שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
אשר לזכויות אחרות בראוי - נראה בפרק הבא אילו בכלל יכולות הן להיות מבחינה עקרונית. בדרך-כלל מסתבר כי בעיית הפירות לא תתעורר לגביהן מכל-מקום, ואם תתעורר - הרי שעל-כל-פנים היא תבוא על פתרונה לפי מה שראינו עד כאן. גם בזכויות האלו אין להעלות על הדעת פיצול מעין-שעבודי לבד מן הפירות והמשכון, מאותם טעמים שראינו.
נותר לנו רק לבדוק כיצד כל הדברים שראינו מתפתחים בהסדר שיקביל לשעבוד-משנה לפירות, היינו הסדר שבו יועברו שוב פירי-הפירות לשלישי. נראה לומר שביחס לפירות הבאים מעלמא מכוח עצם הזכות לַפירות הראויים (כגון ריבית דריבית או ריבית פיגורי-השכירות של זכיון) אין שום רבותא. אשר לפירות שיגיעו בגין הפירות שיוחזקו בגינה של קרן בראוי (כגון פירות הריבית שתיגבה או פירות הנכסים שיופקו בזכיון), הרי יווצר בהסדר שעבוד ראוי כנגד הבעלות הראויה של קונה-הפירות הראשון. ואילו במה שנוגע לפירות שיגיעו בגין הפירות שיוחזקו בגינה של קרן שתוחזק לפירותיה (כגון הריבית שתגיע לצד השלישי על הריבית שתיפרע על השקעת מילווה האישה, שהבעל עתיד לגבות) - מסתבר שצריכים אנו להכיר במושג של שעבוד-משנה בראוי. את הצירוף המשולש נוכל לתפוס במושג האחד של קניין פירי-פירות.לז)
ז. "משכון" בראוי
את מושג המשכון שמנו במרכאות, כי גם ביחס אליו אין למעשה זהות בין תוכנו המעשי בנוגע לנכסים מוחזקים לבין תוכנו לגבי נכסים ראויים. באשר למוחזק, המשכון הוא רק אחד משורת שעבודים אפשריים שיבואו להעמיד את הנכסים כערובה לפרעונו של סכום כלשהו או עשיית מעשה אחר. כך, יתכן כאן, למשל, שעבוד של אפותיקי, המזכה את הקונה למכור את הנכסים כדי לגבות את הסכום המגיע לו (או את ערך המעשה המגיע לו) ממחיר הנכסים;לח) ייתכן שעבוד של משכנתא, המזכה את הקונה בפירות הנכסים לסילוק חובו, בתוספת אפותיקי אפשרית למקרה שהפירות לא יספיקו;לט) וייתכן שעבוד של משכון, המזכה את הקונה באפותיקי בצירוף לזכות של החזקת הנכסים עד הסילוק או מימוש השעבוד.מ) לעומת זאת, בנכסים ראויים, אמנם גם-כן תיתכן כמובן הקנאת הפירות לסילוק המגיע, - אבל בזה כשלעצמו אין שום רבותא על מה שכבר ראינו, ועל-כל-פנים אין לדבר משמעות מעשית רבה בענייננו. כמו-כן אין כאן קושי מיוחד במה שהיה מתיחס לאפותיקי בראוי, היינו לזכות שהיתה ניתנת לנושה למכור את הנכסים הראויים לגביית חובו - בין בעודם בראוי בין לכשיגיעו לכלל החזקה;מא) אבל גם הסדר כזה אינו ממצה את דרישות הערובה בראוי, וכשלעצמו אין הוא מקובל. מה שדרוש כאן, ביחוד כשמדובר בנכסים הראויים על-פי תביעה, הרי זה שהנושה יוכל לא רק למכור את הנכסים, אלא גם לגבות את התביעה בעצמו, כדי להיפרע במישרין מנכסי הגבייה; והסדר בכיוון זה הוא העיקר במושג "המשכון של זכויות" המקובל באירופה.מב)
לז) ר' מושג זה במשנה כתובות פ"ט מ"א.
לח) שו"ע חו"מ סי' קי"ז, והשווה למשל בג"ב, סע' 1113 ואילך, סע' 2114 ואילך בספר החוקים הצרפתי ו"חוק המשכנתאות" העותמני במדינת ישראל.
לט) שו"ע יו"ד סי' קע"ב, והשווה למשל ספר החוקים הצרפתי, סע' 2085 ואילך.
מ) שו"ע חו"מ סי' ע"ב, ע"ג, והשווה למשל סע' 701 ואילך במג'לה, סע' 2071 ואילך של ספר החוקים הצרפתי, סע' 1204 ואילך של הבג"ב.
מא) אפותיקי כזאת הייתה פשוט שעבוד או שעבוד-משנה בראוי - היינו פיצול מוקדם של רשות-ההעברה העשויה להימצא במכלול הקניין הראוי לחייב, והעברתה החלקית והמסויגת לנושה. אמרנו שעבוד - למקרה שהקניין הראוי הוא בעלות, כפי שיהא, למשל, בדרך-כלל, בזכיון; אמרנו שעבוד-משנה - ביחוד למקרה שמדובר בתביעה: כאן, כל הראייות המקורית עצמה אינה מעיקרא אלא על דרך אפותיקי, והחייב מעביר לנושה רשות-העברה מתוך רשות-ההעברה שלו, שהיא בעצמה רק שעבוד כנגד הקניין השלם של החייב הראשון.
מב) בג"ב, סע' 1273 ואילך; צג"ב, סע' 899 ואילך; ספר החוקים הצרפתי, סע' 2075; ספר החוקים האיטלקי, סע' 2800 ואילך. הסדר דומה בדיני ישראל - אם כי לאו דווקא על-פי חוזה, אלא מכוח תקנה - קרוי "שעבודא דר' נתן": שו"ע חו"מ סי' פ"ו. מלבד ההסדר האמור כולל מושג "המשכון בזכויות" שעבוד-משנה של משכון במוחזק, שעליו עמדנו כבר בהערה ז' לעיל, וכן ערובות על-ידי כל מיני זכויות בראוי, במשמעות בלתי-מוגדרת.