שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
והקניין - יכולים אנו עתה לומר - הריהו, פשוט, סוג של רשות במובן המורחב. אכן, מכמה מקורות אפשר לכאורה להסיק כי הקניין הוא ממש שם נרדף לרשותלג) - ומאחר שהקניין הוא באמת סוג הרשות החשוב והנפוץ ביותר, אין גם פלא שזה היה כיוון ההתפתחות בלשון. יתר-על-כן, למעשה מתקבל הרושם שמושג הרשות לא התפתח לפי הקוים שהתוינו לעיל אלא מתוך כך שמושגי הקניין והרשות הזדהו מלכתחילה, ומושג הרשות ספג לתוכו את המשמעויות הגלומות בקניין. אולם, גם אם כך הוא מן הבחינה ההיסטורית, הרי בדיעבד - ולאור מכלול המקורות - אין ספק כי מושג הרשות נעשה מושג יותר רחב ממושג הקניין (ביחוד מתוך שמושג הרשות בא גם לידי הזדהות מקבילה עם מושג ההחזקה, כפי שראינו לעיל), ומבחינת ההגיון הדוגמתי אמנם כבר אין לנו לגזור את מושג הרשות ממושג הקניין, אלא להיפך.לד)
מכאן שוב יכולים אנו להתקדם ולומר כי הקניין הוא רשות ביחס לחפץ (ורק ביחס לחפץ דווקא),לה) כשבמושג "החפץ" מכלילים אנו לא רק חפצים רגילים, אלא גם את הקרקעלו) והדברים המחוברים אליה,לז) וכן עבדים (לרבות עבד עברי)לח) - אבל על-כל-פנים דברים שיש בהם ממש.לט) אולם, גם לא כל רשות ביחס לחפץ היא ממילא קניין (כפי שכבר הערנו, למשל, לגבי רשות הגנב).מ) ונראה כי הנכון הוא להגדיר שהקניין הוא רק אותה רשות ביחס לחפץ הקרויה קניין-הגוף, או כל רשות המתפצלת מקניין-הגוף על ידי מעשה משפטי מחייב, לצורך הזוכה בעצמו.
בזה הגענו אל מה שמציע אני לקבל כנוסח המושלם-כבר של הגדרת מושג הקניין, אבל נוסח זה עצמו טעון עוד הבהרה בכל נקודה ונקודה בו - וקודם כל, כמובן, בשאלת מהותו של המושג החדש קניין-הגוף, הנקבע כאן ביסוד של דברינו.
לג) ר' משנה קידושין פ"א מ"א, המדברת על קניית האשה; רש"י על בבא קמא קי"ח א', ד"ה פרה רבוצה, שעל פיו גם רשות הגנב היא קניין; וביחוד עבודה זרה ט"ו א' - ודוק. בקשר למקור אחרון זה ר' עוד הערה ל"ד להלן.
לד) שזיהוי מושגי הרשות והקניין אינו יכול לעמוד מתקבל באופן המובהק ביותר מתוך השוואת הנאמר בבבא מציעא נ"ו ב' אל הנאמר בעבודה זרה ט"ו א'. בבבא מציעא נקבעה ההלכה כי "שכירות - ביומה - מכירה היא", והיינו קנייןלד-1) , באופן שחלים בה דיני אונאה, ואילו בעבודה זרה ההלכה היא כי שכירות איננה קניין, במובן שאין בשכירות כדי הוצאה גמורה מזיקת הקניין של המשכיר. ברור אפוא שבשני המקורות משמש מושג הקניין במובנים שונים, והתרוץ הפשוט הוא שבעבודה זרה משמש המושג במובן הכללי של "רשות", כפי שהגדרנוהו בסעיף הקודם, בעוד שבבבא מציעא נקבע כי גם הרשות המיוחדת המועברת לשוכר מתוך מכלול הרשות של המשכיר איננה סתם רשות בעלמא - אלא יש לה דין קניין. כאן משמש אם-כן מושג הקניין במובן המצומצם יותר של סוג רשות, כפי שאמרנו; ומאחר שהמובן הזה, המתחייב על-פי בבא מציעא, הוא השליט במקורות - יש לנו להעדיפו ולומר כי השימוש הסותר בעבודה זרה אינו מדויק. בדומה לזה ר' פ"ב מהל' נזירות הל' י"ז, שאף-על-פי שהאשה "נקנית", ואמנם היא ברשות בעלה, מכל מקום אין לבעל קניין בה; ואילו השימוש בלשון "קניין" לגבי רשות הגנב סותר את שימוש הגמרא בבבא קמא ס"ח א', שעל-ידי עצם הגנבה (ואף יאוש הבעלים) אין הגנב קונה.
לה) ר' גולאק,כרך א', עמ' 88; פ"ה מהל' מכירה הל' י"ד ופכ"ב שם הל' י"ג.
לו) הקרקע צריכה אמנם להיתפס לאו דווקא כגוף החמרי של האדמה, אלא כהתפשטות סטריאומטרית חלולה, לרום ולעומק משטח מסוים על-פני האדמה (שו"ע חו"מ סי' רי"ד סע' ג'; והשווה סוואטייה, בעמ' 2-3, הנטעה לראות בתפיסה מעין זו אחת מן ההתפתחויות המיוחדות של המחשבה המשפטית המודרנית); אך בדיני ישראל נמנע על-כל-פנים הקניין בחלל המופשט כשלעצמו, שלא על דרך קניין המתייחס לשכבת החומר שמסביבה מתפשט החלל (שם, סי' רי"ב סע' ב'), ובאופן כזה יכול מושג "הקרקע" לחזור ולהזדהות עם הגוף החומרי של הקרקע - גם מבחינה משפטית. השווה גם פייטון עמ' 378. - התוצאה המעשית של הגישה הזאת היא, שאמנם יכול אדם לקבל בדיני ישראל רשות לפעול באופן מיוחד בחלל המופשט, אך רשות כזאת יכולה להתקבל רק על דרך שעבוד זמני כנגד זכות הבעלות בקרקע (השווה להלן, הערה נ"ה), ואין היא יכולה להתקבל על דרך של בעלות בחלל המופשט עצמו, שתישאר מופרדת באופן קבוע מן הבעלות בקרקע החומרית. בשיטות האירופיות, מלבד גרמניה וכיו"ב, המצב אינו בהכרח כזה, ואין כאן המקום להאריך. מצד שני יש על-כל-פנים לציין כי הדין העברי אינו מונע שהחלל המופשט ישמש נשוא עצמאי להחזקה או "חצר": ר' נתה"מ על סי' ר' ס"ק ח'.
לז) ביתר דיוק, לפי שיטת הרמב"ם: דברים המחוברים ו"צריכים לקרקע" - שו"ע חו"מ סי' קצ"ג.
לח) קידושין ט"זא' וכ"ח א', ובבא קמא קי"ג ב', ותוספות על יבמות ע' ב', ד"ה אלמא לא קני ליה רביה.
לט) בנקודה זו שוב אפשר להעיר כי מוצאים אנו את מושג הקניין לא רק בנשואים מסוג זה, אלא אף בתביעות (גיטין י"ג ב') או זכויות (בבא מציעא ט"ו ב'); אך להבהרת הדבר נחזור עוד בחלק השני של מחקרנו.
מ) לעיל, הערה ל"ד.
____________________________________
לד-1) השווה תוספות שם, ד"ה והאי ביומיה מכירה הוא.