ג.יח.1.

מניעת ההחזקה בנכסים אלה באירופה, עניינה הוא למנוע מעמד בתביעה פוססורית נגד הציבור, וכן למנוע זכייה נגד הציבור בדרך ההתישנות המקנה - ובדומה לזה אמנם מוצאים אנו גם בדיני ישראל שאין לאדם חזקה בנכסי הקדש או בנכסי הקהל.^קצ) אולם, בדיני ישראל אין לקביעה זו שום משמעות עקרונית. החזקה נמנעת כאן רק בגדר השיקולים הרגילים: שהנכסים אינם עומדים להקנאה, ולכן, ממילא, אין החזקת זרים יכולה לשמש בהם ראייה לקניין; או שאין על נכסים אלה פיקוח מספיק, ולכן אין חוסר-המחאה נגד החזקת-הזרים יכול לשמש תמיכה לטענה כי אותה החזקת-זרים יסודה במיקח, ואילו כששיקולים אלה נופלים, והיינו כשהנכסים אמנם עומדים להקנאה, ויש עליהם פיקוח מספיק, חוזר בהם דין החזקה לתוצאותיו החיוביות הרגילות. יוצא אפוא, במלים אחרות, כי באמת אין כאן שום דין מיוחד, כי אם רק הדגמה מיוחדת של הדין הכללי בדבר משמעות ההחזקה כראייה - ועל-כל-פנים אין כאן שום מניעת-הכרה מן ההחזקה עצמה כהחזקה. מצד שני, ראינו אמנם בהערה צ"ח שבחפצים מן הסוג הנידון, בדיני ישראל, יתכן שלא יהא בכלל דין אחריות בנזיקין, שהוא גורם מכריע בעצם ההגדרה של מושג ההחזקה בדינינו. אולם, גם מכאן אין לסתור את תחולת מושג ההחזקה בחפצים מן הסוג הנידון במשפט העברי, כי על-כל-פנים - אף בחפצים שאין בהם דין אחריות בנזיקין, ודאי יש בהם יתרון חזקת-הדין למי שאותם חפצים נמצאים בידו. בסך-הכל יוצא אפוא, שאין בדיני ישראל חפצים אשר מושג ההחזקה לא יחול בהם מבחינה משפטית ומהותית כאחת - ואף בחפצים שמושג "הנכסים", במובן המדויק, נמנע ונמנע מהם, כפי שהמצב הוא, למשל, באמת, בנכסי ההקדש ואיסורי-הנאה אחרים.^קצא) עם זאת יש לציין כי במידה שהחפצים מוּצאים מדין של אחריות בנזיקין, אמנם לא תהא לגביהם משמעות למושג ההחזקה במובן המורחב של יכולת-שליטה, ותחול בהם רק החזקה בגדרי ההחזקה ב"יד", או שליטה בפועל ממש.

נשארת אם-כן השאלה השלישית, האם תיתכן בדיני ישראל החזקה בנשוא שאינו בדיוק חפץ? וקודם-כל נסב את השאלה על חלקי חפצים.

נראה כי התשובה היא חיובית, שגם בחלקי חפצים תיתכן החזקה נפרדת;^קצב) אולם, מטבע הדברים, החשיבות המעשית של אפשרות זו היא מבוטלת כמעט, במה שנוגע למיטלטלין. לעומת זאת, במקרקעין יתכן שתהיה לאפשרות זו חשיבות מרובה^קצג) - ובזה מגיעים אנו לנשוא אחר של שאלתנו: כי יחידת-הקרקע כנכס כוללת לא רק את החלקים החומריים של הקרקע והמחובר אליה, אלא גם את החלל המקיף חלקים אלה לרום ולעומק^קצד) - ויש לשאול, התיתכן החזקה בחלל הזה כשלעצמו, או בחלקים ממנו, אף-על-פי שבהיותו בלתי-חומרי אין הוא נתפס לכאורה בגדר של "חפץ"?

גם על שאלה זו נראה כי התשובה היא חיובית: אף-על-פי שאין החלל הקרקעי יכול לשמש נשוא נפרד של בעלות, עשוי הוא - ועשוי כל חלק ממנו - לשמש נשוא נפרד של החזקה (וכשההחזקה תהא על-פי קניין, יהא בזה שעבוד כנגד הבעלות ביחידה הקרקעית השלמה).^קצה)

אפשרות זו מסתברת מתוך כך, שאף-על-פי שהחלל הקרקעי אינו חומר - מכל-מקום תיתכן בו שליטה חומרית. אולם, אין להעלות על הדעת אפשרות של שליטה חומרית בנשוא אחר שהוא בלתי-חומרי - ומשמע כי את אפשרות-ההחזקה, שייחדנו לחפצים, יש אמנם להרחיב גם על חלקי חפצים ועל החלל שבו החפצים נמצאים - והרחבה זו היא אמנם כל ההרחבה הדרושה, כי בזה מתמצות כל אפשרויות-התחולה של אותו מושג ההחזקה שהיה נשוא-דיוננו.

קצ) שו"ע חו"מ סי' קמ"ט סע' ל"א והגהת הרמ"א שם.

קצא) ר' חיבורי על "מושג הקניין ומערכת זכויות הממון", חלק א', פרק ב', הערה מ"ז, וחלק ב', פרק ו'.

קצב) שו"ע חו"מ סי' רס"ט סע' ד'; ור' גם לפי באר-היטב ס"ק ג', כי שניים התופסים חלקים שונים של חפץ, ומוכח כי אין בדעתם להיות שליחי-תפיסה זה לזה, כדי להיהפך לשותפים לפחות בדיעבד - אמנם אין נהפכים לשותפים, אלא כל אחד מהם יוסיף להחזיק לעצמו את החלק שתפס.

קצג) ר' שו"ע חו"מ סי' רי"ד.

קצד) שם, ור' חיבורי על "מושג הקניין ומערכת זכויות הממון", חלק א' פרק ב',הערה ל"ו.

קצה) כך מתחייב מתוך צירוף הדברים בשו"ע חו"מ סי' רי"ב סע' ב' וסי' רי"ד סע' ג' ואילך, ור' נתה"מ על סי' ר' ס"ק ח'.

הדף הבא