שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
כבר הזכרנו כי מקור המושגים "שומר" ו"בעל בית" בדיני ישראל, יותר ממה שנתון הוא בדיני ההחזקה שכבר סקרנו - דיני החזקה ודיני האחריות בנזיקין לכולי עלמא - מצוי הוא בתחום האחריות של השומר כלפי בעל-הבית; ואת דיני האחריות הזאת באים אנו לסקור עכשיו.
והנה, בדומה למה שראינו ביחס לאחריות המחזיק בנזיקין לכולי עלמא, וכן בדיני "החצר", הרי גם בתחום זה שאליו אנו באים עכשיו, למעשה אין אנו מוצאים תפיסה שיטתית, ברורה ומיוחדת, של העניין הנידון, אלא במשפט העברי לבדו. דבר זה מתקשר לעובדה, שבמושג "השמירה" העברי ניתן ביטוי ממצה ומקיף לכל סוגי הקשר שעל-פיהם עשוי אדם להחזיק משמו של אחר, וממילא - לכל סוגי הקשר שעל-פיהם עשוי אדם להיות אחראי כלפי בעל-בית, או כלפי מישהו שמעליו, בגין החזקה שכזאת. אכן, ניתן לומר, כי כל מושג "השמירה" לא נוצר מלכתחילה אלא לצרכי קביעת האחריות הלזאת - ואחריות זו היא ביסוד העניין המהותי, שאותו הבטחנו לעיל לברר,א) ושאליו מותאם מושג "השמירה" בייחוד. על בסיס זה מתפתחים לאחר מכן דיני האחריות הזאת, במשפט העברי, למעשה; ובקיצור - לצרכים של מבוא - הריהם מסתמכים כלהלן.
קודם-כל יש להדגיש כי אחריות השומר דומה כאן לאחריות כל אדם במה שנוגע לנזק-החפץ שנגרם על-ידי השומר בעצמו. האחריות המיוחדת של השומר הריהי רק אחריות לנזק שנגרם מעלמא, בשעה שהחפץ היה בשמירתו - ולעניין זה מחלק המשפט העברי את כל קשרי השמירה האפשריים לשלשה סוגים עקרוניים: "שומר חינם", "שומר שכר" ו"שואל".ב) שומר חינם הוא זה שאין לו הנאה משלו בקשר-השמירה, ואין הוא אחראי אלא אם מתקשר הנזק לעובדה, שבמסיבות המקרה לא נהג השומר כפי שהיה נוהג בהן אדם זהיר רגיל, או שנהג באופן אחר שלא לפי חובתו בחריגה מגדרי רשות.ג) שומר שכר הוא זה שיש לו הנאה משלו בקשר-השמירה, ואחראי הוא לכל נזק שהיה בידו למנוע בלא סכנת הפסד הגדול מערך הנזק.ד) ואילו שואל - כשמו כן הוא, היינו שהוא עצמו שאל את החפץ: לא זו בלבד שיש לו הנאה בקשר השמירה, אלא גם כל הנאת ההתקשרות היא שלו, ואחראי הוא גם לנזק שלא היה בידו למנוע, מלבד כמה מקרים יוצאים-מן-הכלל, שבהם אף השואל איננו אחראי לאונס.ה)
לעומת זאת, משעוברים אנו מכאן למערכת שיטות המשפט של יבשת אירופה, מתעלם לכאורה ענייננו בכלל מן העין. אכן, בעניין משמעויות ההחזקה שסקרנו ביבשת אירופה היתה לנו הזדמנות לעמוד על אחריות מסוימת של המחזיק, והיינו כשהמחזיק מדמה בטעות ובתום-לב שהוא בעל החפץ, או להפך, כשיודע הוא שהוא מחזיק כגזלן;ז) אך זוהי אחריות כלפי הבעלים באשר הם הבעלים האמיתיים, שעל הקבלותיה במשפט העברי עוד נעמוד להלן, ואילו במה שנוגע לאחריות כלפי בעל-בית - העובדה היא שבמניין משמעויות ההחזקה בשיטות שסקרנו ביבשת אירופה אמנם אין לה הקבלה כלשהי. תוצאה זו מתקשרת לכך שבשיטות אלו, בעקבות המשפט הרומי, אף אין בכלל הקבלה מדויקת לעצם היחס שבין "שומר" ו"בעל-בית" - מושג "השמירה", ביחוד, נעדר כאן לחלוטין,ז) - ואם אפשר בכל-זאת למצוא כאן איזו הקבלה מעשית בענייננו, הרי זה על-כל-פנים לא בתחום דיני ההחזקה, כי אם בדיני החוזים והירידה לעסקי הזולת.
במסגרת זו היו במשפט הרומי שלש דרגות פשיעה עיקריות, שהצד האחד בקשר יכול היה להתחייב בגינן במקרה של נזק לרעהו: חוסר שקידה של "בעל-משפחה טוב" (culpa levis in abstracto){לטינית}; חוסר שקידה של אדם רגיל בעסקי עצמו (culpa levis in concreto) {לטינית}; ומעשה-אוילות (culpa lata) {לטינית} או זדון (dolus) {לטינית}. בדרך-כלל היתה האחריות בדרגת הראשונה, אבל במקרה של עניין משותף היתה האחריות רק עד כדי הדרגה האמצעית, ואילו במקום שכל הנאת הקשר היא רק לצד שכנגד (כגון חוזה שמירת פקדון בחינם) לא היה השומר אחראי אלא במקרה של פשיעה מן הדרגה השלישית. לפי שיטה אחרת היתה גם האחריות במקרה של הנאה חד-צדדית לזולת עד הרמה האמצעית. בהתאם לעובדה, שמבחן האחריות לא חל על אדם באשר הוא שומר, אלא באשר הוא צד להתקשרות (חוזית או "קואזי-חוזית") - נמצא שבעסקי שמירה חל אותו סולם-אחריות לא רק לגבי השומר, אלא גם לגבי בעל-הבית, בקשר לשקידה הראויה במילוי חובותיו שלו כלפי השומר.ח) בשיטות החדישות של יבשת אירופה חלו כמה שינויים במערכת האחריות, אבל מבחינה עקרונית נשארו הדברים גם לעניין זה כפי שהיו במשפט הרומי.ט)
א) לעיל, פרק ג' סע' ו'. את הבירור נשלים לפרטיו בסוף פרקנו, להלן.
ג) שו"ע חו"מ סי' רצ"א. בקשר להגדרה של השומר-חינם, ר' מחלוקת ר' יהודה ור' מאיר בבבא מציעא פ' ב', וההלכה היא כר' יהודה - שגם שומר שאין לו הנאה ישירה כנגד עצם שמירתו איננו שומר-חינם, אלא שומר-שכר כשיש לו הנאה במכלול-הקשר, אשר במסגרתו השמירה נעשית.
ה) שם, סי' ש"מ. מספר החריגים הוא ארבעה: א) כשהנזק נמשך מעצם אותו השימוש שלשמו הושאל החפץ; ב) כשהנזק חל בעניין שהוצא מרשות השואל על-פי גדרי הסכם-השאלה (כגון שחל הנזק מחמת פגם שהדאגה לתיקונו יוחדה בפירוש או מסתמא לבעל-הבית, או מחמת התערבות שהשואל חייב היה לסבלה); ג) כשהנזק (שאינו מתבטא באבדה) אינו ניכר בגופו של החפץ (היינו שפחת ערך החפץ מסיבות חיצוניות - ר' בבא קמא ס"ה א'); וד) כשעשוי החפץ לחזור לתקנו מאליו (כגון בהמה שאולה שחלתה ועשויה להירפא בלי הוצאות). ר' גם פרק ח', להלן, בהערה ז'.
ו) לעיל, פרק א', סע' ה' סי' 6.
ז) לכאורה אמנם מופיע מושג "השמירה" גם במשפט הרומי, בכינוי של custodia {משמורת, החזקה, איטלקית, לטינית} - ויתכן שיש לראות בדינים הנוגעים למושג זה ניצנים של התפתחות בכיוון התפיסה העברית. אולם, על-כל-פנים, כפי שהדברים נשארו, אין ה-custodia מציינת "שמירה" במובן הרחב, כי אם רק רמת-אחריות מסוימת של השומר, בקשרי שמירה מסוימים. ר' ערך custodia במילון של ברגר, וכן אצל באקלנד, עמ' 340-341. - אשר להבחנות הידועות במשפטים של אירופה, בין "פוססיה" ל"דטנציה" ובין "החזקה ישירה" ל"עקיפה", גם-כן אין בהן הקבלה מתאימה למושג השמירה. אף "הפוססור" - יתכן שיהיה שומר חינם ולא בעל-בית, ואילו "המחזיק הישיר" - יתכן שלא יהיה שומר, אלא מחזיק לעצמו. במשפט הגרמני, אמנם מוציאים אנו תרגום ל"שומר" במושג ה-Besitzmittler (מקשר החזקה – אפוטרופוס, גרמנית} או ה-Unterbesitzer {מחזיק תחתון, גרמנית}, כפי שראינו לעיל; אך מושגים אלה אינם מופיעים בגופו של החוק, אלא הם רק המצאת הפרשנים, וממילא - לפי מבנה המשפט הגרמני - אין יכולה להיות להם שום משמעות מעשית בענייננו, שתצמח בדיעבד. מצד שני, מושג ה-Bewahrsau, הנזכר בסע' 246 של חוק העונשין הגרמני, הרי למרות הקבלתו הסמנטית ל"שמירה", אין הוא מציין דווקא שמירה לבעל-בית, אלא החזקה מודעת בדרך-כלל. המושגים custodia {משמורת, החזקה, איטלקית,לטינית}, garde {משמורת, צרפתית} ו-Aufbewahrung {אחסון, גרמנית} המופיעים בקשר לפקדון בחוק הצרפתי, האיטלקי והגרמני (סע' 1915, 1766 ו-688, לפי סדר החוקים) - אין להם משמעות משפטית, אלא טכנית בלבד.
ח) לי, עמ' 281-282, ור' שם להלן, בסוגי ההתקשרות השונים, כגון שאלה, פקדון, משכון, שכירות החפצים וכו', ודין היורד לעסקי חברו שלא ברשות, בעמ' 365-366. השווה מלויל, עמ' 347 ואילך.
ט) ר' דרנבורג, ב', עמ' 104; אנקצרוס-להמן, עמ' 188.