א.ה.3.

3. "התישנות מקנה"

המשמעות המעשית השנייה שכבר היתה לנו הזדמנות להזכיר בפוססיה האירופית נמצאת במושג ה-usucapio { התישנות מקנה, _לטינית} או - כפי שמקובל לקרוא לזה, בנסיון של תרגום לעברית - ב"התיישנות המקנה". התרגום הוא על-פי השם הנרדף ל-usucapio: prescription acquisitive.{מרשם רוכש, _אנגלית}

תואר ההתישנות - "המקנה" - בא להבדיל מן ההתישנות המפקעת (prescription extinctive {מרשם הכחדה, _אנגלית}). זו, לפי המשפט הצרפתי והאיטלקי, מפקעת בכפוף לחריגים אחדים בלי זכות או תביעת-זכות בדיני ממונות, אם עברה עליהן תקופה מסוימת - כקבוע בחוק - ללא מימוש (אך אין נפקעות, ביחוד, זכות הבעלות והתביעה הפטיטורית להחזרת-הגוף מכוח הבעלות).^צב) בגרמניה ובשוייצריה מוכרת התישנות מסוג זה (verjährung{הגבלה, _גרמנית}) רק לגבי תביעות-הזכות ((ausprüche {_גרמנית}, אך לא לגבי הזכויות בעצמן.^צג) אף-על-פי-כן, על-פי סע' 901 של הבג"ב, נפקעת לגבי המקרקעין גם הזכות בעצמה, אם היא נשארת בלתי-רשומה בספרי-האחוזה, והתביעה למימושה התישנה. לעומת זאת, ההתישנות המקנה - טיבה הוא בהצמחת זכות ריאלית מתאימה לפוססור (למפרע), אם במשך התקופה הקבועה בחוק (עשר, עשרים או שלשים שנה, לפי המסיבות) הוא מימש לעצמו את יתרונותיה למעשה.^צד) אולם, הגדרה זו בעקביותה יכולה כמובן להיות נכונה רק במסגרת התפיסה הפוססורית כפי שראינוה בצרפת ובאיטליה. בגרמניה ובשוייצריה, מצידן, אין מקום לעקרון מאוחד של ההתישנות המקנה (ersitzung){בעלות מכורח הנסיבות, _גרמנית}, שיהא מותאם למלוא ההקף של התפיסה הפוססורית שלהן, כי תחולת ההתישנות המקנה היא מצומצמת כאן למקרים מוגדרים. ראשית, המחזיק מיטלטל במשך עשר שנים (או חמש שנים, בשוייצריה), לעצמו, בתום-לב - נעשה בעליו, במשוחרר מכל שעבוד שנשאר בלתי-ידוע לדידו.^צה) ושנית, במקרקעין, זוכה הפוססור או הקואזי-פוססור בזכות ריאלית שהיתה רשומה באופן כוזב על שמו בספרי האחוזה, אם הוא מימש את יתרונות הזכות לעצמו במשך שלשים שנה (בשוייצריה עשר שנים, ודווקא בתום-לב).^צו) המחזיק את המקרקע לעצמו במשך שלשים שנה יכול לזכות בבעלות אף אם לא היה רשום בספרי האחוזה - אם שום בעל אמיתי גם-כן לא היה רשום, או שהבעל האמיתי הרשום נעדר, ואין בנמצא רישום שנעשה בספרי האחוזה משמו של זה תוך שלשים שנות ההחזקה. לשם שינוי הבעלות נחוץ ביטול הבעלות הקודמת הרשומה וצו-רישום לטובת המחזיק מטעם בית-המשפט.^צז)

כהצדקה עיקרית להתישנות המקנה מציינים שוב את השאיפה ליציבות וביטחון במצב הקיים, בדומה להצדקה שראינו כבר בתביעות הפוססוריות - אלא ששם המדובר היה ביציבות וביטחון פיסיים, סייג להפרת שלומו של המחזיק, ואילו כאן המדובר הוא בנוסף על כך, ביציבות וביטחון משפטיים, שבהתבסס ההחזקה יהא המחזיק מוגן גם מפני שינוי מצבו אפילו בדרכי התדיינות מתוקנות, שנקבעו על-ידי שיטת-המשפט בעצמה. כפי שמבטא את הדבר דרנבורג, "הרעיון היסודי של ההתישנות המקנה הוא, שהזמן מעלה את ההחזקה לכלל הזכות הגמורה".^צח) מבחינה עקרונית תואמת הצדקה זו את ההסבר הניתן גם להתישנות המפקעת, שנועדת היא להבטיח את מצב הרכוש מפני תביעות שנשתהו יותר מדי^צט) - וכך אמנם חוזרים שני מיני ההתישנות ומתמזגים לכלל מוסד מאוחד מבחינה אידיאולוגית, על אף ההפרדה המושגית הברורה המתפתחת ביניהם ברמת העיצוב הטכני.

עם זאת נראה, שהצדקות אלו כשלעצמן לא הניחו תמיד את הדעת, כי הפרשנים משתדלים עוד לחזור ולהצדיקן על-פי שיקולים שמעבר להן. טענה^ק) אחת היא, שההתישנות המקנה קובעת גבול מסוים להפלג "ההוכחה השטנית", שבלעדי כן - אם נתאים לדבר מימרה תלמודית - הוא "לא מניח היה בעלות לכל בעל"; טענה אחרת היא שלטובת המחזיק במשך תקופה ממושכת מותר בעצם להניח כי היה לו שטר ואבד, ולכן באמת מן הראוי להכיר בבעלותו אפילו בלעדי השטר;^קא) ושלישית, אומרים שגם אם המחזיק איננו הבעל האמיתי, הרי אם ניתן לו להחזיק כדרוש להתישנות, ממילא יהא פירושו של דבר ברוב המקרים שהנפגע התרשל על-כל-פנים בעמידה על זכותו, ואולי אף ויתר עליה לחלוטין, בעוד שהמחזיק המפיק פירות מנכס מוזנח ראוי לעידוד.^קב) בגרמניה ובשוייצריה מסתבר שאף כל ההצדקות הנוספות מסוג זה לא נמצאו מספיקות בפשטות, כי שם נשאר החוק צמוד בעיקרו למסורת הרומית, לפיה לא היתה ההתישנות המקנה מועילה ברגיל אלא על רקע הצירוף של תום-לב סובייקטיבי מצד המחזיק ואסמכתא אובייקטיבית, שעליה יכול היה המחזיק להסתמך לכאורה לשם ביסוס הזכות שהוא טוען לה.^קג) מצד שני יש לציין כי הפחד מקשיי "ההוכחה השטנית" נשאר בשיטות אלה חסר-משמעות, לפחות במה שנוגע להתישנות במקרקעין, כי הקונה בתום-לב על סמך רישום בספרי האחוזה זוכה כאן במה שהוא מדמה לקנות, ממילא, באופן מוחלט.^קד) לגבי הנימוק של "השטר שאבד" - הוא הדין למעשה גם בצרפת ובאיטליה, אחר שקניית מקרקעין צריכה על-כל-פנים רישום פומבי, בארבע השיטות גם יחד.^קה)

צב) קולין וקפיטן, ב', עמ' 271 ואילך; מסיניאו, א', עמ' 178 ואילך, ב/א, עמ' 339 ו-347.

צג) אנקצרוס-ניפרדי, ב', עמ' 1397 ואילך; גוהל, עמ' 226 ואילך, וביחוד 232. בגרמניה מתישנות גם התביעות מכוח הבעלות (אנקצרוס-ניפרדי, שם, עמ' 1372, וולף-רייזר, עמ' 263), אך לא כן בשוייצריה (גוהל, שם, עמ' 227). עם זאת יש לציין, כי אף-על-פי שהתביעות מכוח הבעלות מתישנות בגרמניה בדרך-כלל, אין מתישנות בדרך-כלל התביעות מכוח זכות הרשומה בספרי האחוזה (אנקצרוס-ניפרדי, שם, עמ' 1403).

צד) קולין וקפיטן, עמ' 495 ואילך; מסיניאו, ב/א, עמ' 294 ואילך, 334 ואילך.

צה) בג"ב, סע' 937 ואילך; צג"ב, סע' 728.

צו) בג"ב, סע' 900; צג"ב, סע' 661, 731 מציעתא, ור' רוסל ומנתא, ג, עמ' 11-12. יתכן שהמחזיק הרשום יהא תם לב ושבכל זאת יהא זקוק להתישנות, במקרה שהפגם בזכותו אינו מתבטא בפגם ברישום של המקנה שממנו דימה לקנות, כי אם בעובדה חיצונית - כגון פסלות המקנה.

צז) בג"ב, סע' 927; צג"ב, סע' 662. בשוייצריה תיתכן התישנות מקנה כזאת לא רק לעניין זכייה בבעלות, אלא גם לעניין שעבוד שאדם מימש לעצמו כנגד בעל מקרקע נעדר: רוסל ומנתא, ג', עמ' 12.

צח) דרנבורג, א', עמ' 513. והשווה אוברי ורו, ב', עמ' 443-444: "ההתישנות המקנה אינה כל כך אמצעי של קנייה כמו שהיא אמצעי לביסוסה של קנייה הצפויה לנישול... מכאן ההשפעה-למפרע, הנמשכת מהשלמת ההתישנות... יסוד ההתישנות המקנה נמצא בצורך להבטיח את יציבות הבעלות..." כמו-כן פלניול וריפר, ג', עמ' 698: "ההתישנות המקנה נועדת להפסיק את הפירוד בין ההחזקה והבעלות, על-ידי כך שהופכת היא את המחזיק לבעלים. היא מביאה את העובדה לכלל התאמה אל הזכות (נראה שצריך היה להיות "את הזכות לכלל התאמה לעובדה"), כדי למנוע את ערעורם של מצבים שנעשו מכובדים על-ידי משך הזמן". הרעיון הובע כבר על-ידי המשפטן הרוסי גאיוס: ר' יולוביץ, עמ' 155.

צט) אוברי ורו שם, עמ' 445; והשווה מסיניאו, ב/א, עמ' 300.

ק) אוברי ורו, שם, עמ' 444-445; פלניול וריפר, ג', עמ' 697.

קא) פלניול וריפר, שם.

קב) פלניול וריפר, שם, 698; מסיניאו, ב/א, עמ' 299, והשווה כרך א', עמ' 183.

קג) וינדשייד, א', עמ' 556 ואילך; היילפרון, ג', עמ' 422 ואילך.

קד) ר' לעיל, הערה ס"ו.

קה) פלניול וריפר, ג', עמ' 634 ואילך; סע' 2643 של ספר החוקים האזרחי האיטלקי; סע' 873 של הבג"ב; סע' 958 ואילך, 971, 972 ואילך של הצג"ב.

הדף הבא