ה.ד.7-9.

7. "משכון שאול"

בסע' 726-728 דנה המג'לה במשכון חפצים השאולים מן הזולת למשכנם. בעניין זה קובעת היא, ראשית, שהדבר אפשר, ושנית - שיכול בעל החפצים לסייג את רשות המשכון. בשיטות אחרות, מסתבר שהדברים הם פשיטא. אולם, המג'לה מוסיפה שסתם שאלת חפצים אף כוללת בה את רשות המישכון - וזה נראה בשיטות אחרות כפשיטא להיפך. סע' 732 של המג'לה מוסיף, שאם הממשכן אינו פודה את החפץ, אף-על-פי שנדרש לכך, יכולים הבעלים לסלק את החוב ולפדות את המשכון בעצמם. הסעיפים 735-738 מסדירים את הדברים במקרה של מות אחד הצדדים.

8. פרעון חלקי

סע' 731 של המג'לה קובע: "חלק מהחוב שנפרע, אין בו כדי לחייב את החזרת חלק המשכון כשיעור החוב שנפרע; וזכאי מקבל המשכון לכבוש את כל המשכון ולהחזיקו תחת ידו עד אם נפרע החוב במלואו".

באנגליה נראה שהוא הדין: הלסבורי-סיימונדס, כרך כ"ט, עמ' 214.

בצרפת קובע סע' 2082 של ספר החוקים האזרחי: "אם מחזיק המשכון איננו מועל בו, אין החייב יכול לדרוש את החזרתו אלא אחר שגמר לחלוטין לשלם את החוב שלהבטחתו ניתן המשכון, הן את הקרן הן ריבית והוצאות. נמצא בין אותו החייב לאותו הנושה חוב אחר, שנולד אחר המישכון ושנעשה בר-פרעון לפני תשלום החוב הראשון, אין לכוף את הנושה שיוציא את המשכון מידו לפני שגבה בשלמות את שני החובות, ואף אם לא היה שום תנאי בדבר שעבוד המשכון לתשלום החוב השני".

באיטליה, על-פי סע' 2794, הדין הוא כמו בצרפת, אבל לגבי החוב השני אין החפץ נעשה משכון גמור, אלא יש בו לנושה רק זכות עיכוב בלבד. סע' 2799 מוסיף: "המשכון אינו נתון לחלוקה וערב הוא לחוב עד שייפרע בשלמות, אף אם החוב או החפץ הממושכן יכולים להתחלק".

בגרמניה קובע סע' 1223 של הבג"ב: "הממשכן יכול לדרוש את החזרת המשכון כנגד סילוק תביעתו של הנושה, משזכאי החייב לסלק את חובו".

בשוייצריה קובע סע' 889 של הצג"ב: "אין הנושה חייב להחזיר את המשכון בשלמותו או בחלקו אלא אחר שנפרע בשלמות".

גם על-פי דיני ישראל הוא הדין, ואין הנושה חייב להחזיר חלק מן המשכון כנגד סילוק חלקו, אף אם המשכון ניתן לחלוקה מתאימה: טור חו"מ סי' ע"ד סע' ח.

לפי חוק המשכון,תשכ"ז, סע' 13(3) [צ"ל: (ד)], אין זכות לפדות את המשכון אלא על-ידי סילוק החוב במלואו - אם לא הותנה מלכתחילה אחרת.

9. נזק המשכון

סע' 741 של המג'לה מעלה אפשרות שהממשכן עצמו יזיק את המשכון, ולמקרה כזה מחייב אותו הסעיף - לפי פירושו של סלים באז - להשלים את המשכון לפי ערכו המקורי. סע' 742 מוסיף, שאם זר מזיק את המשכון - משתעבדים לנושה, בבחינת משכון, דמי הפיצויים המגיעים מן המזיק. הוראה דומה מצויה בסע' 9 של חוק המשכון, תשכ"ז.

בשיטות האחרות אין בדרך-כלל הוראות מקבילות.

באנגליה מובא אצל הלסבורי-סיימונדס (כרך כ"ט, עמ' 221) שאם נגזל המשכון זכאי הנושה לגבות מן הגזלן את מלוא ערכו של החפץ, בלי לצרף את הממשכן כצד בתביעה.

בגרמניה יש לציין את סע' 1227 של הבג"ב, המעניק לנושה תביעות מקבילות לאלה של הבעלים, אבל הוראה זו היא ברורה רק לעניין שהנושה יוכל להגן על זכותו במשכון כדרך הבעלים כנגד גזלן או כל אימת שנשקפת לה סכנה מלכתחילה; אין בסעיף הכרעה ברורה לעניין תקנה במקרה שניזק חפץ המשכון בגופו. ההלכה המוּסקת בעניין זה בעקיפין הריהי שאם ניזק החפץ בידים (בין על-ידי הבעלים ובין על-ידי זר) יש לנושה זכות לפיצוי לפי ערך האינטרס שלו שנפגע.^קצא)

בדיני ישראל, מסתבר כי יחול בענייננו מה שהסקתי לעיל במס' 9 של הסעיף הדן באפותיקי.

קצא) וולף-רייזר, עמ' 688.

הדף הבא