א.ד.

ד. "דיני החפצים" במשפט הגרמני

במשפט הגרמני, לעומת זאת, הגישה בענייננו היא שונה לחלוטין. אמנם, אף כאן מוכר מושג יסודי של רכוש (Vermögen {נכסים, _גרמנית}), המקביל למה שציינו בשם זה באנגליה. "הרכוש" במובן זה נבדל מן ה-patrimoine{המורשת, _צרפתית}הצרפתי על-ידי כך שאין הוא כולל את הפסיב הממוני של האדם, כי אם רק את האקטיב - ובגדר זו כולל הוא את כל הזכויות הממוניות באשר הן.^כג) אולם, מושג הרכוש הגרמני, עם כל מעמדו היסודי, אינו נעשה בסיס למיון הזכויות הנכללות בו לשם תחולתם של "דיני רכוש" - או "דיני נכסים" - עליהן. "דיני הרכוש" הגרמניים חלים כל אימת שיש מקום לטיפול משפטי ב"רכוש" מסוים בכללו; אבל כאשר המדובר הוא בגורמים מיוחדים של רכוש, יש לכל סוג של גורמים מעמד עצמאי משלו, מתוך נקודת-ראות מיוחדת המתאימה לטיבו, - ופרטי הדמיון אשר מנינו ב"נכסים" השונים בצרפת אינם מולידים כאן תפיסה עקרונית מאוחדת.

בהתאם לכך, החפצים החומריים הריהם בגרמניה נשוא לפרק דינים מיוחד ומובחן, ופרק זה קובע את דיני החפצים מצד היותם נשואים של הזכויות הריאליות^.כד) כן יש לציין כי אף-על-פי שרק הזכויות, ולא החפצים, הם נשוא של רכוש, הרי מושג הבעלות אינו חל בגרמניה על זכויות, כי אם רק על החפצים לבדם.^כה)

כג) אנקצרוס-ניפרדי, א', עמ' 556 ואילך. הפסיב נחשב בגרמניה כשעבוד של הרכוש.

כד) וולף-רייזר, עמ' 8. ל"דיני החפצים" בגרמניה אין מצטרפות אפילו זכויות הרעיון. אלו נתפסות כאן גם-כן כעניין עצמאי לחלוטין: אנקצרוס-ניפרדי, א', עמ' 300. המוניטין או מכלול הוויתו של בית-עסק אינם נחשבים כאן בנשוא עצמאי של זכויות בכלל: שם, עמ' 564-565. אף-על-פי-כן, כפי שנראה ביתר פרוטרוט להלן, יש גם אנומליה, כי לפרק המיוחד והמובחן של דיני החפצים מצורפים גם פרקי-משנה על קניין-הפירות והמשכון בזכויות, כאילו בבחינת אורחים מן החוץ כביכול, המוזמנים באופן פרטי על-ידי קניין-הפירות והמשכון בחפצים (בג"ב, סע' 1065 ואילך, סע' 1273 ואילך).

כה) וולף-רייזר, עמ' 177.

הדף הבא