ה.ד.1.2.

ראינו לעיל כי החזקת חפץ אינה מסתיימת על-ידי הזנחתו או הפקרתו, כי ההנחה היא שאין ההזנחה צריכה לפטור את המחזיק מחובת השמירה, אשר ההזנחה אינה בעצם אלא גילוי מובהק של פשיעה בה. אולם, ראינו גם-כן כי דין זה מאבד את משמעותו כשמלכתחילה אין בכלל על המחזיק חובה של שמירה;^לח) ואם כי הסייג הזה עשוי להתייחס גם למיטלטלין - כגון שור של הקדש, - הרי עיקר עניינו הוא במקרקעין: בשטחי רשות הרבים ובכרמילית. עתה צריכים אנו להוסיף כי במקרקעין עשוי אותו הסייג לחול גם במקום שמלכתחילה, מבחינה עקרונית, מוטלת בו על המחזיק חובה של שמירה, והיינו בחצר. כך הוא קודם-כל, כשהחצר נקייה מבורות - בין בורות שתהא בהם תקלה כלפי פנים ובין בורות שיהיו תקלה מן החצר ולחוץ. חצר כזאת רשאי המחזיק להשאיר בכל עת בלי פיקוח, שהרי חובת השמירה והאחריות של המחזיק היא רק לגבי סכנה המצויה בחפץ בעין או הצפויה באמת להיוולד בו - ולא לגבי סכנה שעדיין לא נולדה, ושגם אינה צפויה, אלא רק עשויה אולי להיוולד במקרה מן המקרים. ביחוד, במה שנוגע לחצר - הריהי מטבע הדברים נכס שאינו יכול כלל להזיק, אלא באמצעותם של בורות; ואם אין בה בור, אין מחייבים את המחזיק שיישאר תמיד צמוד אליה, שמא ייכנס איזה זר ויחפור בה או שמא יפגע בה הרעם. פירושו של דבר הוא, במלים אחרות, שהזנחת החצר, הבטוחה בשעת-מעשה, איננה פשיעה. בהתאם לבך מכיר הדין העברי בהזנחת החצר הבטוחה או בהפקרתה מעשה גמור, הפוטר את המחזיק מלחזור ולהיטפל בה, אף אם בדיעבד אמנם נחפר בה בור על-ידי מישהז זר או בטבע; וכפועל-יוצא מן הדין הזה, גם סיום ההחזקה בחצר הבטוחה הוא לאו דווקא על-ידי אבדן כוח השליטה באונס, אלא יתכן שהוא יבוא אפילו על-ידי עצם הפסקת השליטה בפועל, מתוך דעת שלא לחזור עוד ולשלוט בחצר. דומה הדבר למה שראינו בקשר לאבדן ההחזקה לעניין חזקה, אלא שיש להדגיש כי כאן עשוי סיום זה של ההחזקה לשמש לא רק לעניין חזקה, אלא גם לעניין אחריות בנזיקין.^לט)

מצד שני יש לחזור ולהדגיש כי דין זה אמור אמנם רק בחצר שבשעת-מעשה היא בטוחה; אם יש בה בורות שבשעת מעשה הם מסוכנים מן החצר ולחוץ (לשכנים או לבני רשות הרבים), או שמסוכנים הם לאנשים או לבעלי-חיים העשויים להיכנס ברשות או באופן צפוי, בלי הדרכת המחזיק, לתוך החצר - יחול הדין הכללי, והמחזיק לא יוכל להיפטר מן ההחזקה ומן האחריות הכרוכה בה, על-ידי עצם הזנחת החצר. אלא שכאן שוב יש להדגיש כי ביחס לבור פנימי, אמורים הדברים דווקא במקום שאנשים או בעלי-חיים עשויים להיכנס אליו בלי הדרכת המחזיק. אם המקום הוא כזה, שאנשים ובעלי-חיים אינם צפויים להיכנס אליו שלא בהדרכת המחזיק, וזה אף כשהמחזיק עצמו לא יעמוד וישמור על המקום - ממילא יוצא כי רשאי המחזיק להשאיר את המקום בלי פיקוח אף אם יש שם בורות, שאמנם יהיו עשויים לשמש תקלה למי שייכנס שם בינתים בניגוד לצפוי. חצר כזאת - דינה אפוא כחצר בטוחה, שהמחזיק יכול להזניחה ולהיפטר מאחריותה בכל עת, אפילו מדעת, - וכך על אף השיקול שאם בעל המקום עצמו הוא המחזיק המזניח, וההזנחה עולה אפוא כדי הפקרה, ממילא ייעשה כל אדם רשאי וצפוי להיכנס לחצר, והבור ייעשה אפוא סכנה לציבור.^מ)

לח) פרק ג, סע' י"ח.

לט) תוצאה דומה אינה יכולה להתקבל ביחס למיטלטלין, אף-על-פי שגם במיטלטלין יתכן לכאורה שלא תימצא בהם שום סכנה, באופן שהסרת הפיקוח מהם לא תיחשב כפשיעה. כך הוא, מפני שאם המיטלטלין הללו נמצאים בחצר המחזיק - ממילא אין הזנחתם הזנחה, והריהם נשארים על-כל-פנים "ביד'' המזניח. אם, לעומת זאת, נמצאים הם בחצר הזולת, ברשות הרבים או בכרמילית, ממילא יש בהזנחתם פשיעה כאשר נהפכים הם לבור בתחום זר, שאינו של המחזיק (השווה הערה ל' לעיל).

מ) שו"ע חו"מ סי' ת"י סע' ו', ור' פסקי הרא"ש על בבא קמא פ"ה סי' ז'. - דיוקו של הדין האמור באחרונה עשוי להיראות מוזר לכאורה, שהרי לוּ הרחיב בעל המקום את זכויות הזרים בחצרו ללא הפקרה, ממילא הוא מתחייב היה בתוספת שמירה על הבור; והשאלה היא - מדוע ראוי לו להיפטר כשעושה הוא אותו הדבר עצמו של הרחבת זכויות הזרים, אלא שעושה הוא זאת על-ידי הפקרה? התשובה היא ודאי, שהמפקיר אינו מרחיב את זכויות הזרים אלא בתנאי המפורש, שהוא מצידו יסתלק לגמרי; הזרים שאינם רוצים בתנאי זה, רשאים להינזר מן ההרחבה שניתנה להם, ואילו מי שבוחר לקבלה צריך לעשות כן על סיכונו הוא, בכפוף לתנאי שבו היא ניתנת. לעומת זאת אין שיקול זה חל כשבשעת מעשה כבר אחראי המפקיר כלפי אנשים הצפויים לפעול באופן בלתי-תלוי בו, כי מהאחריות כלפי אנשים אלה אין המפקיר יכול להסתלק על-ידי פעולה חד-צדדית. מצד שני, אין השיקול חל גם כשבעל המקום אינו מפקיר אותו, - אלא רק מעבירו לזולת כשבור עלום בתוכו: במקרה כזה, אמנם גם-כן יש תנאי מפורש של הסתלקות המעביר, ואין אחריות קודמת לטובת המקבל; אולם, המעביר חייב על-כל-פנים לנהוג בתום-לב כלפי הצד שכנגד, שעמו הוא נושא ונותן, ואין ההסתלקות יכולה להועיל ביחס לבור שבכלל לא נכלל בתנאיה.

הדף הבא