ו.ט.

ט. דיני הפקדון

אולם, גדרי-האחריות הכלליים, כפי שביררנו אותם עד כאן, עוד אינם ממצים, כשלעצמם, את כל ההסדר כלו של אחריות השומר לבעל-הבית, כפי שהוא למעשה בדיני ישראל. בהגדרת גדרי-האחריות של שומר-חינם, בסע' א' לעיל, הזכרנו שהשומר אחראי לא רק כשלא נהג כראוי, לפי מסיבות המקרה, סתם, - אלא גם כש"נהג באופן אחר שלא לפי חובתו או בחריגה מגדרי רשותו". כוונתנו היתה בזה, כמובן, לגדרי חובה ורשות הנקבעים בפירוש - להבדיל מגדרי החובה והרשות, כפי שהשומר צריך להסיק אותם בעצמו, על-פי הבנתו, מתוך גדרי אחריותו הכלליים, כשומר, במסיבות המקרה. והנה, גדרי החובה והרשות המפורשים הללו - אמנם הם יכולים להיקבע בכל מקרה בהסכם בין הצדדים; אך הדין קובע חובות ורשויות מסוג זה גם מתוכו הוא, מלכתחילה - כל אימת שהצדדים לא התנו אחרת ביניהם, - ואת ההלכות השייכות לתחום זה נפרט עתה תחת הכותרת של "דיני הפקדון".

עיקר מושג "הפקדון" מתיחס אמנם דווקא לחפץ (מיטלטל) הנשמר על-פי הסכם - ויתר-על-כן, לחפץ הנשמר דווקא על-פי הסכם בחינם.^קכא) אולם, הסכם של שמירת-חינם הוא מטבע העניין הסכם על קשר-שמירה בטהרתו בלי תוספת הבעיות של יחסי עובד ומעביד, המתערבבות, למשל, בהסכם של שמירה בשכר, או בעיות של יחסי שוכר ומשכיר, המתערבבות בשמירת חפץ על-פי הסכם של שכירות; ולכן, למעשה בא מושג "הפקדון" לציין גם כל חפץ המוחזק בשמירה - מבחינת עצם היותו מוחזק בשמירה - ואף אם מוחזק הוא כך לאו דווקא על-פי הסכם בחינם, אלא בצורה כלשהי.^קכב)

יתר-על-כן, תוצאה זו אינה רק עניין לשוני גרידא, אלא באמת יש לה גם יסוד משפטי-מעשי; כי הסכם השמירה בחינם הוא המוסד המשפטי, אשר הזכויות והחובות של השומר, הצריכות לחול בסתם, באין התנאה אחרת, נטו מלכתחילה - ובדרך הטבע - לקבל את הגדרתם דווקא בקשר אליו; ובאופן כזה נעשו הלכות הסכם הפקדון, במובן המקורי, למרכז, שממנו יש בסתם להסיק את הדין גם בכל מיני קשרי-שמירה אחרים. במלים אחרות: דיני הפקדון במובן המקורי נעשו אב-הטיפוס והפתרון-שמסתמא להגדרת הזכויות והחובות הקבועות בכל קשרי-השמירה באשר הם - ונמצא אפוא, שבאמת לא רק שם הפקדון התרחב, אלא גם עצם המושג התרחב, כדי לכלול בו אמנם את כל קשרי-השמירה, - בבחינת קשרים הנושאים זכויות וחובות מוגדרות של שמירה - כמוסד משפטי מאוחד.^{קכג) קכד)} זוהי ההצדקה לכותרת שנקטנו בסעיף זה שאנו עומדים בו, ונעבור עתה אל הדינים העיקריים החלים מסתמא בכל פקדון, לגופם.

א) לפי שו"ע חו"מ סי' רצ"א סע' ד', במקום שנתפרש בין הצדדים ערך הפקדון, אין השומר-אחראי לנזק שלא הוסב בגרמתו אלא עד כדי הערך שנתפרש.

ב) לפי בבא מציעא מ"ב ב', אם בעל-הבית לא גילה לשומר כל מום או סכנה בפקדון, שיש בידו לגלותם לו ושהשומר אינו עומד עליהם מן הסתם בעצמו, - אין השומר אחראי לנזק המוסב בפקדון מחמת המום או הסכנה.^קכה)

ג) לפי שו"ע חו"מ סי' רצ"א סע' כ"א-כ"ו אין השומר רשאי למסור את הפקדון לזולתו, אך פקדון האמור להישמר בביתו של השומר - רשאי השומר למסרו לבני-ביתו שהם בני-דעת, וכן רשאי הוא למסור את הפקדון למסעדיו, כל אימת שאמור הוא בסתם לשמור באמצעותם. לפי סי' ש"ג סע' ח' רשאי הוא גם להיעזר באנשים אחרים, כל אימת שנחוץ הדבר לתועלת השמירה.^קכו)

קכא) שו"ע חו"מ סי' רצ"א ואילך לעומת סי' ש"ג ואילך; דוק בהבחנה בין "הלכות פקדון" מחד ו"הלכות שומר-שכר" מאידך, ור' ביחוד סי' רצ"א סע' ב'.

קכב) ר', למשל, שו"ע יו"ד סי' קע"ז סע' ב' ואילך, וביחוד סע' ה', לעניין שהעיסקה היא "פלגא מלוה ופלגא פקדון", בעוד שהמתעסק הוא שומר שכר בחלק הפקדון; וכן בבבא מציעא ט"ו ב', שרב גורס כי הנותן מעות בעסק בטל - הרי אף-על-פי שידע את הבטלות אין הוא מפסיד את המעות, ונעשות הן פקדון אצל המקבל (אף-על-פי שהלה לא ידע את הבטלות, ונעשה הוא שומר שלא בטובתו).

קכג) עם זאת יש להדגיש כי מושג הפקדון העברי אינו מאבד גם את משמעותו כציון מיוחד לחפץ הנשמר על-פי הסכם בחינם - בהבדל ממיני שמירה אחרים: ר', למשל, ההבחנה בין שמירת-אבדה לפקדון, בבבא מציעא ל' א'; ואם פה, אמנם, עוד נעשית ההבחנה כדי לדמות את הדין, ר' בעה"ש סי' רס"ז סע' ט"ו, שלדעת הרא"ש - בנקודה מסוימת - הדין בשומר-אבדה הוא שונה, "ולא דמי לפקדון".

קכד) בספרי החוקים של יבשת אירופה מוסדר הפקדון (depositure {_אנגלית}) כסוג של חוזה, היינו חוזה של שמירה בחינם (ספר החוקים האזרחי בצרפת, סע' 1915 ואילך; איטליה, סע' 1766 ואילך; בג"ב, סע' 688 ואילך; חוק החיובים השוייצרי, סע' 472 ואילך); אולם, בחוק הגרמני, האיטלקי והשוייצרי, רק ההנחה היא שהחוזה בחינם, ויכול חוזה הפקדון להיות גם בשכר. פלניול, בכרך ב', עמ' 874, סובר שהוא הדין גם במשפט הצרפתי. דרנבורג, לעומת זאת, בכרך ב', עמ' 248, סובר כי שמירה בשכר אינה פקדון, אלא רק חוזה-עבודה - וכן גם בצרפת, קולין וקפיטן (בהוצאה השלמה), כרך ב', עמ' 807.

באנגליה מוגדר הפקדון כחוזה אצל הלסבורי-סיימונדס, כרך ב', עמ' 97; אך פייטון (שמירה, עמ' 99-100) חולק עליו, בטענה שהפקדון הוא דווקא בחינם, ובכן אין הוא חוזה, באשר אין בו תמורה. לדידו, הפקדון הוא עניין מיוחד של דיני השמירה, אבל נדרש בו על-כל-פנים שהחזקת החפץ תתקבל על-ידי השומר על דעת שמירה, כי במקרה שהאיש החזיק בחפץ הזולת שלא על דעת שמירה - ועם זאת הוא לא התכוון לגזלו - הרי זה involuntary bailment {פיקדון מאונס, _אנגלית} ולא פקדון.

קכה) הדבר חשוב ביחוד לשואל ולשומר-שכר, אך פחות מכן לשומר-חינם, הפטור בלאו הכי מכל נזק, אשר בסתם אין לו לדעת להיזהר מפניו. השווה גם לעיל, פרק ג', סע' ז' (בסמיכות להערה ק'), ופרק ה', הערה ל"ז, לעניין פטורו של השומר במסיבות הנידונות, כשהנזק נגרם מן הפקדון ולחוץ, שאז נשארת לא רק האחריות הסבילה - אלא גם החיובית - על בעל-הבית. בעל-הבית יהיה אחראי באופן חיובי לתשלום, גם כשהנזק יגרם לשומר בעצמו: דוק בשו"ע חו"מ סי' שמ"ז, בסוף. - בשיטות הנוכריות מוצאים אנו בהקשר זה דין מפורש רק בעניין אחריות בעל-הבית לנזק שנגרם מחמת הפקדון לשומר בעצמו: ר' גודיב, עמ' 53; ספר החוקים האזרחי באיטליה, סע' 1781; בג"ב, סע' 694; חוק החיובים השוייצרי, סע' 473.

קכו) לפי המג'לה, סע' 780, העקרון הוא הפוך, ובסתם רשאי השומר למסור את הפקדון לכל מי שנאמן עליו. כך נראה נכון להסיק גם בשיטות נוכריות אחרות, וכן נראה גם על פי נוסח סע' 3 של חוק השומרים, תשכ"ז.

הדף הקודם הדף הבא