שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
אמרנו אם כן שביסוד מושג הקניין מונח המושג של רשות, במובן של הסמכה או התר; אולם, האמת היא כי מושג הקניין אינו נבנה ממושג הרשות במובן זה במישרין, אלא משכבה יותר עליונה של אותו המושג.
בירורו של מושג הרשות ברמה זו כרוך בניתוח מסובך למדי של היחס בינו למושג ההחזקה, כי לכאורה נמצאים שני המושגים האלה מתחלפים זה בזה במקורות לעתים קרובות;כג) אבל ניתוח זה לפרטיו היה מוציאנו הרחק מעבר לעניין הנידון, ונסתפק פה אפוא רק במסקנה המתחייבת בסיכום. הסיכום הוא כי מושגי הרשות וההחזקה אינם נרדפים, וההתחלפות ביניהם נובעת בעיקר מתוך כך, שלעתים קרובות נגרמת "הרשות" במובן המורחב שאנו עומדים להסביר כאן על ידי עצם עובדת ההחזקה; אכן כל אימת שעובדת-ההחזקה מגיעה לכלל משמעות משפטית, הרי זו מתבטאת- בלשון המשפט העברי - ב"רשות" של האדם המחזיק גבי הדבר המוחזק, - ונמצא אפוא כי במקרים הללו "ההחזקה" ו"הרשות" הן מעין "אילפס וכיסויה", או שני אספקטים בלבד של מצב אחד ומאוחד במהותו: האספקט העובדתי מזה והאספקט המשפטי מזה. עם זאת יתכן שעובדת-ההחזקה לא תהא מלווה ב"רשות" הרגילה של המחזיק, ושהרשות המתאימה תישאר לבעל הדבר - על אף העובדה שמוחזק הדבר בידי אחר,כד) - והתפצלות זו מחייבת אפוא את מי שרוצה לדייק בלשונו להבחין בין מושגי "ההחזקה" ו"הרשות", אפילו בתחום של ענייני ההחזקה בעצמם.כה)
כד) כגון קרקע המוחזקת בידי גזלן והנשארת בכל זאת ברשות הבעלים לעניין הזכייה בפירותיה - בהבדל מן המיטלטלין, העוברים לעניין זה לרשות המחזיק, לפחות משנתיאשו הבעלים: השווה שו"ע חו"מ סי' שע"ב וסי' שס"ב סע' ח'. בקשר לכך כדאי גם להעיר, שבמקורות אמנם מוצגים הדברים כאילו הייתה הקרקע נשארת לחלוטין ברשות הבעלים, בלי שמחזיק-הגזלן יקבל בה רשות כלשהי (שו"ע חו"מ סי' שע"א); אבל קבלת מסקנה כזאת למעשה לא תהא מדויקת, כי גם הקרקע הגזולה קמה ברשות הגזלן - למשל לעניין אחריות לכלאיים (ירושלמי כלאיים פ"ז ה"ד), לעניין חזקה (שו"ע חו"מ סי' ק"מ ואילך), ומסתבר שגם לעניין אחריות לנזקים הנגרמים מן הקרקע ולחוץ (על פי התוספות על בבא קמא נ"ו ב', ד"ה פשיטא). הקרקע יוצאת גם מ"רשות הבעלים" לעניין היכולת להקנותה, אם אין לבעלים אפשרות להוציאה בדין מיד הגזלן (בבא מציעא ז' א').
כה) סיבה אחרת לבלבול בין מושגי ההחזקה והרשות הוא במה שמושג "הרשות" בא גם לציין את עצם התחום המרחבי-הפיזי, העשוי להיות נתון ל"רשותו" של אדם באותו המובן המופשט שעומדים אנו פה להבהיר בפתשגן. תחום מרחבי נמצא "ברשותו" של אדם - ותחום זה עצמו קרוי "חצרו" או רשותו - אם יש לאדם רשות (במובן הסעיף הקודם של פרקנו) להחזיק באותו מקום ולהשתמש בו לצורך עצמו1); והנה אחת המשמעויות של "החצר" היא שמשמשת היא בבחינה "יד" לבעליה - היינו מכשיר להחזקה, באופן שגם כל דבר הנמצא בחצר נחשב בסתם כמוחזק על ידי בעל-החצר2) - ובאופן כזה יוצא כי הימצאות דבר "ברשותו" של אדם יכולה לפעמים להוות רק צורה אחרת של ביטוי הרעיון כי האדם מחזיק את הדבר באמצעות חצרו.3) את מושג "הרשות" במובן זה יש להבדיל לחלוטין מן המובן שבו אנו עוסקים כאן. כן יש להבדיל מענייננו את מושג "הרשות" במובן של תחום בדרך-כלל, המתפתח בהמשך נוסף עוד ממה שאמרנו.4)
____________________________
הערות לסעיף כ"ה
1) ר' שו"ע אה"ע סי' קל"ט סע' א', ורש"י על בבא קמא קי"ח א', ד"ה פרה רבוצה, וחו"מ סי' ר' סע' ט', וקצוה"ח על סי' שי"ג ס"ק א'. כמה נסיונות להגדיר את "החצר" - או "רשות היחיד" - מובאים במשנה מעשרות פ"ג מ"ה, אך אף אחד מהם לא נמצא מספיק. מצד שני, בשו"ע חו"מ סי' רמ"ג סע' כ"ב, אמנם מוצאים אנו מושג של "חצר שאין לה בעלים" - אבל באמת יש לומר שאין כאן הכוונה לחצר במובן משפטי, כי במקום של הפקר נמנעת תחולת דיני החצר מטבע הדברים.
2) ר' בבא מציעא י' ב '- י"א א', ושו"ע חו"מ סי' רס"ח, וסי' רמ"ג סע' כ' ואילך, ותשו' ריב"ש סי' רס"ד.
3) ר' שו"ע חו"מ סי' ר'.
4) כגון רשות-היחיד, רשות-הרבים, ארבע רשויות לשבת: ר' שו"ע או"ח סי' שמ"ה.