ב.ח.2.

בצרפת המתנה היא חוזה,^שפ) אך נידונה היא בסמיכות לדיני הצוואה.^שפא) קולין וקפיטן^שפב) מגדירים ש"המתנה בין חיים (donation entre vifs{_צרפתית}) היא חוזה אשר באמצעות אחד הצדדים, הנותן, מחסיר את עצמו דבר-מה (se dêposialle{להדיח, _צרפתית}) בחינם, בעודו בחיים, לטובתו של אחר, מקבל המתנה". להלן מבחינים הם בין מתנה ישירה ובלתי-ישירה. המתנה הישירה היא זאת שבה מעביר הנותן "את הבעלות באחד או אחדים מנכסיו" (ובודאי, נכסיו במובן המורכב, הכולל חפצים וזכויות), על-ידי מסמך נוטריוני או מסירה ביד (מסירה שתיתכן, כמובן, רק במיטלטלין חומריים). נראה גם שבמסגרת זו תיתכן למעשה לא רק העברה-ממש כי אם אפילו העמדת התחייבות מקורית.^שפב-1) לעומת זאת, מתנה בלתי-ישירה היא כזאת שבה יכולה ההגדרה להתקיים אף שלא בגדרי דיוק-הלשון של העברה כנ"ל, וכשאין מדובר בהתחייבות מקורית - וכגון מחילת חוב, ויתור על זכות בירושה לטובתו של יורש אחר, תשלום חובו של הזולת, רכישה לזכותו של שלישי^שפב-2) וכיו"ב.

מן המתנה מבחינים בצרפת את חוזה הטובה (contrat de bienfaisance{חוזה צדקה, _צרפתית}), אשר גם בו מוסכם אמנם בין הצדדים שבאחד יהנה את חברו בחינם, אך על-כל-פנים בלי שהמהנה יחסיר מעצמו משהו לטובת חברו. למסגרת זו משייכים את ההשאלה, את השמירה בחינם ואת הערבות.^שפג)

מצד שני, יש להבחין מן המתנה גם את "ההורשה החוזית" (institution contractuelle{_צרפתית}). מוסד זה דומה למתנה מבחינת מהותו החוזית ומבחינת עניינו בהינוי נכסי בחינם, אך ייחודו הוא בכך שאין הוא מתייחס לנכסי המהנה בעודו בחיים, כי אם לעזבונו, ואין ההינוי אמור להבשיל כאן אלא משעת מיתתו של האיש. באופן כזה, גם אם נבדל המוסד מן הצוואה הרגילה, על-ידי כך שההינוי תלוי כאן מלכתחילה בהסכמתו של הנהנה, וגם המהנה שוב אינו יכול לחזור בו, מצידו, משנקשר הזיכוי החוזי בנכסים לעתיד - מכל-מקום נראה שמבחינה עניינית ומעשית מכריעים לאו דווקא הקשריים המושגיים-החוזיים של המוסד, כי אם קשריו אל דיני הירושה (ואף יחסי-הממון של איש ואשתו), ולא נוסיף אפוא לדון בו בהמשך.^שפד)

הרקע לצירוף דיני המתנה אל דיני הצוואה בצרפת מצוי באפשרות, שאדם ישתמש במוסד המתנה במקום שכוונתו המהותית היא בעצם לצוואה - וכדי למנוע שבאופן כזה יוכל האדם לעקוף את החומרות שנמצא ראוי לערמן על דרך הצוואה, בא אפוא החוק הצרפתי להרחיב את תחום תחולתן של החומרות, באופן שלפחות חלקן יחול גם, במישרין או בעקיפין, על מתנות ועל צוואות כאחת. הרחבה זו מתיחסת בעיקר לחומרות של הערכת גילוי הרצון, כושר המתן והקבלה ודיני הקאוזה (הדגשה מיוחדת של המניע הסובייקטיבי בקשר לגידור הקנייני של חינם, וביחוד במגמה להבטיח את העדר הטעות, החוקיות והמוסריות).^שפו) אולם גם על פרטי הדיוקים הללו לא נתעכב כאן, באשר מרכז-כובדם הריהו בדיני הירושה, ולאו דווקא בדיני המתנה החוזית הכנה. עם זאת נציין לפחות את הנקודה האחת הזאת, שבהבדל מן הכלל הרגיל בדיני החוזים, כי תנאי בלתי-אפשרי בלתי-חוקי או בלתי-מוסרי מבטל את העסק מעיקרא, הרי בתחום הנידון כאן הכלל הוא הפוך, והיינו שרואים את התנאי נבטל, והמתנה קיימת במשוחרר ממנו.^שפז) אולם, כלל זה נמצא למעשה מרוקן מתוכנו על-ידי הפסיקה שקבעה, כי גם זיכוי של חינם יהא בטל מעיקרא אם התנאי הפסול שהוא נתלה בו היה בבחינת מניע מכריע ל"קאוזה".^שפח)

אם נחזור מכאן אל המתנה בין-חיים כמוסד מיוחד, הכלל הוא (בכפוף לחריגים, אשר בעצם כבר ראינו), שגם כוונת המתן וגם ההסכמה לקבל צריכות להתאשר במסמך מקויים על-ידי נוטריון (בין אם מסמך אחד ובין אם שני מסמכים משלימים), ובמקרה שהמדובר הוא במיטלטלין (לרבות תביעות בראוי) נחוץ שתצורף שומה של ערכם, חתומה על-ידי הנותן ועל-ידי המקבל.^שפט) סע' 931 של החוק מדגיש, שהמתנה בטלה אם אין הנוטריון משאיר אצלו את רשומתה. במקרה שהצעת המתן והבעת ההסכמה אינן נערכות במעמד אחד, הדין הוא שהמתנה נשלמת עם עריכת ההסכמה ואף אם הנותן אינו נמצא באותו מעמד, אולם המתנה מתבטלת אם הנותן חזר בו או מת לפני שנודעה לו ההסכמה.^שצ) עם זאת, במקום שיש נתונים מהותיים של מתנה אשר מתנה גמורה אינה עולה מתוכם רק מפני פגם בצורה, או מפני איזו טענה אפשרית אחרת של בטלות, ואילו הנותן -מצידו- לא עמד על בטלות המתנה עד שמת, עשויה המתנה להירפא ולקבל תוקף גמור, אם היורשים נראים כמאשרים אותה בפירוש או מסתמא. טעם הדבר הוא, שאחד הגורמים העיקרים לחומרות בהעמדת מתנה הריהו ברצון לבצע את ענייני משפחת הנותן, ואילו כאשר משפחה זו עצמה מסכימה למתנה, ממילא מתרופף הצורך להחמיר.^שצא)

במתנה, אשר על-פי תוכנה אין היא מתאימה להיות "מתנה בלתי-ישירה" וגם לא תיתכן בה "מסירה ביד", קיום הדרישות הצורניות הנ"ל הוא הכרח, והיינו שאם אחת הדרישות אינה מתקיימת יוצאת המתנה בטלה (בכפוף רק לאפשרות אישור היורשים, כאמור).^שצב) לכן (וביחוד כדי להעלים את המתנה מביקורת המשפחה או כדי להימנע מן המסים היתרים הכרוכים במתנה) מקובל בצרפת, שבמתנות מסוג זה מנסים לעקוף את הדין על-ידי הסוואתן כהעברת-רכוש בתמורה, או כמכר - וכגון שרושמים התחייבות תשלום בלתי-כנה, או שמוסרים שובר על תשלום שלא נתקבל, או מגלמים את העסק בהודאת-חיוב, ולו גם בלי ציון "הקאוזה". מתנה המוסווית באופן כזה מוכרת על-ידי בתי-המשפט כבת-תוקף וחלים עליה הדינים המהותיים של מתנה.^שצג)

מצד שני, ביחס למתנות הנערכות על-ידי מסירה-ביד יש לציין, שמסירה זו הריהי בבחינת תחליף לצורת ההעמדה הנוטריונית, אשר החוק מאפשר - במקביל לצורה הנוטריונית - לעניין עריכת מתנה בנכסים, אשר טיבם מאפשר בהם מסירה שכזאת. שני מיני הצורות האלו גם יחד משמשים כאן באופן שונה מדרך שימושם בחוזים תמורתיים: כי בחוזה תמורתי, העברת הנכס - או הזכות בנכס - מתקיימת על-ידי עצם ההסכמה המופשטת, אשר בה מתגלם החוזה, ואילו הצורה הנוטריונית עשויה להילוות על כך רק כגורם הוכחתי, בעוד שמסירה-ביד עשויה להצטרף רק לעניין העברת ההחזקה; לעומת זאת, במתנה, הברירה בין הצורה הנוטריונית והמסירה-ביד (במקום שזו אפשרית) הריהי עניין קונסטיטוטיבי, ובלעדי אחת הצורות האלו אין הנכס או הזכות עוברים מעיקרא, והחוזה נשאר בטל מיסודו (אלא אם ננקטת הברירה השלישית של הסוואה תמורתית).^שצד)

ביחס למתנה "הבלתי-ישירה" יש לציין, כי מיני המעשים שמנינו לעניין זה אינם מעלים על-כל-פנים מתנה אלא אם אמנם מתקיימים הם תוך הסכמת המקבל; אולם, חוץ מאשר במחילת חוב, לא שעת ההסכמה של המקבל היא הקובעת כאן את שעת המתנה, אלא הסכמה זו מועיל למפרע, משעת מעשהו של הנותן.^שצה)

בדרך-כלל נראה שהמתנה במשפט הצרפתי יכולה להיות מותנית,^שצו) אך יש מיני תנאים הנאסרים במיוחד במתנה. ראשית, נמנע תוקפה של מתנה המותנית בדבר התלוי אך ורק ברצונו של הנותן.^שצז) כמו כן, נמנע תוקף המתנה המותנית בהתחייבות המקבל לשלם את חובותיו העומדים של הנותן אשר לא פורטו מראש.^שצח) ולבסוף המתנה נשארת בטלה ביחס לנכסים האמורים להיכלל בה ואשר הנותן משאיר לעצמו רשות לפעול בהם, באופן שיהא עשוי לדחוק את זכותו של המקבל.^שצט)

שפ) קולין וקפטן, ג', עמ' 13.

שפא) ר' בספר החוקים האזרחי ספר שלישי, סימן ב': "על המתנות בין חיים ועל הצוואות", בעוד שהחוזים נידונים בסימן ג' של אותו ספר. נושא הספר הוא "על האופנים השונים לקניית רכוש".

שפב) בכרך ג', עמ' 677.

שפב-1) קולין וקפיטן, ג', עמ' 848-849, 860. עם זאת, לא תיתכן מתנה של נכסים שעדיין אינם ברשות הנותן: שם, עמ' 847.

מקבלי מתנת-התחייבות המתחרים ביניהם כנגד נכסים שאינם מספיקים אינם גובים באופן פרופוציונלי - כרגיל בין נושים מתחרים - אלא גובים הם לפי סדר קדימת המתנה.

שפב-2) ר' בפרקנו להלן, הערה תנ"ה.

שפג) שם, עמ' 678.

שפד) שם, עמ' 680.

שפו) שם, עמ' 683 ואילך.

שפז) שם, עמ' 612 ואילך.

שפח) שם, עמ' 698, ור' גם הערה מס' 8 לסע' 900 של ספר החוקים האזרחי בהוצאה הקטנה של דאלוז.

שפט) קולין וקפיטן, ג' עמ' 826, 879. עריכת המסמך או המסמכים הנוטריוניים אף מצריכה את נוכחותם של שני עדים או של נוטריון נוסף. שם, עמ' 821-822 ו-824, ור' בנספחים לסע' 1317 של ספר החוקים האזרחי בהוצאה הקטנה של דאלוז.

שצ) קולין וקפיטן, ג', עמ' 824.

שצא) שם, 826-827.

שצב) שם, עמ' 826.

שצג) שם, עמ' 829 ואילך.

שצד) שם, עמ' 837 עם זאת העובדה נשארת שעל-פי סע' 938 של ספר החוקים האזרחי, יש לראות את הגורם המעביר - אפילו במתנה הנוטריונית - בעצם ההסכם של הצדדים, ורק במתנה של מסירה-ביד נתפסת המסירה כגורם המעביר, במקום ההסכם.

שצה) שם, עמ' 833 ואילך. הסכמת המקבל למתנה בלתי-ישירה - בדומה להסכמה חוזית בדרך-כלל, ובהבדל מן ההסכמה במתנה נוטריונית - אינה חייבת להיות דווקא מפורשת, ויכולה היא להתגלות גם מכללא.

בהקשר זה נראה גם להעיר כי בתחום חוזה-המתנה מסתבר שאף השיטות האירופיות מאבדות אמנם את מעמד השוויון בין הצדדים, לעניין שכל אחד מהם יוכל להיות "מציע" או "מקבל-ההצעה", לפי ההתפתחות המקרית, נותן המתנה הוא שיוכל לשמש כאן כ"מציע".

שצו) קולין וקפיטן, ג', עמ' 851, 839 ואילך.

שצז) שם, עמ' 849-850.

שצח) שם, עמ' 850-851. כאשר ההתנאה מתיחסת לחובות הווים או מפורטים מראש, ואין היא מבטלת אפוא את המתנה, הרי משזובה המקבל במתנה נעשה הוא חייב כלפי הנותן לפרוע את החובות; ור' להלן, בסמיכות להערה ת"ג.

שצט) קולין וקפיטן, ג', עמ' 8.

הדף הבא