שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
דיני הגזלה מתקשרים לענייננו על-ידי כך, שבצד דיני השומרים נמצאת בהם ההשלמה לדיני המחזיק בחפץ הזולת. שום בעייה מושגית-עקרונית שוב אינה מתעוררת בקשר לכך, ובהמשך מכאן נוכל להסתפק אפוא בסקירת דיני הגזלה לגופם.
לעניין זה יש להבחין קודם-כל בין מקרקעין למיטלטלין, ובאשר למקרקעין - ניתנים הדברים להסתכם בקיצור. הכלל הוא, כפי שכבר ראינו, ש"קרקע אינה נגזלת לעולם, אלא ברשות בעליה עומדת; אפילו נמכרה לאלף, זה אחר זה, ונתיאשו הבעלים, הרי זו חוזרת לנגזל בלא דמים - וכל מי שיצאה מתחת ידו חוזר על זה שמכרה לו, וחוזר המוכר השני על המוכר הראשון עד שיחזור הלוקח מן הגזלן על הגזלן ויטול ממנו".א) אם החזרת המקרקע בעין אינה אפשרית, כגון שהבית נהרס, או הקרקע נשטפה בנהר, או שנתפס המקרקע על ידי צד שלישי שאי-אפשר משום-מה להוציא מידו, או שנגרם נזק במקרקע בלי האבדתו הגמורה - אין על הגזלן שום אחריות של ביטוח, בדומה להעדר כל אחריות כזאת גם אצל שומר המקרקעין, והגזלן אחראי אפוא רק אם גרם את הנזק בעצמו, "בידים", או שנגרם הנזק מחמת גזלתו.ב) דין אחר שיש לנו לציין הוא שלעולם אין הגזלן במקרקעין זוכה בפירותיהם - בין אם היתה החזקתו מדעת הגזלה ובין אם היתה בתום-לב; ואם נגרם על-ידי כך נזק למחזיק בתום-לב, הרי מלבד זכותו כלפי הבעלים להחזרת הוצאות השבח, יכול הוא לחזור ולגבות את עודף-הערך מן הגזלן מביא-כוחו שהטעהו.ג)
לעומת זאת במיטלטלין הדברים הם מסובכים הרבה יותר. הכלל היסודי הריהו כאן שוב, שכל מחזיק חייב להחזיר את הגזלה בעינה;ד) אבל לעתים קרובות עשויה חובה זו להתחלף בחוב של תמורה כספית, שיוטל על הגזלן המקורי, והיינו:
א) כשההחזרה אינה אפשרית מבחינה פיסית, כגון שאבד החפץ או נשמד;ה)
ב) כשהחפץ נקנה למחזיק באופן הפוטר אותו מחובת ההחזרה, כפי שנראה להלן;
ג) כשבעקב הגזלה נתחבר החפץ לחפצים אחרים, השייכים לזולת, והפרדתו כרוכה בנזק העולה על שוויו;ו)
ד) כשהחפץ ניזוק, שאז הברירה ביד הנגזל לוותר על החפץ ולתבוע את תמורתו בשלמות או לקבל את החפץ בעין ולתבוע רק את ערך הנזק;ז)
ה) כשהחפץ הושבח, באופן המחייב את הנגזל בפיצוי, שאז הברירה ביד הנגזל לשלם את הפיצוי או לוותר על החפץ ולתבוע את תמורתו.ח)
לגבי גובה התמורה או ערכו של הנזק, קנה-המידה הוא בערך החפץ כפי שהיה בזמן הגזלה - שאז מתגבשת ומבשילה לאלתר חובת ההחזרה או תשלום התמורה; אבל אם בינתים הוקר החפץ, והתביעה להחזרה בעין נגרמה על-ידי מעשה הגזלן בשעת היוקר - חייב הוא בתשלום כשעת המעשה, שאז הוא חזר והזיק.ט)
עם גמר התשלום רואים את הגזלן כאילו זכות הבעלים עברה אליו למפרע, משעת הגזלה - ויכול הוא אפוא לחזור להיפרע, במידה מתאימה, מכל אדם שלישי שהיתה לו יד של פשיעה בנזק החפץ. אולם, אם נפטר הגזלן בדרך-תשלום במרמה - היינו שהעלים את החפץ מלהחזירו, בעוד שהיתה עליו חובה להחזיר - אין הוא זוכה בחפץ, כל זמן שראוי החפץ לחזור בעינו.י)
א) שו"ע חו"מ סי' שע"א סע' א'.
ב) שם, בהמשך הסעיפים, וסי' שע"ב סע' ב', והשווה לעיל, פרק ד' סע' ב', בסמיכות להערה י"ג.
ד) שם, סי' ש''ס סע' א' וסי' שס"א סע' ה' ואילך.
ה) שם, סי' שנ"ד סע' ג'.
ו) שם סי' ש"ס סע' א'. התחברות חפצים כזאת רק מונעת את זכות ההחזרה, אבל אינה מקנה - כשלעצמה - את החפץ האחד לבעלי החפצים האחרים. החפץ נקנה רק כשמשתלם לבעליו הפיצוי - ונפקא מינה שאם בינתים מגיעים החפצים איך שהוא לידי הפרדה, חוזרת זכות ההחזרה של בעל החפץ הנגזל למקומה.
התערבבות עם חפצים אחרים שלא ברשות אינה פוגעת בדיני ישראל בתביעת הבעלים להחזרת החפץ בעין, והבעלים נאמנים בכל זיהוי סביר של חלקם בתערובת, אלא אם המחזיק, מצידו, מייחס את הזהות לחלק מתאים אחר - שאז חזקתו עדיפה (תרומת הדשן, ח"א סי' שי"ד, ור' הגהת הרמ"א בחו"מ סי' רצ"ב סע' י').
ז) שו"ע חו"מ סי' שנ"ד סע' ה' וסי' שס"ג סע' א'. בדומה למה שראינו באחריות השואל (לעיל, פרק ו', הערה ה'), כן גם לגבי ענייננו יש מעמד מיוחד לנזק שאינו ניכר בגופו של החפץ ולנזק החוזר לתקנו מאליו. נזק כזה אינו נותן מקום לברירה של וויתור, ויש דעה שהגזלן - בהבדל משומר - אינו חייב לפצות על נזק כזה אף אם נגרם בפשיעה (תוספות על בבא קמא נ"ו ב', ד"ה פשיטא). דעה זו יוצאת מן ההנחה, שאחריות הגזלן לנזקים אינה משום חובה של שמירה, אלא רק משום חוסר-יכולת למלא את חובת ההחזרה של החפץ בעין - ומאחר שדין ההחזרה איננו נפגע כאן, הרי שפטור הגזלן מאחריות. במקביל לכך, מתוך ההבחנה בין אחריות משום חובת-החזרה לבין אחריות משום חובה של שמירה, מגיעה דעה זו למסקנה כי השואל אחראי לנזק מן הסוג הנידון אף אם נגרם באונס, - והכל בהסתמך על הגמרא בבא קמא צ"ח ב'. אולם, למעשה רק מתברר שם אדרבה: אין הבדל בנידון דידן בין השומר והגזלן; ואף אם נאמר שיש אמנם הבדל עיוני בין עילות האחריות שלהם, הרי מכל-מקום, גם אצל השומר חשוב גורם ההחזרה, ומה שמשמש החזרה טובה אצל הגזלן משמש גם החזרה פוטרת אצל השומר. מצד שני, גם אם אין על הגזלן חיוב מיוחד של שמירה - ואף-על-פי שגם השומר פטור עקרונית, כשהחזיר תוך נזק מן הסוג הנידון, - הרי אצל שניהם, כשנגרם הנזק מתוך שלא שמרו כדרך האנשים, יש לבעל טענה בשווה: נגד השומר, משום שהנזק נמשך מפשיעתו בשמירה, ונגד הגזלן - משום שהנזק נמשך מפשיעת הגזלה, שמנעתו מלהיטיב לשמור בעצמו (ור' גם תוספות על גטין נ"ג ב', ד"ה גזלן, ולחם משנה על פ"ג מהל' גזלה ואבדה הל' ד').
אשר לנזק החוזר לתקנו מאליו, מתעוררת עוד בעיה מיוחדת אחרת. אם הנזק הזה עשוי לעבור מאליו, בלי הוצאות של תיקון, יש פנים לומר כי אין הוא גורם חסרון-כיס, כי אם רק ביטול-כיס, לגבי הזמן שנפגע שימושו של הבעל בחפץ לאחר ההחזרה - וגם השומר וגם הגזלן צריכים כאן להיות פטורים אפוא אף במקרה של רשלנות בשמירה. אולם, יש חולקים וגורסים כי פגיעה בשימוש על-ידי הזק - ולוּ גם זמני - בגופו של החפץ, הריהי חסרון-כיס ממש, ואם נגרם הנזק בפשיעה הרי השומר או הגזלן אחראים. הדבר נידון בשו"ע חו"מ סי' ש"ו סע' ז' וסי' ש"מ סע' ב', ולע"ד נראית נכונה הכרעת הסמ"ע, בסי' ש"ז ס"ק י' (שגם תומך בה קצוה"ח בסי' ש"ז ס"קג' ובסי' ש"מ ס"ק ב'), שהתפיסה השנייה היא הנכונה.
נזק שנראה בשעת-מעשה כי אינו פוגם בהחזרה, ומתברר לבסוף כי נמשך ממנו נזק ניכר ומתמיד - דינו כאילו היה ניכר ומתמיד מלכתחילה: שו"ע חו"מ סי' ש"מ סע' ב'.
ח) בשבח גזלת המיטלטלין נחזור ונדון עוד בסעיף מיוחד להלן. כאן נציין שלמעשה יהא הבעל תמיד חייב בפיצוי על השבח - חוץ מן המקרה שהשבח עלה כלו מאליו, שלא מחמרי הזולת, בטרם יאוש, וביד הגזלן המקורי. במושג "השבח" עשויים להיכלל ביחוד חפצים שנתחברו לחפץ הנידון ושהפרדתם כרוכה בנזק העולה על שווים (השווה מה שאמרנו לעיל, בסמיכות להערה ו'). לפי שיטת הרמב"ם אין לבעל החפץ המושבח ברירה, וחייב הוא לשלם בעד השבח (פ"י מהל' שכירות הל' ד'); אך הראב"ד חולק על הרמב"ם, בטענה שפסק כן מסברה, ואין סברתו מבוססת. לפי שיטתו, אין ערך מכריע לעובדה, שמבחינה אובייקטיבית השינוי שנגרם בחפץ הוא שבח, אלא יכול הבעל לטעון, כי לדידו השינוי הוא מזיק - ומאחר שסילוק השבח אינו בא בחשבון, מטעמי "בל תשחית", ומישהו צריך לשאת בנטל השינוי שנגרם בפשיעה ושאינו רצוי לבעלים, הרי זה ודאי המשביח שפשע, ולא הבעלים שנאנסו, וכך מגיעים אנו לברירה האמורה. לפי שיטה זו נפסק בעה"ש חו"מ סי' שע"ה סע' י"ד-ט"ו, גבי מי שמשביח את נכסי זולתו בלי רשות לגמרי - בהבדל ממי שמשביח רק תוך שינוי מגדרי רשותו שהיתה, שלגביו פוסק עה"ש לפי שיטת הרמב"ם (שם, סי' ש"ו סע' ח'); אך נראה שאף בגדרים אלה, ההבחנה בכיוון שיטת הרמב"ם היא סברה שאינה מבוססת.
ט) שו"ע חו"מ סי' שנ"ג סע' א', סי' שנ"ד סע' ג' וסי' שס"ב סע' י'-י"א.
י) דוק בשו"ע חו"מ סי' ש"ס סע' א' ובבא מציעא, ראש פרק המפקיד.