "דיני הרכוש" באיטליה

באיטליה שוב מוצאים אנו את מושג ה-patrimonio {המורשת, _{איטלקית}} המקביל ל-patrimoine {המורשת, _צרפתית} הצרפתי;^כו) אבל מושג "הנכסים" אינו משתלשל כאן ממושג זה - אין הוא מציין את הזכויות הנכללות ב-patrimonio - אלא, לפי הגדרת החוק, רק את "החפצים העשויים להיות נשוא לזכויות".^כז) הנכסים במובן זה הם הנשוא לדיני הרכוש (La proprieta {הנכס, _{איטלקית}),^כח) וכך נוצר גם באיטליה אותו היחס בין ה-patrimonio לבין "דיני הרכוש", אשר ראינו בגרמניה בין ה-Vermögen {נכסים, _גרמנית} ו"דיני החפצים". עם זאת יש לציין כי ליבו של המחוקק האיטלקי לא היה כנראה לגמרי שלם עם החלפת השיטה הצרפתית בשיטה הגרמנית,^כט) כי בסע' 873 קובע הוא לאמור: "כל אימת שאין החוק מחייב אחרת, חלות ההוראות הנוגעות לנכסי מקרקעין גם על הזכויות הריאליות אשר נשואן מקרקעין ועל התביעות המתיחסות אליהן; ההוראות הנוגעות לנכסים מיטלטלים חלות על כל הזכויות האחריות". כמו כן מצרף סע' 814 למושג הנכסים את "הכוחות הטבעיים שיש להם ערך כלכלי",^ל) ואילו הפרשן מסיניאו מצרף למושג הנכסים גם את הרעיונות, בבחינת "חפצים או נכסים מופשטים".^לא)

ו. השיטה השוייצית

השיטה השוייצית דומה בעקרון לחלוטין לשיטה הגרמנית, אך גם בשוייצריה יש כמה סטיות מעקביות השיטה הגרמנית. החשובה ביותר היא, שהזכויות הריאליות אשר אינן צמודות לזכות במקרקע מסוים והנרשמות בספרי האחוזה לתקופה של שלשים שנה לפחות, דינן כחפצים ונתונות הן לבעלות כחפצים חומריים.^לב)

הסטייה השנייה, הדומה במהותה לאחותה, הריהי שגם המיכרות נידונים כחפצים חומריים,^לג) ואילו הסטייה השלישית היא ש"כוחות הטבע הניתנים לשליטה משפטית ואינם נמנים עם המקרקעין" הריהם מיטלטלין, וגם הם אפוא דינם כחפצים.^לד) "הכוחות הנמנים עם המקרקעין" הריהם אותם שיש זכות להפיקם ממקרקע בגדר הסטייה הראשונה שאמרנו.^לה) יש לציין גם-כן שלעניין מכר נחשבות כחפץ (מיטלטל) אף זכויות של תביעה וזכויות אחרות שאינן מקבלות מעמד חפצי כמקרקעין (כגון זכויות רעיון, ואפילו זכויות ריאליות במקרקעין שאינן נתפסות בגדר הסטייה הראשונה שלעיל).^לו)

כו) מסיניאו, א', עמ' 383.

כז) סע' 810 של ספר החוקים האזרחי.

כח) שם, ספר שלישי; ואולי יש להבדיל בין הכותרת "Della Proprieta {של הנכס, _{איטלקית}}" בראש הספר השלישי, ששם יש לתרגם "רכוש", לבין אותה הכותרת בראש הפרק השני של הספר השלישי, ששם נראה לתרגם "בעלות".

כט) ספר החוקים האזרחי החדש באיטליה נכנס לתוקפו ב-1942. קודם לכן היה החוק האיטלקי זהה כמעט לחוק הצרפתי.

ל) בהבדל מן המשפט הגרמני: אנקצרוס-ניפרדי, א', עמ' 498-499. בצרפת נפסק כי הטיית חשמל דינה כגנבת מיטלטל: פלניול, א', עמ' 906, והשווה לגבי המשפט האנגלי - קני, עמ' 222. במדינת-ישראל נראה מן הסעיפים 126, 1234 ו-1261 של המג'לה כי הכוחות הטבעיים צריכים להיתפס כחפצים במידה שניתנים הם "להיאצר". פרופ' טדסקי, במאמרו "הנכסים ללא בעלים והמדינה" (בעמ' 170) מבקש אמנם לתרץ את המג'לה באופן אחר, אך לשם כך מניח הוא כי יש סתירה במג'לה, ועל-כל-פנים אין הוא מזכיר את סע' 126, אשר לע"ד מיישב הוא את הסתירה.

לא) מסיניאו, א', עמ' 407 ואילך. עם זאת הסתייג מסיניאו מתפיסת המוניטין או מכלול בית-העסק כ"חפצים מופשטים": שם, עמ' 414 ואילך.

לב) סע' 655; ור' רוסל ומנתא, ב', עמ' 320. תופעה דומה ישנה אמנם גם במשפט הגרמני, לגבי קניין מקום (סע' 1017 של הבג"ב וסע' 11 של חוק קניין המקום - Babbaurechtsverordnung - מ-1919); אבל במשפט הגרמני זוהי רק אנומליה (הנובעת באופן פרדוקסלי דווקא משאיפת-עקביות שלא לצורך, בעקרון שאין להפריד בין הבעלות בקרקע לבין הבעלות בחיבוריה), ואילו במשפט השוייצי כבר פותחו הדברים עד כדי כך, שהאנומליה עצמה הפכה לשיטה.

לג) סע' 655. הסטייה מתבטאת בכך, שעל פי המיון הפשוט צריכה היתה זכות המיכרה להיתפס כזכות של כרייה בקרקע הזולת.

לד) צג"ב סע' 713.

לה) טואור, עמ' 495.

לו) חוק החיובים, סע' 187; רוסל ומנתא, ב', עמ' 397.

הדף הבא