ג.טו.1.

לפי זה יוצא גם-כן, שאמנם אין החרש, השוטה והקטן יכולים להיעשות שומרים, לעניין שהחזקתם תוכל לעלות כדי החזקת בעל-בית, שהם יחזיקו משמו - שהרי החזקה משמו של אחר צריכה כוונה משפטית; אולם, אם יקבלו את החפץ על-ידי מעשה-החזקה, ולוּ - כביכול - על דעת שמירה, הרי החזקתם, על-כל-פנים, תהא החזקה. כמו כן, אם התחילה ההחזקה על דרך שמירה באופן תקף, ואחר-כך נשתטה השומר, או שמת - ויורשו הוא חרש או שוטה, או קטן - מסתבר שעצם מעמד השמירה לא ישתנה בכך.

מן העובדה, שהחזקת החרש, השוטה והקטן יכולה להיווצר גם בדרך ירושה, משתמע שגם ההחזקה מסוג זה, משנוצרה, די לה - בעיקרה - ביכולת-שליטה, ואין היא צריכה דווקא שליטה ממשית; ובהמשך מכאן היה נראה לומר שגם ביחס לאבדן, אין דינה של החזקה זו שונה מן הדין הרגיל.

אולם, מסקנות אלה נתקלות בקושי הגיוני מצד העמדה המקובלת בהלכה בקשר ל"יד" החרש, השוטה והקטן. לפי עמדה זו, אין ההתפשטות הרגילה של מושג "היד" חלה אלא בחרשת, השוטה והקטנה, הנקבה, ואילו הזכר - אין לו "יד", לבד מן היד האנטומית ממש.^קעג) ובהתאם לכך - מאחר שהעיקר הוא אפוא כי אין ההחזקה מוכרת לחרש, לשוטה ולקטן אפילו על-ידי שליטה ממשית, כשאין זו מתבטאת באחיזת מגע גופני וישיר - על אחת כמה וכמה שאין מקום להכיר להם החזקה, כשלמעשה אין הם שולטים בחפץ אפילו באמצעים עקיפים, ויש להם רק, באיזה אופן שהוא, יכולת-שליטה. אולם, נראה לע"ד כי העמדה המקובלת בהלכה בנקודה זו אינה מבוססת אלא בסיכום חסר-הצדקה ובלתי-בשל של המקורות הנוגעים לעניין, ולפי אמיתו הפנימית של הדין אין מקום להבדיל כאן בין זכר לנקבה, ולשני המינים גם יחד יש להכיר את התפשטות "היד" בהקף הרגיל.^קעד)

במה שנוגע לשליטה הממשית במקרקעין, נראה שלכל הדעות, דין החרש, השוטה והקטן הוא כדין הגדול, הפיקח והשפוי. בגמרא מובא מקרה שבו הוכרה לקטן חזקת-הדין במקרקעין כאשר סגר את השער בפני אדם שבא לנשלו^קעה) - וגם מכאן מתחייבת באגב המסקנה, שאמנם גם לחרש, השוטה והקטן הזכר יש דין "יד" ו"חצר".

קעג) ר' סיכום העניין בעה"ש חו"מ סי' רמ"ג סע' כ"ב.

קעד) כך לפי ה"אי בעית אימא" השני של פירוש דברי ר' יוחנן בבבא מציעא, ריש דףי"א. ההלכה היא כר' יוחנן לכל הדעות, וכשהגמרא עצמה מציעה לנו סברה של פירוש המעמיד את דעת ר' יוחנן על תוצאה הגיונית - תימה מה הכריח את הפוסקים לקבל דווקא סברה אלטרנטיבית, המביאה לתוצאה בלתי-הגיונית. אמנם, הסברים פורמליים כלשהם לבחירה זו ישנם, אך אף אחד מהם - וגם לא כלם יחד - אינם עושים את הבחירה הזאת מחויבת בהכרח; ומאחר שעל-כל-פנים נפטר הענין בסברה, ודאי יש להעדיף את הסברה הסבירה. על אחת כמה וכמה שהעמדה המקובלת בענייננו סותרת את ההלכה המפורשת בדבר העברת ההחזקה בירושה אף ליורשים קטנים, ואף כשההחזקה אינה מבוססת בזכות: החפץ העובר בירושה, ודאי אינו נמצא בידו האנטומית של היורש הקטן, ואלמלא חל בו דין "היד" המורחבת, היה מושג ירושת ההחזקה - לפחות במיטלטלין - נמנע בו מעיקרו.

קעה) בבא קמא קי"ב א'-ב'.

הדף הבא