שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
ג) האם יש בעכו"ם דין "מעמד שלשתן", דין הרשאה ודין הקנאת שטרות - והיינו אם יכול עכו"ם להעביר תביעה, במובן המחייב את החייב? האם יכול הוא לקבל את תביעת הזולת בהעברה לעצמו (ואגב כך, גם כן, האם יכול חיובו לאחד להיות מועבר לאחר)? מתוך ענינים אלה מוצאים אנו בעה"ש הכרעה חד משמעית כמעט שעל כל פנים דין הרשאה ודין הקנאת שטרות חלים בעכו"םסא) - וקושי כלשהו נשאר אם כן רק ביחס לדין של "מעמד שלשתן".
הקושי הראשון הוא שבעניין זה יש אומרים כי "מעמד שלשתן" אינו שייך בממחה או נמחה עכו"ם, באשר אין דין שליחות בעכו"ם;סב) אולם באמת נראה שאין לנימוק זה מקום, באשר "מעמד שלשתן" אינו נגזר משליחות (או מדין זכייה על ידי צד שלישי, אשר יש אומרים שנגזר הוא משליחות), אלא זו ענין של תקנה מיוחדת ו"הלכתא בלא טעמא" לתקנת המסחרסג) - ונותרת רק השאלה, אם בבחינת תקנה מיוחדת חלה התקנה גם בעכו"ם. בעל עה"ש, בחו"מ סי' ס"ו סע' ל"ג, סובר לכאורה (בעקבותיו של בעל הנתיבות), שהתקנה אינה חלה, באשר צורת קניין כזאת לגבי עכו"ם היא חידוש, שאינו מצוי בדיניהם. אולם באמת, גם בזה יש לדייק כלהלן. ראשית, הסייג שאין תקנה מדרבנן חלה בעכו"ם בדבר שהוא חידוש לגבי דיניהם - סייג זה אמור למעשה רק למקרה שמעורב בו צד ישראל, אשר הרחבת התקנה על העכו"ם תצא על פי הפרש הדינים לרעתו (ובתנאי שהחלת הסייג המצמצם לא תהא כרוכה על פי המסיבות ב"חילול השם"),סג-1) - ואילו מעבר למקרה כזה מסתבר שהכלל הוא אמנם כי תקנה דרבנן בדיני ממונות, שאינה רק לזכותו של אדם אלא יש בה צד זכות וחובה כאחד, חלה וחלה גם בעכו"ם.סד) ושנית, גם אם נכון הוא שבזמן שניתקן "מעמד שלשתן" בדינינו לא היתה האפשרות המושגית של העברת חוב מוכרת בדיני עכו"ם (בדומה גם לעקרון של דין השליחות),סה) הרי כיום על כל פנים אפשרות זו מוכרת גם בדיניהם, וממילא אין עוד בכלל הזדמנות לתחולת אותו סייג מצמצם שהזכרנו מקודם. בהתאם לכך נראה לי כי אפשר לסכם פשוט, שדין "מעמד שלשתן" אמנם חל גם בעכו"ם כפי שחל הוא בישראל, וכתפיסה המובאת בעה"ש חו"מ סי' קכ"ו סע' כ"ד-כ"ה.
לאור כל הדברים האלה נסתרת למעשה הנחתו של גולקסו) כי הכשרתו האישית של עכו"ם מוגבלת באיזה אופן שהוא ביחס לדרכי הקניין בדיני ממונות. לכל היותר קיימים בענין זה רק כמה ייחודים בלתי חשובים בפרטי הדינים ומספר סיבוכים עיוניים בבירור ההלכה. אולם שתי הגבלות ממשיות על הכשרתו האישית של העכו"ם בדיני ממונות יש לציין מכל מקום, מעבר לבעיה של דרכי הקנין. הגבלה אחת היא, שודאי אין לעכו"ם כשרות למתנת שכיב מרע, שזוהי תקנת חכמים אשר ודאי לא נתקנה לגוים - קל וחומר מגר - והגבלה זו הריהי אמנם הגבלה על עצם הכושר האישי למעשי קנין. אלא שעל כל פנים, שוב יש לומר, הרי זו הגבלה מצומצמת בלבד בנושא צדדי ומיוחד, ואינה שייכת במישרין לענייננו. ההגבלה השניה היא שאין בעכו"ם דין שליחות,סז) ואין העכו"ם יכול לעשות או להעשות שליחסח) - אבל הגבלה זו, אם כי אף היא הגבלה מהותית של הכושר המשפטי האישי, מכל מקום אין היא הגבלה של הכושר למעשי קנין, והריהי חורגת, מצידה, [מדיני] ממונות, ובמצב של קשרים בין לאומיים נרחבים על בסיס ממלכתי, מתבקש כיום חידוש של דין שליחות לעכו"ם כתקנה מיוחדת.
אשר לדיני משפחה, אמנם אין לעכו"ם כושר להתקשרות של קידושין או למעשה של גירושין על ידי גט, כדרך ישראל, אבל אין משמע שאין לו הכושר למעשה נישואין או גירושין. עכו"ם נישאים על ידי בעילה מתוך כוונה של ייחוד, ומתגרשים הם על ידי מעשה שיש בו כדי לגלות שלפחות אחד מבני הזוג מסתלק מקשר הנישואין.סט) כן יש לעכו"ם כושר לענין נדרים, אם כי בכפוף להגבלות בעניינים שונים.ע)
ולבסוף, ההגבלות בשל עבדות, אלא שבקשר לכך עוד צריכים אנו קודם לראות את הדינים המיוחדים החלים על מיני אדם שונים ביחס לכושר למעשה הקנין היוצר את העבדות. ענין זה מתחלק לשני ראשים: הכושר למעשה הקנין של רכישת העבד והכושר למעשה הקנין של היקנות בעבדות. לענין רכישת העבד, הדינים המיוחדים הם כלהלן: לקנות את הגבר העברי כעבד עברי, נראה שיכולים הכל - בין ישראל ובין עכו"ם, בין גבר ובין אשה, אלא שאם הקונה הוא עכו"ם או גר, אפילו גר צדק, יש מלכתחילה איסור בדבר, וחלים בעבד כמה דינים מיוחדים, וכן יש איסור כללי מלכתחילה על קניית עבדים זכרים על ידי נשים (ישראליות).עא) האמה העבריה, מצידה, אינה נקנית אלא למי שיש לה עליו או על בנו קידושין.עב) ואילו במה שנוגע לעבדים ולשפחות נוכריים, נראה שעל פי דיני ישראל כשלעצמם - בהבדל מדינא דמלכותא העשוי לחול בעניין תוך הכרה על ידי דיני ישראל - אין כושר לקנות עבדים ושפחות שכאלה בקניין הגוף (בהבדל מקניין למעשה ידיהם) אלא לבני ברית.עג) מצד שני, עברי שנשתעבד בדינא דמלכותא המוכר על ידי דיני ישראל יכול להיקנות לקניין הגוף רק על ידי נוכרי, ואילו בן ברית אינו יכול לקנותו אלא למעשה ידיו.עד) יש גם לציין כי הנכרי אין לו דין זכייה בשבויה "יפת תואר" שהיא אשת איש.עה)
אשר להיקנות בעבדות, הדין המיוחד הראשון הוא שאין האשה העבריה יכולה לשעבד את עצמה (ואף אין היא נתפסת בשיעבוד בעל כרחה, חוץ ממה שאביה יכול להקנותה כאמה בעודנה קטנה).עו) גם הגר אינו משתעבד, והוא הדין בטומטום ואנדרוגינוס עבריים.עז) דבר של פשיטא הוא שאין העברי יכול לשעבד את עצמו או את בניועח) כדין "עבד כנעני" או כדין אמה, ואין הנוכרית יכולה להשתעבד כדין אמה עבריה. אך שאלה עשויה להתעורר לגבי השתעבדותו של גבר נוכרי כדין עבד עברי. נראה לומר שמצד הזכויות המיוחדות של עבד עברי, אפשר אמנם שאותן זכויות תוענקנה גם לנכרי, אם כך יוסכם בין הצדדים.עט) אך מכל מקום את מעמדו העקרוני של העבד לא יוכל הדבר לשנות, ולמשל דין השחרור בשן ועיןפ) יחול בעבד הנכרי אף על פי שבעבד העברי אין הוא חל.
אשר לכושר המעשה של העבד או השפחה בעצמם, הדין בעבד ובאמה העבריים הוא שנשאר להם הכושר הרגיל, כבני חורין.פא) לעומת זאת העבד והשפחה הנוכריים בסתם אין הם קונים אלא לרבם, אבל מכל מקום משמע שעצם כושר המעשה לא ניטל מהם, ובאמת יכולים הם לזכות אפילו לעצמם אם כך הותנה.פב) יכולים הם גם לזכות לצד שלישי.פג) עבד ושפחה נכריים, גם אם הושלם שעבודם בטבילה (ובמילה), אסורים ביחסי אישות עם ישראלי, אבל מכל מקום חוששים לקידושיהם.פד)
סיכומו של כל הסעיף הזה הוא, שגם במידה שיש בדיני ישראל הגבלות של כושר אישי בשל מין, מוצא, דת, או עבדות - על כל פנים אין אלה בשום מקרה הגבלות כלליות, אלא כל אחת מהן מצומצמת לגדרי עניינה המיוחד. הסדרים בעלי אופי מקיף בתחום הנידון מצאנו רק במה שהאשה הנשואה אינה קונה - בסתם - אלא לבעלה, ועבד כנעני - בסתם - אינו קונה אלא לרבו; אך אין צריך לחזור ולומר שהסדרים אלה, מצידם, אינם בעצם הגבלות של הכושר האישי, כי אם רק חזקת הסדר מוסכם הניתנת לסתירה, ולו הסתפקנו בנקודת הראות העקרונית גרידא יכולנו אפילו להוציאם מכל וכל מתחום דיוננו.
סא) עה"ש חו"מ סי' קכ"ג סע' י"ד וסי' ס"ו סע' ל"ג. ביחס להקנאת שטרות שוב מסתבך העניין בשאלה אם דין הקנאת שטרות הוא מדאוריתא (וחל ממילא גם בעכו"ם), או שמא הוא רק מדרבנן, ויתכן שאינו חל. בעל עה"ש מכריע כאן, שגם אם נאמר כי הדין הוא מדרבנן הריהו חל בעכו"ם, מפני ש"כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקנו" - לפחות בעניינים שאינם חידוש לעכו"ם והריהם נהוגים אצלם גם על פי דיניהם שלהם.
סב) עה"ש חו"מ סי' קכ"ו סע' כ"ו-כ"ז.
סג) שם, סע' א'.
סג-1) יש גם להעיר כי בגדרים אלה, הסייג איננו למעשה שום סייג מיוחד, אלא הריהו רק תוצאה של דין כללי החל על יחסי ישראל ועכו"ם במקום שיש הפרש בין דיני ישראל לדיני עכו"ם, ובין אם הדין הישראלי הוא מדאורייתא או מדרבנן - ר' בבא קמא קי"ג א'.
סד) ר' נתיה"מ על סי' ס"ו ס"ק ל"ה, וקצוה"ח שם, ס"ק ל"ב - ודוק.
סה) ר' קולין וקפיטן, ב', עמ' 356, ור' גם כרך א', עמ' 88-89.
סו) גולק, א', עמ' 33-35.
סח) בעל עה"ש בחו"מ סי' רמ"ג סע' ט"ו פוסק כי בהתאם לכך אין העכו"ם יכול להיעשות גם צד בזכייה לשלישי, אפילו לדעת האומרים כי זכייה לשלישי אינה נגזרת משליחות. כנגד זה אמנם אפשר להסתמך לכאורה על הדין המפורש שעבד כנעני יכול לזכות לצד שלישי, כפי שנראה בהערה פ"ג להלן; אך מסתבר שדין זה אינו אמור באמת אלא בעבד כנעני שעבר גיור חלקי.
סט) שו"ע אה"ע סי' מ"ד סע' ח'; פ"ט מהל' מלכים הל' ז' וח'. בקשר לכך כדאי לציין גם כן שיש לעכו"ם יחס משפחה, וחלים בהם דיני ירושה, בשינויים מסוימים - כגון שהבת יורשת כבן ואין יתרון לבכור: פ"ט מהל' מלכים הל' ה'; פי"א מהל' אישות הל' א', ופט"ו שם הלכה ו'; פי"ד מהל' איסורי ביאה הל' י'; פ"ב מהל' נחלות הל' י"ב; שו"ע חו"מ סי' רפ"ג סע' א' - ור' אנציקלופיה תלמודית, ערך "גוי".
ע) ר' אנציקלופיה תלמודית, ערך "גוי".
עא) פ"א מהל' עבדים הל' א' וג', ור' פכ"ב מהל' איסורי ביאה הל' ט"ז.
עב) (פ"ה) [צ"ל:פ"ד] מהל' עבדים הל' י"א וי"ב.
עג) שו"ע יו"ד סי' רס"ז סע' ט', י' וי"ז.
עד) שם, סע' י"ד.
עה) סנהדרין נ"ז א'.
עו) פ"א מהל' עבדים הל' ב', ופ"ד שם הל' א'.
עז) שם.
עח) השווה שו"ע יו"ד סי' רס"ז סע' י"ז, שהגוי יכול לשעבד אף את בניו ובנותיו.
עט) דוק בשו"ע יו"ד סי' רס"ז סע' ד' הגה וש"ך שם, בס"ק ל"ט.
פא) ר' למשל פ"ב מה' עבדים הל' ז' ("ויש לו ללוות ולגאול את עצמו"), פ"ג שם הל' ב' ("וכל שזוכה הבעל באשתו זוכה זה, אף על פי שהוא עבד עברי"), ומשנה למלך שם, "שהרי יש יד לעבד עברי לזכות לעצמו ולאחרים". ור' גם עה"ש חו"מ סי' ר"ע סע' ב', בעניין מציאה. ועם זאת יש לציין כי מחילת בעל הבית לעבד העברי אמנם אינה מועילה, כי "גופו קנוי לו" (קידושין ט"ז א'), אבל מחילה - ביסודה - היא רק מעשה חד צדדי של בעל הבית ואינה תלויה בכושר המעשה של העבד.
פב) שו"ע יו"ד סי' רס"ז סע' כ"ב, וש"ך שם, ס"ק ל"ט.
פג) שו"ע יו"ד סי' רס"ז סע' נ"ה. גם אם נאמר שהכושר לזכות לצד שלישי אינו תלוי בדין שליחות, מסתבר שאין כושר זה ניתן לעבד הנוכרי אלא אם הושלם שעבודו בטבילה (ובזכר - גם במילה): ר' שם סע' א' וג', ור' הערה ס"ג-1 לעיל.