שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
דבר דומה ניתן לומר על שיטתם של דיני ישראל בענין הקטנים. כאן מסתבך הענין מצידו המהותי על ידי כך שהכושר השכלי של האדם מתפתח עם גילו, ומגיע הוא בדרך כלל להבנה מספיקה לצורך יחסים משפטיים בין הדיוטות אֵי בשנות העשרה, אף לפני שנגמרת צמיחתו הגופנית של האדם, בין שנות העשרה האחרונות לשנתו הכ"א. אולם, קו הגבול מבחינה זו כמובן איננו חתוך; לא ייתכן בו שום קנה מידה מהותי להגדרתו אצל כל אדם ואדם לחוד, וגם העמדתו על גיל פלוני גרידא יכולה רק להיות שרירותית - דבר המנוגד לרוחם ודרכם של דיני ישראל. על אחת כמה וכמה, אם נקבל את ההנחה שהתכשרות הדעת המשפטית אמנם צריכה להיקבע בהתאם לקו הגבול המהותי השייך לעניין והמושג בדרך כלל בשנות העשרה הראשונות, - ואין לדחותה עד לקצה הצפייות של הצמיחה הגופנית, אשר רק אותו אפשר אמנם להעמיד על גיל מהותי קבוע, שהוא עשרים שנה (והיינו, למעשה, 20-21). לאור הקשיים האלה נמצא בדיני ישראל הפתרון על ידי הצמדת המבחן לסימני ההתבגרות המינית. פתרון זה נושא מצד אחד את היתרון שהולך הוא אחר ההתפתחות המיוחדת של כל אדם ואדם - ולא על פי קנה מידה מופשט או שרירותי, כי אם על פי סימני היכר מהותיים של ממש; ומצד שני, אם כי המדובר הוא אמנם בסימני הכר של התבגרות מינית, ולאו דוקא של התבגרות שכלית - העובדה היא שבדרך כלל קרובים שני מיני ההתבגרות האלה להיות חופפים זה את זה. בקשר לכך אמנם מתקבל על הדעת, שהצמדת המבחן לסימני התבגרות המינית לא היתה מלכתחילה המצאה עיונית מחושבת, אלא מקורה במסקנה הטבעית הפשוטה, שלעניין נישואין מתכשר האדם עם התבגרותו המינית - ולאחר מכן הלכה כשרות הנישואין והוחלה גם כמבחן הכשרות לעניינים משפטיים אחרים, עד שנתקבלה כמבחן היסודי הכללי של התבגרות הדעת לצרכי מצוותיה של תורת ישראל. אולם בדיעבד נראה לומר שהתפשטות זו ודאי לא היתה רק פרי של היקש שיגרתי, כי אם גם פרי האישור שהיקש זה קיבל מחוקי המציאות הטבעית - ומסתבר שבאמת אין לחשוש למה שהשופט צלטנר מביא בספרו בשם מחברים אישלמיים, כי ההפרדה "בין הבגרות לצרכים אישיים, כגון נישואין, והבגרות לצרכים עסקיים, כגון כושר חוזי... יותר הגיונית מאשר הזהות בין שתי המטרות השוררת בתורה המערבית".קל) כך, לפחות, כל זמן שדנים אנו בדבר מנקודת ראות עקרונית מהותית ולא מנקודת הראות של התפתחויות סוציולוגיות מיוחדות, התלויות בזמן ובמקום, אשר בהן נחזור עוד לדון בסעיף הביקורתי המיוחד להלן.
כנקודת המוצא לניתוח זה והמסקנות שהוצעו בו שימשה העובדה שעל אף התליית המעבר מקטנות לגדלות בדיני ישראל לאו דוקא בסימנים ישירים של כושר הדעת, כי אם בסימנים של הבגרות המינית, מודגש במקורות בבירור כי מבחינה מהותית באמת אין הכוונה להתלות כאן את המעבר בבגרות גרידא, כי אם דוקא ובפירוש בבגרות השכלית: ר', למשל, מנחות צ"ג א' ויומא מ"ג א'; ור' באנציקלופדיה התלמודית ערך "גדול": "ולא שהשנים והסימנים בעצם הם עיקר הגדלות והם הגורמים את דין הגדלות, שבתורה לא שנים כתובים ולא סימנים אלא גדול וקטן, אלא הם רק ראיות והוכחות להבחין על ידם את הגדלות" (אשר עיקרה הוא בכושר הדעת, כפי שמתברר במנחות ויומא).
אולם, משהגענו כאן, שוב צריכים אנו לחזור על עקבינו. סימני ההיכר הממשיים של הבגרות המינית אמנם נתקבלו בדיני ישראל כמבחן הכללי לגדלות משפטית - אך גם מן הבחינה הפורמלית (ולא רק מן הבחינה המהותית, כפי שהסברנו לעיל) אין מבחן זה עומד על יסודו הוא עצמו. תלוי הוא במבחן נוסף ויסודי יותר - הוא המבחן של הגיל - ורק אם כבר הגיע האדם לגיל המתאים יכולים סימני הבגרות המינית להועיל לו כדי להיחשב כגדול. הגיל הנדרש הוא השלמת שלש עשרה שנים וכניסה ליום שלאחר מכן - לגבי הזכר, והשלמת שתים עשרה שנים וכניסה ליום שלאחר מכן, לגבי הנקבה. במניין הגיל אין מתחשבים בשעות לבדן, כי אם רק בימים, הנמנים מערב לערב.קלא) סיבת ההבחנה בין זכר לנקבה בענין הגיל היא משום "'ויבן ה' את הצלע' - מלמד שנתן הקב"ה בינה יתירה באשה יותר מבאיש" (היינו: מטבעה; ואין מתחשבים בעובדה, שמבחינת הדעה הנרכשת על ידי הנסיון חזקה דוקא על הנער, ש"מצוי בבית רבו", ולכן "נכנסת בו ערמומית תחילה").קלב)
נכנס האדם לגיל הגדלות, עדיין אין הוא נעשה גדול אלא אם הביא שתי שערות תחתונות גדולות, שיהא בהן כדי לכוף ראשן לעיקרן.קלג) לעניינים שבאיסור, לקולא (כגון כושר חליצה), טעון סימן זה בדיקה, ואין הגיל כשלעצמו יוצר חזקה בדבר קיום הסימן; אבל לדיני ממונות, ולעניינים אחרים שבאיסור, לחומרא, יוצר הגיל חזקה.קלד) הבדיקה צריכה להיות דוקא לאחר מלאת הגיל, וסימן שנמצא לפני מלאת הגיל אינו מועיל אפילו בדיעבד, משהגיל נתמלא - עד כדי כך שאין הוא מועיל גם בבדיקה חוזרת, לאחר מלאת הגיל, ונחוצים בבדיקה החוזרת דוקא סימנים נוספים, מלבדו.קלה) מצד שני, סימן שנתגלה בבדיקה לאחר מלאת הגיל מועיל על פי חזקה למפרע, משעה שהגיל נתמלא, אלא אם בדיקה קודמת לאחר מלאת הגיל עדיין לא גילתה סימנים, שאז אין הסימן מועיל אלא משעה שנתגלה.קלו) באשה שהרתה אחר מלאת הגיל עשוי להועיל סימן ההריון אף אם עדיין לא נתגלו שתי שערות, כי נוצרת חזקה שהיו שערות ונשרו,קלז) וכן אפשר גם כי סימנים מובהקים אחרים לבגרות מינית, שהופיעו אחר מלאת הגיל, ייצרו אותה חזקה.קלח)
לא נתגלו באדם סימני בגרות מינית עד שנכנס לשנתו העשרים (י"ט שנים ול' יום), נעשה הוא גדול אם מכאן ואילך מתגלים בו סימני בגרות מינית או סימני סריס או אילונית - וסוג הסימנים המתגלה ראשון הוא הקובע אם הגדלות תהיה על בסיס מיני חיובי או שלילי.קמ) סימני סריס או אילונית שנתגלו מגיל כ' ואילך מועילים למפרע מגיל י"ג או י"ב.קמא) לא נתגלו לא סימני בגרות מינית ולא סימני סריס או אילונית, אין האדם נעשה גדול אלא משעבר את חזקת רוב שנותיו ונכנס לגיל ל"ו.קמב) הגדלות באופן זה היא על בסיס מיני שלילי, כאילו נתגלו באדם סימני סריס או אילונית.קמג)
יש לציין כי מלבד הדינים הללו בקשר למעבר מקטנות לגדלות, יש עוד באשה הבחנה בין "נערה" - שהיא גדולה על פי הדינים שמנינו - לבין "בוגרת", שמלאו לה עוד ששה חדשים משעה שגדלה. ההבדל העיקרי בין נערה לבוגרת הוא שרק עם הבגרות (ולא עם עצם הגדלות) יוצאת הנערה מרשותו של אביה. בענייננו שלנו, שעיקרו בכושר למעשי קניין, קובעת הגדלות, ואילו שלב המעבר של "הנערות" אין לו כאן אלא חשיבות עקיפה (כגון שחזקת מציאתה של הנערה היא עדיין לאביה, ולא לעצמה, גם כאשר אין היא סמוכה על שלחנו).קמד)
קל) צלטנר, א', עמ' 237.
קלא) עה"ש חו"מ סי' ל"ה סע' א' וסי' רל"ה סע' ג' וי"ב.
קלב) נידה מ"ה ב'.
קלג) עה"ש חו"מ סי' ל"ה סע' א' ואה"ע סי' קע"ב סע' י"א-י"ב וסי' קנ"ה סעי' ל"א ואילך.
קלד) שם,חו"מ סי' ל"ה סע' א' וב' וסי' רל"ה סע' ג'.
קלה) שם,חו"מ סי' ל"ה סע' א'.
קלו) שם,שם, סע' א'-ב' ואה"ע סי' קע"ב סע' י"ד.
קלז) שם, אה"ע סי' קנ"ה סע' מ"א.
קלח) שם, אה"ע סי' קנ"ה סע' מ"ב-מ"ג וחו"מ סי' ל"ה סע' ג'.
קמ) שם, חו"מ סי' ל"ה סע' ג' ואה"ע סי' קע"ב סע' י"ג-י"ד. ונראה שקו הגבול הנכון הוא בגיל י"ט ול' יום, כמובא בחו"מ סי' ל"ה סע' ג', ולא בגיל כ' פחות ל' יום, כפי שמובא על פי הרמב"ם באה"ע סי' קע"ב סע' י"ג - שכך הוא בבירור בגמרא, נדה מ"ז ב' -מ"ח א', וכן דעת כל המפרשים, וגם התירוץ שמנסה בעל עה"ש לתרץ את הרמב"ם באה"ע סי' קנ"ה סע' מ"ו אינו מסלק לע"ד את הקושי.
קמא) עה"ש חו"מ סי' רל"ה סע' י"ח-י"ט.
קמב) שם, חו"מ סי' ל"ה סע' ג' וסי' רל"ה סע' י"ח-י"ט; ומסתבר: ל"ה שנים ול' יום, כדעת הרמ"ה (ר' בית יוסף על טור חו"מ סי' רל"ה סע' י"ג).
קמג) תוספות על נידה מ"ז ב', ד"ה עד רוב שנותיו.
קמד) אנציקלופדיה תלמודית, ערך "בוגרת"; ור' עה"ש חו"מ סי' ר"ע סע' ב'.