ב.ב.1.

אלה הם גדרי מערכת מושג ההחזקה והפוססיה המקובלים כנראה כנכונים על דעת הכל. אולם, מעבר לזה מתחילה ערבוביה מסוימת הנותנת מקום למחלוקת. על אף מה שאמרנו יש לפעמים שהתביעה להחזרת החפץ או למניעת הפרעה בו עומדת לא רק למי שהוא פוססור לפי מה שהגדרנו, אלא גם ל-reversioner {בעל זכות ההחזר, _אנגלית}, באשר גם הוא מוכר כפוססור במקביל - כגון במקרה של החזקה על פי זכות העומדת לסיום בכל עת.^טו) כמו-כן, קשורות במושג הפוססיה לא רק התוצאות שמנינו לעיל: קשורים בו, למשל, גם יתרונות ההתישנות - ולהתישנות יכול לטעון לא רק מי שהוא הפוססור לפי מה שהגדרנו, אלא גם אדם אחר שאותו פוססור בא מכוחו, כמו במקרה של שוכר ומשכיר.^טז)

כדי להסביר את התופעות האלה וכיוצא בהן מכיר סלמונד גם בתחום המשפט האנגלי לא רק בהבחנה שהזכרנו לעיל, בין מחזיק-בפועל שאיננו פוססור לבין פוססור, שאיננו מחזיק במישרין כי אם באמצעותו של הלה - אלא מכיר הוא גם בשיטה שלמה של פוססיה ישירה ועקיפה. לדעתו יש שלשה סוגים של פוססיה עקיפה. הסוג הראשון הוא זה שאמרנו, שבו האדם המממש את הקורפוס בפועל איננו פוססור במובן המשפטי בכלל, באשר הוא פועל רק בשביל זולתו ובלי שום עניין עצמי משלו, כגון משרת או סוכן. בסוג השני יש למי שמממש את הקורפוס בפועל גם עניין עצמי משלו בדבר, אבל על-כל-פנים פועל הוא מכוח זולתו ומוכן להחזיר לו את המעמד הישיר לפי דרישתו בכל עת. כאן שני הצדדים הם פוססורים, וכזה הוא המצב, למשל, בין שואל ומשאיל או - לפעמים - בין משכיר ושוכר. בסוג השלישי, מי שמממש את הקורפוס בפועל אינו מוכן להסתלק מן המעמד הישיר עד שיתקיים תנאי כלשהו או יעבור זמן מסוים, אבל על-כל-פנים טענתו הפוססורית מוגבלת היא על-ידי אותו תנאי, ומעבר לכך מכיר הוא בזכות זולתו ופועל רק מכוחו.^יז) פייטון, לעומת זאת, מעדיף להכיר באפשרות עקרונית של פוססיה רק במקף של דרגה אחת, ולו גם בכפוף למה שהוא קורא "אנומליות". את פעולת ההתישנות לטובתו של אדם שאיננו מחזיק את החפץ במישרין או באמצעותו של "משרת" בעלמא מסביר הוא בכך, שהרקע להתישנות איננו כאן החזקת החפץ, כי אם הקואזי-פוססיה של הזכות המתהווה - וקואזי-פוססיה זו, אמנם היא ישירה ולא עקיפה. לפי זה יוצא כי פייטון רואה את הקורפוס של הקואזי-פוססיה לאו דווקא ביתרונות המופקים על-כל-פנים על-ידי המחזיק הישיר של החפץ (כפי שתופסים את הדבר בשיטות הרומניסטיות), כי אם רק בעצם היחס המתקיים בין המחזיק הישיר לבין הקואזי-פוססור. הקושי הוא שיחסים אלה עשויים להיות מופשטים לחלוטין ותלויים רק באנימוס של הצדדים, ללא כל גילוי חיצוני במשך התקופה שבה אמורה ההתישנות להתקדם.^יח)

טו) פייטון עמ' 440.

טז) פייטון עמ' 441.

יז) סלמונד, עמ' 500 ואילך. באשר לסוג הראשון מסתבר שהתיאור המובא כאן מפי סלמונד אינו ממצה. גם המורשה הארעי (bare licensee){_אנגלית}, אף-על-פי שיש לו עניין עצמי במימוש הקורפוס, מעמדו הפוססורי הוא למעשה כמשרת: ר' סלמונד, נזיקין, עמ' 275 ואילך.

יח) פייטון, עמ' 437 ואילך.

הדף הבא