שלום. האתר עבר הסבה ועקב כך יש שיבושים רבים בעימוד בתוך הדפים. ניתן להתקשר אלי ולקבל קבצי pdf. תודה מיכאל
במשפט האנגלי אין לנו תורה מסוכמת ומחייבת בענייני החזקה, ואנו לא נפליג כאן למחקר ממצה משלנו בנידון. נסתפק בציון הנקודות הבולטות ביותר בדברי הפרשנים המקובלים, ואף זה רק במידה שעשויים הם להיות חשובים להשלמת הרקע ההשוואתי להבנת ההחזקה בדיני ישראל.
כנקודת-מוצא לתיאור הדברים תשמש לנו העובדה שעיקר משמעות ההחזקה במשפט האנגלי איננו דווקא בהגנה על מצב עובדתי באשר הוא - כמו ביבשת אירופה - אלא עיקר המשמעות הוא בכך, שבאנגליה משמשת זכות-ההחזקה, לפחות מבחינה נוהלית, כממלאת-המקום הפונקציונלית של הבעלות. ביחס למקרקעין בא הדבר לביטוי בדברי הפרשן צ'שיר לאמור: "בניתוח היחס בין ה-tenantא){מחכיר, אנגלית} לקרקע הפנה הקומון-לו את תשומת-לבו לא אל הבעלות, כי אם להחזקה, או כפי שקוראים לזו במקרקעין - ל-seisin {החזקה של מקרקעין או מטלטלין, אנגלו-צרפתית}. במקום לטפל בשאלה המופשטת של הבעלות, פיתחו בתי-המשפט מערכת כללים שהגנו על ה-seisin של ה-tenant. במידה שאמורים הדברים במקרקעין לא היה קיים משפט בעלות כי אם רק משפט החזקה".ב) את ההתגשמות של גישה זו למעשה מוצאים אנו כיום בדיני תביעת ה-ejectment {תביעת פינוי, אנגלית}, המכוונת להוצאת מקרקע מידו של אדם המחזיק במקרקע בניגוד לטענתו של אחר. בתביעה זו, מבחינה עקרונית, אמנם צריך התובע להוכיח את "זכותו", אבל למעשה מתנהל מהלך ההוכחה בדומה למה שראינו באפשרות הדיון הפטיטורי-למחצה והפוססורי-למחצה ביבשת אירופה:ג) ראשית, המצב הקיים של ההחזקה הוא ראייה לטובת הנתבע; ראייה זו נסתרת, אם התובע מוכיח החזקה קודמת ומעורר על-ידיה ממילא חזקת-זכות לעצמו; וכדי להתגבר על תוצאה זו צריך שוב הנתבע, מצידו, להוכיח שהחזקתו מבוססת בזכות חיובית משלו, ואין מספיק שיוכיח כי התובע עצמו תפס שלא כדין. הרבותא באנגליה היא, שמהלך-דיון זה אינו נחשב כאן כפתרון בלתי-מושלם בין הארגעה הפוססורית, הארעית מטבעה, לבין יישוב-הסכסוך באופן סופי על-ידי בירור זכות-הבעלות לאמיתה, עד שרשה, - אלא נחשב הוא כפתרון המובהק, שאין המשפט מכיר מלבדו.ד) במיטלטלין, למעשה הוא הדין, כי בכל תביעה להחזרת מיטלטלין ( Conversion {המרה, אנגלית} , trover or detinue {צו החזר, אנגלית} ) אין המשפט האנגלי מתעניין בזכות המוחלטת בחפץ, כי אם בהחזקה הקודמת ובשאלה אם יש לנתבע הצדקה נגד התובע, כדי להוסיף ולהחזיק על אף ההחזקה הקודמת של התובע.ד(א))
גם בתביעות למניעת הפרעה, בין במקרקעין ובין במיטלטלין {מטרד, אנגלית} (trespass, nuisance){הסגת גבול, אנגלית}, האיש המוגן הוא רק המחזיק, ואין תביעה לבעל החפץ באשר הוא בעליו, בעוד שאיננו מחזיק.ה) סטייה מסוימת יש רק במקרה שמעבר למחזיק בעצמו נפגע גם אדם שמכוחו נמשכת ההחזקה והזכאי להחזרת ההחזקה אליו בתום זמנו של המחזיק-בפועל (היינו מי שיש לו reversionary interest){זכות החזרה, אנגלית}; הפגיעה צריכה כאן להיות כזאת, שהיא תורגש עוד באופן ממשי בעתיד, לכשאמנם תוחזר ההחזקה, או תצטרך להיות מוחזרת, לזכאי, בבוא הזמן - ומשמע שגם במקרה זה, הסטייה על-כל-פנים איננה ממש יוצא-מן-הכלל: זכות התביעה של ה-reversioner{ההחזר, אנגלית}איננה בגין עצם ההתערבות בחפץ, אלא בגינה של פגיעה בזכות צדדית כביכול, ואילו זכות זו מצידה, אף היא עצמה אינה מתבטאת אלא ביחס מוכר בין הנפגע למחזיק-בפועל.ו)
א) הפירוש הפשוט של המלה tenant הוא "מחזיק", אבל נמנעים אנו מתרגום זה, כי ב"החזקה" מתכוונים אנו בדרך-כלל למעשה עובדתי באשר הוא עובדה, בעוד שה-tenant הוא אדם שקיבל זכות להחזיק בקרקע, ואף אם אין הוא מחזיק למעשה. הזכות יכולה להיות ממין כלשהו: זכות "ריאלית" או "פרסונלית" ואף הרשאה ארעית, וכדי לציין אדם הזכאי במובן רחב זה אין לנו בשפה העברית שום מונח מיוחד ומקובל.
ב) צ'שיר, עמ' 28.
ד) סלמונד, נזיקין, עמ' 242 ואילך; הלסבורי-סיימונדס, כרך ל"ב, עמ' 371-370.
ד(א) סלמונד, נזיקין, עמ' 314 ואילך.
ה) סלמונד, נזיקין, עמ' 227, 251, 274-273, 358, 363.
ו) סלמונד, נזיקין, עמ' 363 ואילך.