ז.א.2.ב-ג.

ב. נכסי שותפות בעסק

במה שנוגע לנכסי השותפות, כלומר נכסים המיוחדים לעסק משותף, קובע סע' 20 של חוק השותפות האנגלי כי כל הנכסים המוכנסים להון-השותפות וכל הנכסים הנקנים על חשבון השותפות או לצרכיה - במהלך עסקיה - הריהם נכסי השותפות (partnership property{נכס שותפות, _אנגלית}) ואין להחזיק ולהשתמש בהם אלא לצרכי השותפות ובהתאם לחוזה השותפות. אם המדובר הוא במקרקעין, הרי אלה צריכים להיות מוחזקים בנאמנות בשביל השותפים, על-פי הדינים שראינו לעיל, והשותפים לא יהיו רשאים לממש את זכותם האקויטבילית אלא בגדר האמור. בכפוף לשעבודם של הנכסים לצרכי השותפות, נכסי השותפות הריהם נכסי השותפים, בשיתוף מסוג "קומון".^יח)

הדין האנגלי מתקיים במדינת-ישראל, כלשונו, על-ידי סע' 29 של פקודת השותפיות. מסעיף זה משתמע שלפחות מקרקעי השותפות - מלבד שעבודם לצרכיה - נתונים לדיני השיתוף של המג'לה, אלא שאם מת אחד השותפים, וחלקו במקרקע עובר ליורשיו, הרי אלה נעשים נאמנים כלפי העסק המשותף.

ג. תביעות וחובות משותפים

אשר לתביעות וחובות משותפים מוצאים אנו סקירה אצל ליק, בעמ' 312 ואילך.

השיתוף בתביעות או בחובות יכול להיות על-פי אחד משלשת האופנים האלה: several{אחדים-לחוד, _אנגלית}, joint {משותף-ביחד, _אנגלית} או joint and several {ביחד וכל אחד לחוד, _אנגלית}. שיתוף "סברל" נוצר כשאנשים אחדים "מתקשרים יחד באותו חוב או עניין, באופן שהנושה יכול לתבוע את כל החוב או את כל המילוי מכל מתחייב לחוד", או כשאדם אחד "מתחייב לפני כל אחד ואחד מתוך כמה אנשים, בחוב או בעניין אחד, באופן שכל אחד לחוד יוכל לתבוע את כל החוב או המילוי". למעשה ניתן אפוא לומר שהקשר מסוג "סברל" איננו כלל בבחינת שיתוף, אלא יש בו התקשרות על דרך הברירה בעניין זכותו של התובע או הנתבע. הזכויות בין התובע שגבה לבין חבריו, וכן הזכויות בין הנתבע ששילם לבין חבריו, נקבעות לפי ההסכם ביניהם. הדוגמה המובהקת ביותר של שיתוף "סברל" היא בערבות הפשוטה.

בשיתוף מסוג "ג'ויינט", אם המדובר הוא בחוב המגיע במשותף מאנשים אחדים יחד, הרי כל אחד מהם יכול להיתבע על כל החוב כלו, אבל בהיתבעו כן יכול הוא לבקש כי חבריו יצורפו למשפט; ואם המדובר הוא בחוב המגיע במשותף לאנשים אחדים יחד, אין אף אחד מהם יכול לתבוע אלא תוך צירוף עם חבריו. פסק-דין, שיצא במשפט אשר רק חלק מן החייבים-השותפים היו צדדים בו, איננו מחייב אלא את האנשים הללו. אם השיתוף הוא בזכות, ואחד הזכאים-השותפים סרב לתבוע, הרי די לחבריו אם יצרפוהו למשפט כנתבע, אבל בעשותם כן חייבים הם לתת ערבות להוצאותיו במשפט. שותף-חייב ששילם את החוב יכול בסתם לתבוע מחבריו את חלקיהם, וכן שותף-תובע שגבה את הזכות חייב מן הסתם לחבריו את חלקיהם שלהם. בשיתוף מסוג "ג'ויינט" יש אפוא חזקה בדבר היותה של הזכות או החובה משותפת לפי חלקים, אבל זוהי רק חזקה בלבד, והיחס בין השותפים נקבע גם כאן לפי ההסכם שביניהם. אולם, בנקודה אחת מכרעת, היחס בין השותפים הוא קבוע בדין, והיינו שבשיתוף מסוג "ג'ויינט", הרי במקרה שנשוא השיתוף הוא חיוב או תביעה, מכל מקום כפוף הוא ל-jus accrescendi {זכות צבירה, _לטינית}; כלומר, שאם מת אחדהשותפים, אין השתתפותו בחיוב או בזכות עוברת ליורשיו, אלא החיוב או הזכות של חבריו "מוגברים", כאילו לא השתתף בהם המת מעולם - ועד שלבסוף נעשים הם חיובו או זכותו של יחיד, ביד אותו השותף ששרד אחרון.

בשיתוף מן הסוג השלישי, "ג'ויינט אנד סברל", חלים הדינים של שני הסוגים הקודמים יחד, והתוצאה היא שלמעשה, אם המדובר הוא בשיתוף של חובה, הרי זה פשוט שיתוף מסוג "ג'ויינט" תוך פטור מ-jus accrescendi {זכות צבירה, _לטינית}, כלומר שהשתתפותו של כל שותף בחוב עוברת בירושה; אם המדובר הוא בשיתוף של זכות, הרי זה חוזר למעשה ונהפך לסוג "סברל".

השאלה, לאיזה משלשת הסוגים שייך השיתוף, נפתרת בכל מקרה לחוד, לפי דינו המיוחד או כוונת הצדדים.

יח) לינדלי, עמ' 408 ואילך, עמ' 426 ו-428.

הדף הבא